|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מיניות אלוהית
לשחרר את המין מאשמה
ואת אלהים מהנזירות
אוהד אזרחי
רוב בני האדם מסוגלים להתפשט מלבושיהם, להשתחרר מבחינה ארוטית וליהנות הנאה מינית רק כאשר הם בתודעה של "לית דין ולית דיין", כלומר שהם נמצאים פה לבדם, ואין אף אחד אחר בחדר – כולל לא "אלהים". כאשר הם חשים שקיימת נוכחות גבוהה יחד איתם הם אינם מסוגלים להשתחרר ולהיות מיניים, בין אם זו נוכחות של אדם אחר שנתפס כבעל סמכות, ובין אם זו נוכחות אלהית. כדי להשתחרר מינית הם חייבים על כן לסלק מעליהם את תחושת הנוכחות הגבוהה.
הסיבה לכך היא, שהמין נתפס בנפש האדם המערבי בן ימינו כמשהו שכרוך בסוג עמום של חטא, ולכן הוא מעורר מיד מגוון של רגשות אשם שונים, וארסנל שלם של מגננות.
המיניות נתפסת אצל האדם המערבי כ"פרי העץ האסור". כדי ליהנות מהפרי אנחנו מנסים להסתתר מעיני האלהים, ממש כמו אדם וחוה, בין ענפי עצי הגן, או בכלל – ללכת כבר מגן עדן בו אלהים כל כך נוכח, ולחיות בעולם של הסתרת פני האל. זה יותר פשוט ודורש פחות.
רוב בני האדם החיים כיום, חילונים כדתיים, גדלו בבית שבו המין היה משהו הנושא מטען מביך. בדרך כלל הוא היה משהו ששיך לגדולים, למבוגרים בלבד, לחדר השינה של הורים, משהו שנסתר מעיני הילדים. רובנו גדלנו באווירה שבה תחושות אשם מסוגים שונים היו כרוכים בנושא המיני.
מצידו השני של המטבע היה האופן בו דיברו איתנו על "אלהים" (גם אם גדלנו כחילונים גמורים), כי גם כשדיברו איתנו על "אלהים" האלהים הזה אף פעם לא ראה בעין יפה את היצרים ה"נמוכים" שלנו, ושלא כמו במיתוסים הפגאניים הקדומים או במיתוס הקבלי – לא שמענו אף פעם על זה שהוא עצמו לפעמים "מחורמן" ומשתוקק להתאחד עם כלתו – היא השכינה. כתוצאה מכך, שכשאנחנו גדלים עוד, ומתפתחת בנו תודעה "דתית" או רוחנית, היא מתפתחת כתודעה העומדת בסתירה למיניותינו.
אבל האמת היא שבמקום לדחוק את רגלי השכינה ממקום ההתרחשות המינית, יש לפתור את קומפלקס האשם הכרוך במין. וכן, יש לשחרר את האלוהות מהדימוי הנזירי והקפדני ששתלו בה מורינו, כשהתכחשו למיניותם הם ויצרו לנו אלהים בדמות מכלול פחדיהם, בדמותם ובצלמם.
כאשר מתרחשים שני התהליכים הללו – והם מתרחשים במקביל – המיניות מפסיקה להיות משהו שאנחנו עוסקים בו תוך בושה מסוימת, ואלהים מפסיק להיות איזו סמכות ששונאת מין – או אז נפתחת הדלת לעולם שלם, בו המיניות הופכת למקום של השראה, למקום של תפילה ופולחן קדוש, ומקבלת ממדים אחרים. מאידך – כל המרחב הרוחני והדתי נפתח ומשתחרר מהכיווץ ה"מוסרני" וה"טהור" כביכול, הופך להיות אמיתי מאד, מתחבר לשמים ולארץ והאדם מתחיל באמת לקלוט בכל הוויתו שאלהים זה לא "עוד משהו" שקיים בעולם, עוד אובייקט הנתפס בתודעה האנושית, אלא זה הכל, והכל באמת לאמיתה – אלהות.
האתר של אוהד אזרחי: http://www.kabalove.org/
| |
יצר הרע הוא טוב
מעבר לסף התשוקה
(נכתב בשנת 2002. יראה אור בספר "שיחות עם היצר הרע" הוצאת ידיעות אחרונות, 2007. עורך אסא קידר)
מעבר למה שמכונה "היצר הרע" מצוי האלהים. אם תחשוב למצוא את אלהים על ידי שפשוט תבחר בכל מה שנתפס בעיניך כמנוגד לעצת היצר הרע, תאבד אותו מיד. לימדו אותך שהמלאך עם הכנפיים הלבנות מסמן את הדרך לכיוונו של האלהים. אבל דע לך, שהמלאך התמים הזה מצביע על הדרך הנחמדה אל המוות, ואילו אלהים נמצא דווקא בצידו השני של המתרס. זה לא שהוא נמצא בצדו של היצר הרע ולא בצידו של היצר הטוב. חלילה. אלא מי שבורח מן היצר הרע, בורח מפני האלהים. אך מצד שני - מי שנופל ברשתו של היצר הרע נעלם האלהים מעיניו. לכן, יש ללכת אל היצר בעיניים פקוחות עד מאד ולא להניח לו להונות אותך שרע הוא באמת, כי הוא טוב בזה. יש להתקדם לאט, אך לא לאט מדי, בַּשביל בו מסומנים הרבה שלטי אזהרה. ממש כמו שכל אחד יודע שבים המלח, בכל מקום בו יש שלט אדום וכתוב בו "סכנת מוות!" "הרחצה אסורה!" "אין לרדת לחוף!" וכדומה, בדיוק במקומות הללו כדאי מאד לרדת לחוף. אתה מבין, בדרך כלל דווקא שם אפשר למצוא משהו ששווה היה לשים בגללו סימן אזהרה. וכך מסבירים אוהבי המעיינות אחד לשני: סע דרומה, ובשלט האדום השלישי, איפה שכתוב שאסור לרדת מהכביש – שם תחנה ותרד מהכביש. וככה זה גם בעניני מעינות אלהיים בחוף הקדושה. בכל מקום שהתרבות שמה על הדרך שלט אדום של אזהרה חמורה, שווה לבדוק בעיניים פקוחות מה מתחבא למטה בחוף. ומאידך – אל תלך זחוח. כי מי שדעתו זחה עליו דומה לעיוור, והוא יטבע במערבולת הראשונה או ישבור את מפרקתו בבור השני או ימחץ את גולגלתו תחת המפולת הבאה. אם אתה בודק מה מתחבא מאחורי השלטים האדומים – אל לך להיות שוטה. אל לך להיות טירון. לשכאלו עדיפה הדרך הסלולה. שם לפחות המוות איטי, ויש תקווה שעד בואו ישתנה בך משהו. אבל אם אתה זהיר ופיקח, סבלן ובעל חוש הומור, זריז ומתון ושובב – יש סיכוי רב שתמצא מעין של מים זכים כשתרד מן הכביש בשלט האדום השלישי.
לכן אם מבקש אלהים אתה, עליך ללכת נכוחה אל היצר הרע, ולא להאמין לשקרים הגדולים שהוא מספר על עצמו. הוא מנסה לבנות לעצמו תדמית שלילית, אך זוהי רק אשליה מסוכנת. הוא ישתולל וינסה להפחיד אותך. אם תבהל, תחזור בך ותקבל על עצמך תיקוני תשובה תזכה לתמיכת המלאך הנחמד, לובש הלבן. אבל אז תהיה פשוט עוד אבידה. עוד אחד שנפל חלל בדרך אל האלהים. דרך עקובה מדם. מלאה גוויות. יש לעבור את המלאך לובש השחורים. יש לעבור דרך החריצים הפעורים בקלשונו של השטן. יש לחייך כשהוא משמיע דברי הפחדה, כי מי שנבהל זה הסוף שלו. אם אתה מאלו שנבהלים טוב שלא תכנס משתכנס ותחזור בך. מבחינה מסוימת זוהי דרך אל-חזור.
לכן, יש לחצות את סף הפחד וללכת הלאה. הפחד הנטוע בנו מן הימים בהם לימדו אותנו לשנן מהו טוב ומהו רע. מן הימים שבהם למדנו את הוויות העולם הזה, שיש בו הפכים וניגודים, שחור ולבן, התודעה האוקיאנית נפגמה. כדי ללכת אל האלהים יהיה עליך לעבור בין ירכיה הפשוקות של לילית. היא תנסה לפתות, ואחר כך תנסה לאיים. היא תהפוך לזאב ערבות נוהם, לשטן אימתני ושיניה נוטפות דם חללים שהלכו בדרך הזו לפניך. אם תבהל מפניה ותפנה לה את גבך כדי לנוס על נפשך – היא תנגוס בך מיד, ודמך יוצג גם הוא לראווה בפני הבא בתור. יש ללכת דרך שביל ערוותה כאילו היה זה מבוי מפולש אל הלא נודע. כי כך הוא באמת. משם יצאת אל עולם השניוּת, ורק דרך שם תוכל להגמל מכך. חזור על כן אל מקור הדברים כולם והמתק את הדינים בשורשם. הדינים המפלגים את האחדות לשניים – טוב ורע, אמת ושקר, יצר טוב ויצר רע, אלהים וסטרא אחרא. אם תחזור אל הבטן שממנה יצאת, דרך התעלה שממנה באת, אם תהין להביט לה ישר בעיניים, ללא בושה, וללא פחד אך גם ללא חציפות. אם תוכל ללכת הישר אל הקבר הפתוח, אל מעבר למקומות בהם זקופים פקידים לובשי שריון ורומח בידם, זקיפים של פחד ואימה, זקיפים הרושמים לחובתך את התשוקה ומלשינים עליך כלפי המרומים. אם תלך בזו הדרך אל השקט העצמי של האלהים, תמצא נחמה.
חבריך יבחרו, מן הסתם, ללכת אל דלפקו של המלאך הנחמד. הם ימותו לאט לאט. מדי פעם הם יבקרו בהיכלות האסורים של התשוקה, באופן מדוד, ויחזרו, מבוישים מעט, אל עולמם הנחמד, ובו יתפללו לישועה. הם אינם מכירים היטב את המלאך הנחמד שלחזות פניו התמימים הם התפתו ונפלו קרבן. זהו מלאך השגרה, מלאך השעמום, מלאך המוות האיטי והסמוי. הוא משקה אותם בסם התרדמה, ומראה להם את העולם חצוי לשניים – חצי טוב וחצי רע. והם בוחרים בטוב, בוחרים בחיים, בוחרים באמת. והוא מלטף אותם בשביעות רצון ומניח לרקבון לעשות את שלו ולכלות אותם בנחישות רבה מבפנים, בעקביות, יום יום, שעה שעה. הוא מניח לחידקי הרקבון לשלוח את חבריך לגלגול הבא, שוב אל אותה הצומת, בה הם נבהלים כל פעם מחדש מפניו המאימים של היצר הרע, והוא נהנה מזה ככל הנראה, שהם חוזרים ובאים אליו שוב ושוב.
והם ינופפו לך באצבע, והם ינידו ראש, והם ידברו אל לבך והם יניחו בפניך ראיות משכנעות הלקוחות מעולמם החצוי. אתה תשמע, ולא תהיינה לך מילים להחזיר להם, כי המילים לקוחות מן העולם שלהם, מעולם הגבולות והגדרים, ואילו אתה הלכת אל מעבר לזה. כי אתה ראית את האלהים והוא איננו מצוי בתוך הגבול יותר מאשר מחוצה לו. וכשטוענים אחרת מאבדים אותו. וכשטוענים רק כך מאבדים אותו שוב. לכן אינך יכול לומר דבר. אתה מברך ומודה ונכנע שוב לכחו הסוחף של היצר, הבא בחסד וברחמים וגורף אותך אל מעבר לגבולות, ומתמסר לזרם המסוכן של התשוקה, ונותן לזרם להוליך אותך אל השדה הגדול של הקדושה, הנפרש מעבר לסף הגיהנם, מעבר לשלט המברך את הבאים, מעבר לשומרי הסף, מעבר לאימה, מעבר לתקווה, מעבר לתשוקה. שכולן אינן אלא אחיזת עיניים, ומצדן השני, אתה רואה רק אחד בדל"ת רבתי, והכל כה נעים, וכה פשוט. כמו חידה שנפתרה. כמו נקודה אחת, שאין לה ממדים, והיא קטנה עד איון וגדולה עד שהיא כוללת עולם ומלואו, ואי אפשר לחצות אותה לשניים, כי היא נקודה גרעינית, אחת. אחת. אחת! לגמרי אחת. פשוטה מאד. ואתה יודע שעל שער הכניסה מתנוסס עכשיו דיוקנך, כי גם אתה הפכת פתאום, ככל הנראה, לאחד משומרי הסף. אולי אלו הם פניך הקודמים שמוצגים שם לראווה, כמו ראש כרות של עבריין מורשע, ומפחידים עד אימה את העוברים והשבים בתשובה שלמה. אולי אלו הם פניך המופנות אל המקום שבו יש משמעות למילים, פניך השומרות על קשר עם העולם המצוי בתוך הממדים של חלל וזמן ומוסר יחסי. אולי הן אלו הפונות אל העולם האחר ומנסות לומר משהו על מה שלא ניתן לבטא, מנסות לרמוז על מה שמעבר למפתן החור השחור שכולם מתאווים אליו ומתבהלים מפניו. הם פוקדים אותו בבהלה ובבושה, והוא נושך בהם. ופניך הפונים לשם תקועות בעיוות חסר פשר של שפתיים המנסות לבטא מילים שאינן, בעוויה המנסה לגלות סודות שלא ניתנים לביטוי, וקצף נוטף מהן, ירקרק מבושה, אדום מדם כתום מאש כחלחל מן ההזיות. האם אינך יכול שלא לקחת חלק בסיוט הזה? האם גם אתה חייב להמנות בסופו של דבר על שומרי הסף?
ובמקום כאילו אחר, אתה יודע, מזכירים את שמך בחרדה ומלמדים בדאגה אמיתית ילדים טובים מה לא לעשות כדי שלא יאונה להם מה שלך כבר קרה. ואתה חפץ בטובתם, ואז לפעמים אתה תוהה אם אפשר לעשות צעד ממש משונה, ולהתקבל פתאום לעבודה בשירותו של המלאך הלבן והנחמד, אבל פחד מוות תוקף אותך מיד ואתה יודע שהפחד הזה מעיד כי גם אתה נפלת שוב למלכודת השניות. מי הוא זה הצייד המאומן המניח מלכודות מתוחכמות שכאלו בדרכך? האם יהיה לך האומץ להכנס אל מקום הרקבון והסחי והטינופת? אל מקום המוות הלבן, האיטי, אל מקום האשליה שאיננה יודעת כי אשליה היא? אל מקום ההסתר הכפול?
לעמוד בתוך החיים ולהיות נחמד, ולומר מילות נימוסין, ולצעוד בגבולות המותר. כאילו אלהים מצוי בהם יותר, כאילו יש בהם ממש. האין זה מבהיל? האם לא תשכח את מה שראית מעברו השני של השער? קח פיתה. טבול אותה בחומוס, קצת סחוג. לעס היטב. ובלע איתה עולם ומלואו. מה נשאר?
נכתב באתר של דואן-שרי ואוהד אזרחי
| |
סקס לפי הדת.
מין לכל מאמין: אז באיזו דת נהנים יותר במיטה? ללא הבדלי דת, גזע ומין? תשכחו מזה. ההבדלים הכי עסיסיים בין הדתות מתחילים ונגמרים במיטה. אם תהיתם איפה חונכו המוצצות הטובות בעולם, מי סופגים מבית אבא את רזי המשחק המוקדם ומי גומר בעיקר עם רגשי אשמה, הנה התורה כולה קטי קמחי כולם מדברים על סקס, אף אחד לא מדבר על צדק. למה? כי בסקס אין צדק. ככה זה. נכון שבחדרי חדרים כולנו עושים את אותו הדבר, אבל במיטה, מתברר, לא כולם שווים בעיני האל. אם אתם הינדואיסטים, למשל, שפר עליכם גורלכם ואתם מצווים לענג ולהתענג עד קץ הימים. אם נולדתם נוצרים, אכלתם אותה בגדול. ישו אולי אוהב אתכם, אבל לא עירומים.
בקיצור, אמור לנו לאיזו דת נולדת, ונאמר לך איזה סקס תחווה: רוחני וסוער או ענייני ומשמים. אז נכון שהיום, כשהעולם הוא כפר גלובלי שכזה, כולם דופקים את כולם, אבל אנחנו יצאנו לבדוק אילו מאמינים הכי נהנים מזה, ומה הם יודעים שכדאי גם לנו להפנים.
הגבר שותה את מיצי האישה.
הינדואיזם צילום: גיא מנדלין הינדואיזם
אלופי הפור-פליי
נתחיל במזרח, מתוך כבוד לעם שהביא לנו את הטנטרה והקאמה סוטרה. ולפני הכול, תיקון טעות נפוצה בנוגע לטנטרה: טנטרה היא לא מילה נרדפת ליחסי מין ברוח המזרח, אלא דרך חיים שלמה, הכוללת גם תרגול מיני. הסקס הטנטרי שואף להתעלות רוחנית (להבדיל מפורקן פיזי, האורגזמה), אלא שבמערב התחכמו לו, תלשו אותו מהקשרו והפכו אותו לשיטת מדיטציה בפני עצמה.
ההינדים מאמינים באלים שונים ומשונים, ולכל אל מצע מיני משלו: הברהמינים (הסוגדים לאל ברהמה) הם הרומנטיקנים שבחבורה ומשקיעים יותר במשחק מוקדם. מאמיני האל וישנו הם הרוחניים חובבי הטנטרה שלומדים איך לא לשפוך, ומאמיני שיווה הם ההוללים הפרועים שהולכים על הכול: כמה שיותר גירוי, משחקים ואורגזמות.
מותר האישה: קשה להגדיר את ההינדים הקדומים כפמיניסטים, אבל בכל הנוגע לתשמישי מיטה הם נותנים לאשה כבוד.
לאון ספונר, מורה לאמנויות המזרח: "האישה ההינדית נחשבת חונכת, האלה הגדולה, שדרכה הזכר לומד את עצמו. אפילו הזנות נחשבת למקצוע מכובד, והזונה היא כוהנת, קדושה, טהורה. היא מקדישה את גופה וחייה לאהבה, ואסור לה להביא ילדים כדי שתוכל ללמד גברים את סודות המיניות הנשית".
אחד בפה: "לפי ההינדים (בעיקר השיוואיסטים), מיצי הפות הם המיצים החיוניים ביותר שיש, וגבר השותה מהם מקבל באמצעותם את אונו". ובעברית: מין אוראלי לאשה מומלץ בכל פה. גם הגברים לא קופחו, והקאמה סוטרה מתאר בפירוט את המציצה המושלמת. כל שלב בה נקרא בשם אקזוטי אחר: "הלשון הפנימית", "המירוק", והחביב מכולם: "יניקת המנגו". השלב הסופי נקרא הבליעה (במידה שתהיתם אם ההינדיות יורקות או בולעות).
עבודת יד: טוב או רע? תלוי מי האל שלך. הברהמינים הגבילו את העיסוק באוננות כדי לרסן את הרדיפה האינסופית אחרי העונג. אנשי וישנו מעודדים אוננות כדי ללמוד מהי טנטרה: הגבר צריך לאונן הרבה ולא לגמור. והשיוואיסטים, כרגיל, בטירוף: לאונן כמה שיותר וללמד את הנשים איך להפוך למולטי-אורגזמיות.
משחק מוקדם: ההינדים בעד, והרבה, ויש להם שיטות מגוונות לגירוי האישה, כדי שלא תהיה לה סיבה לחפש זכר אחר שיענג אותה. הקאמה סוטרה מדגיש את חשיבות הנשיקות, השריטות והנשיכות לפני הסקס ובמהלכו. המלצה חמה היא על משחק חושני שבו הזוכה הוא זה שתופס ומחזיק בשפתי הפרטנר. הוראות ההפעלה נראות כמו סרט הודי במיטבו: "אם היא מפסידה, היא מעמידה פני בוכה, מנענעת את ידיה, מרחיקה אותו ממנה, נושכת אותו ופונה ממנו. אבל אם האהובה זוכה, עליה לקרוא בקול, ללעוג לו, לרקוד, להרים גבות ולגלגל את עיניה".
כל המרבה: סקס עם מספר רב של נשים מוגדר בקאמה סוטרה כ"סקס עם עדר פרות". נשמע נורא, אבל רק לאוזניים מערביות, כי בהודו פרות הן להיט, וסקס עם עדר על אחת כמה וכמה. ספונר: "האל קרישנה הוא רועה פרות, ולכן הפרה היא קדושה. לפי המיתולוגיה הפרות הן המעריצות של קרישנה, כולן מאוהבות בו, אבל הוא מאוהב באשתו. וכך, בזמן שהוא עושה אהבה עם אשתו בחיק הטבע, הפרות עומדות סביבם והוא עושה אהבה פיזית עם אשתו ואהבה רוחנית עם כולן".
התנוחה ההינדית האולטימטיבית היא גבר שוכב על גבו, אשה אחת יושבת על איברו, אשה אחרת על פניו, וכל אצבע מאצבעות ידו תקועה בפות של אשה אחרת, והוא מענג את כולן. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא.
תנוחה מנצחת: הטנטרית, כמובן. הגבר יושב בישיבה מזרחית, והאישה יושבת עליו כשאיבר המין שלו בתוכה. בני הזוג מתחבקים, מתנשקים ונושמים יחד. המנוסים מעבירים משגל שלם ככה עד רגע השיא, או עד שהברכיים של הגבר הלכו. הפחות מנוסים עוברים לתנוחה הזאת כהפוגה מתודית בזמן המשגל, כדי למשוך את הזמן ולהתפנק על האינטימיות.
הקאמה סוטרה מקטלג את הגברים לפי גודל איבר המין שלהם: ארנב, שור או סוס הרבעה (כן, כן, כולכם סוסים, אנחנו יודעות). הנשים, מצדן, נחלקות לאיילה (נרתיק צר), לסוסה (בינוני), או לפילה (נרתיק רחב). והיה ונפלה בחיקכם אשה פילה, רחמנא ליצלן, ואתם רחוקים מלהיות סוס הרבעה, מומלץ על משגל בתנוחת ה"לחיצה": הנאהבים מתמתחים לאורך המיטה ברגליים ישרות, על צדם או זה על זו, ומיד אחרי החדירה הגבר מצמיד את ירכי זוגתו בחוזקה זו אל זו, או שהאישה מצליבה את רגליה בזמן המשגל - כדי שיהיה לגבר כמה שיותר צפוף שם בפנים.
המלצת השף: הסקס הוא משחק, חוויה מענגת לגוף ולנפש, ונא להתייחס אליו ככזה. אחרי שווידאתם שאיבר בן הזוג שבחרתם מתאים לזה שלכם, צאו אל הרפת הקרובה, פתו זה את זו בדרכים משעשעות, הרבו במין אוראלי וסיימו בסקס סוער שעוּנים על מתקני החליבה.
טאואיזם
תורת האיפוק
קיסרי סין העתיקה ראו במפגש המיני אירוע קוסמי מרגש שיש להתכונן אליו כהלכה. גדעון בן ישראל, מדריך טאו המרפא בשיטת מנטק צ'יאה: "בטאו הגברים לומדים לשלוט באנרגיה המינית ולהזרים אותה באופן מודע בגוף, כך שהאורגזמה מתבטאת בהתפרצות פנימית של התעלות וריגוש, ולא בזרע שנשפך החוצה. האורגזמה הפנימית נמשכת דקות ארוכות, ולשם כך על הגבר לרכוש שליטה בשני מישורים: ברמה הפיזית לשלוט בשרירים שאחראים לפליטה, וברמה האנרגטית לשלוט באנרגיה שתזרום למעלה במקום החוצה".
מותר האישה: החברה הטאואיסטית נחשבת שוביניסטית, אך בענייני מין הם ידעו מי המין החזק. קיסר סין נהג להיעזר ביועצות מין, ושני הספרים שיצאו בנושא מיועדים אחד לאשה ואחד לגבר ("סודות האהבה של הטאו", הוצאת "ענבר"), שזה כבר אומר הרבה. הנשים נחשבות לעליונות מבחינה מינית: לדעתם, העובדה שאיברי המין של האישה הם פנימיים הופכת את החוויה כולה לפנימית ולכן לנעלה יותר.
אחד בפה: מכיוון שהאנרגיה המינית של הגבר היא כמו אש (נדלקת וכבה מהר) ושל האישה היא כמו מים (מתחממת, רותחת ומתקררת בהדרגה), התענוג המוקדם של האישה הוא חלק בלתי נפרד מיחסי המין. בספר העוסק בטיפוח האנרגיה המינית של הגבר תמצאו תרגילים קסומים ללשון הגברית, כמו למשל: "קשרו תפוז בחוט, תלו אותו בגובה הפה ושלחו את לשונכם אל התפוז כמו נחש. עשו את הלשון מוצקה וחדה ושלחו אותה לפנים במהירות הולכת וגוברת. תנועת נחש זו מועילה לגירוי השדיים, איבר המין והאוזניים".
עבודת יד: הטאואיסטים ממליצים להתאמן לבד, וכמה שיותר. לגברים יש תרגילי עיכוב שפיכה, ונשים מתרגלות גירוי עצמי: "שבו על חפץ עגול וקשה כמו מגבת רחצה מגולגלת או כדור. ייתכן שתחוו מיד תחושה נעימה הודות לגירוי אזור הנרתיק. הניחו את ידיכן על השדיים כדי לחוש את חום הידיים חודר לעור, עסו את השדיים באיטיות, ומקדו את תודעתכן בשחלות".
משחק מוקדם: מינימלי, כי המטרה היא להתחבר באיחוד מלא ולאפשר לאנרגיה של האישה לזרום בגוף הגבר, לאנרגיה של הגבר לזרום בגוף האישה, ולשניהם להתחבר לאנרגיה הקוסמית. בתרגום פשוט: הגבר והאישה חבוקים, הוא בתוכה, ועל סף האורגזמה הם מיישמים את מה שתרגלו בבית, ולא גומרים. ומה אז? זהו, שאז מתחבקים, נושמים, ומדברים על המשכנתה.
כל המרבה: הרי זה מסובך. גדעון: "תרגול הטאו דורש המון הבנה, שיתוף ואינטימיות, שאותם מעשי ופשוט יותר לפתח עם בת זוג אחת. החלפת בני זוג לא מאפשרת שמירה על תודעה צלולה".
בקיצור, הטאואיסטים לא בעניין של כמות. מבחינתם מין קבוצתי הוא לא הרמוני, ובעדינות הם רומזים ש"אם אתם נמשכים לכמה אנשים, הדבר הטוב ביותר שתוכלו לעשות בשבילם הוא לעודד אותם לטפח את עצמם על ידי טאי-צ'י, יוגה או מדיטציה". יפי נפש שכמותם.
תנוחה מנצחת: הטאואיסטים פיתחו תנוחות המתחשבות גם בבעיות בריאות שונות. לבעיות במערכת הלימפה: האישה יושבת על ברכיה מעל הגבר ללא תנועה, והוא עושה את כל העבודה.
לחולשה בעצמות: האישה על צדה השמאלי, רגלה השמאלית כפופה לאחור והימנית ישרה. הגבר שוכב על צדו הימני כשפניו אליה וחודר אליה בעדינות.
לפולניות, המתלוננות על חלושעס תמידי: האישה על גבה, והגבר מעליה נשען על ידיים ישרות כדי לא להניח את משקלו עליה. האישה מניעה את אגנה תשע פעמים עם כיוון השעון ותשע פעמים בכיוון הנגדי.
המלצת השף: אין כמו שלום בית ורענון חיי הזוגיות. כדי להגיע רחוק הכי טוב להישאר קרוב לאותו הפרטנר, ויחד איתו ללמוד איך להעמיק ברמה המינית והאנרגטית. בקיצור, לחיי חיי הנישואים.
אוננות היא חטא.
נצרות צילום: גיא מנדלין
נצרות
יורים ובוכים
הנוצרים כנראה לא מקיימים יחסי מין. ואם הם עושים את זה, הם סובלים מכל רגע ומנחמים את עצמם שעוד מעט זה יעבור.
הבטחות המיסיונרים לחיי נצח לא כללו גם סקס משובח, ולכן אף אחד ממדדי ההשוואה שקבענו לא תופס כאן. אצל הנוצרים אוננות היא חטא (הנאה פיזית שעניינה מגע ממכר באיברים טמאים), מין אוראלי נחשב פריצות (מאריך את זמן המשגל ומעורר תענוגות אסורים), ותנוחות מגוונות הן קנוניה (שהעניין לא יהפוך חלילה לנעים). לא לחינם זכתה התנוחה המשעממת בתבל לכינוי "המיסיונרית".
איך זה קרה: עם תחילת הנצרות במאה הראשונה לספירה דיווח השליח פאולוס לצאן מרעיתו שהגוף הוא סוג של אויב (יש לשער שהבחור לא היה יפה תואר במיוחד, אבל אז עוד לא היה מקובל להרוג את השליח).
לאור זאת הכריז פאולוס שמבחינתו המצב האידיאלי הוא שכולם יהיו בתולים (אתם, וההורים שלכם גם), אבל מאחר שהציבור לא יכול לעמוד בזה, ראוי לו שלפחות יתחתן.
ד"ר אביעד קלינברג, היסטוריון: "הנצרות לא אימצה את היחס הענייני של היהדות למין (זה נחמד ומביא ילדים), דחתה את התפיסה הפתוחה של העולם הקלאסי (האורגיות ההדוניסטיות של יוון ורומא), והנחילה תפיסה חדשה: מין זה פויה, נקודה".
איך זה החמיר: במאות הרביעית והחמישית לספירה נעץ אוגוסטינוס (תיאולוג ופילוסוף נוצרי) את המסמר האחרון בארון החשק, כשטען כי ההתנהגות המינית היא תזכורת לחטא הקדמון, שעלה לנו באובדן שליטה על הרגשות ועל התשוקות.
"האורגזמה לדידו היא בסך הכול ביטוי לרגע של אובדן שליטה על המנגנונים הטבעיים, ואף שצאצאים בצדו, מדובר באקט בעייתי. וכך נגזר גורלם של הנוצרים: לא משחק מוקדם, לא שלישיות ובטח שלא אוננות. כולנו חוטאים מרגע היוולדנו, וכל מה שנשאר לנו לעשות הוא להתנצל, ולהזכיר את העניין כמה שפחות. קליינברג: "הנצרות מתייחסת למיניות בחרדה ובחשש. הפעילות המינית היא רעה, והדבר היחיד שהותר הוא מין פושר וחפוז במסגרת הנישואים. מדובר במכסה שצריך לעמוד בה, לא יותר".
ומה עכשיו? טוב, מובן שכל זה עובד על הנייר בלבד. אני מכירה אישית נוצרים שעושים דברים אחרים לגמרי בחדרי חדרים, אבל זאת התורה שעליה חונכה תרבות שלמה. מיליוני אנשים עם רגשות אשם. הכי קרוב לסקסי שאפשר למצוא שם הן הכתות הגנוסטיות (תנועות כפירה), שדגלו בהשפלת הגוף דרך התנהגות מינית פרועה. אבל גם זאת, מתברר, לא הייתה מציאה גדולה.
"כתות אלה האמינו שיש אל טוב ואל רע. האל הרע ברא עולם מושחת ומלא חטאים, שכדי למגר אותו יש לצלול לתוכו. הצדיקות הגדולה היא להיכנס אל החטאים ומשם להוציא את הגאולה והזוהר. בני הכתות האלה התפרעו באורגיות המוניות, כולם שכבו עם כולם (כולל בני משפחה), אבל לא מדובר באורגיה היפית מופלאה אלא להפך, באקט שלוּוה בתחושה אפלה של אשמה וחטא". אז אם שקלתם להתנצר, תחשבו שוב.
המלצת השף: קלינברג: "בני הזוג צריכים לנהוג זה בזה בנדיבות ובחיבה ולאפשר זה לזה מפלט לצרכים הגופניים". באמת תודה.
כל אירוע מיני מרובה במשתתפים.
האיסלאם צילום: גיא מנדלין
איסלאם
תרגילי לשון
המוסלמים הם עם עסיסי ותאב חיים, וספרות המין שלהם מבהירה למה לכל משפחה יש ילדים רבים כל כך. ד"ר מירי שפר מהחוג ללימודי האיסלאם באוניברסיטת תל אביב: "מיניות וסקס הם דבר שהמוסלמים רואים באור חיובי מאוד, לא רק כמצוות פרו ורבו, אלא כמעט חובה ליהנות מזה". אמנם ישנם מוסלמים חביבים הכורתים דגדגנים פה ושם (מנהג שנולד באפריקה השחורה, אומץ על ידי האיסלאם ונהוג עד היום בסודן ובמצרים), אבל מנגד, לכל מתאבד מבטיחים עשרות בתולות בגן העדן (שמה בדיוק הוא אמור לעשות איתן, קורס בישול?). שאר המאמינים צוידו בשלל ספרי הדרכה שופעי איורים.
אחד המוצלחים שבהם הוא "גן התענוגות", שכתב אהרון אבן חוסיין אל-מקהזמי במאה ה12- (יצא בארץ בהוצאת "אסטרולוג"), ספר שכולו אהבה לסקס בכלל ולמין הנשי בפרט, והמוטו שלו הוא: "האדם נברא בשר ודם בידי הבורא הדגול שלנו, לא כדי שנייסר את תשוקות הגוף, אלא למלא אותן ולהגשים אותן בצורה המלאה ביותר".
מותר האישה: האיסלאם מייחס לאשה כוח מפתה, ונשים מפתות שיוצאות מהמרחב המיועד להן עלולות לגרום לכאוס חברתי, לא פחות. לכן ההקפדה על צנעת הלבוש. הגבר, מצדו, מצווה לוודא שאשתו נהנית, וחובתו לספק לה מין משובח. מקהזמי אכן מפרט דרכים יפות ומוצלחות להביא אשה לאורגזמה, ומדגיש את חשיבות ההתאפקות כדי שהאישה תוכל לגמור פעמים אחדות: "האישה הממוצעת יכולה להגיע לעשר אורגזמות בזו אחר זו, ואז היא תהיה מסופקת לגמרי. בדרך כלל זה קורה אחרי שלוש שעות של הזדווגות". כנראה המוסלמים הקדמונים היו סוג של מוטציות ביוניות, עם כושר גופני של טריאתלט ויכולת עמידות של נזיר זן.
אחד בפה: כותב מקהזמי: "אללה יצר את הפות כדי שהגבר יעשה בה את מעשיו ברוך ובעדינות בשפתיו, בשיניו ובלשונו. יש אנשים חסרי השראה וקהי חושים שאומרים כי מעשים אלה אינם מוסריים ואינם טבעיים. אני חושב שזה נורמלי ומוסרי וצריך לעודד את זה, כי זה גורם הנאה עצומה הן לגבר והן לאשה". באשר למציצת הפין מזכיר מקהזמי כי מדובר באיבר רגיש ביותר שיש ללטף בעדינות. אולם הוא מודיע בהתחשבות גדולה כי אסור שהגבר יגיע לאורגזמה בפה של האישה, משום ש"אללה קבע שהזרע של הגבר יוכנס לנרתיק האישה". בתרגום חופשי: פטור מבליעה. רק בשביל זה שווה להתאסלם.
עבודת יד: ד"ר מרדכי קידר, מהמחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן: "האוננות נקראת 'ההרגל הידוע' או 'ההרגל הסודי', והיא לא מומלצת מכיוון שהיא לא כדרך הטבע: לא כך אללה תכנן". על המאוננים איימו בעיוורון, חולשה מינית, רעד בידיים ובעיות פסיכולוגיות.
על נשים נאסר חד-משמעית לאונן, כדי לא לסכן את שלמותו של קרום הבתולים (בנות, בשבילכן גזר גמדי בלבד).
משחק מוקדם: למוסלמים חשוב לבוא אל האישה מרצונה (גם אם כרתו לה את הדגדגן והחשק המיני שלה, איך לומר, בקרשים), והם האדירו את מיומנות הנישוק הרבה לפני שהמערב גילה את העניין. מקהזמי מדגיש כי אין דבר מענג יותר במשחק המיני מנשיקות ומרפרופי שפתיים, ומציע לגבר "לא לשכב לצדה כמו פגר. היֵה בתנועה מתמדת על הגוף שלה. שפשף את ירכיה בירכיך וגע באצבעות רגליך באצבעות רגליה". כל זה טוב ויפה, אבל בינינו, סקס ללא דגדגן משול לאוכל בלי מלח. אפשר לאכול את זה, אבל אף אחד לא ישכנע אותנו שזה טעים.
כל המרבה: המוסלמים דגלו בריבוי נשים, אז כנראה הם בעד (חוץ מזה, לרוב הם גרו בחמולות: כולם ישנים יחד אצל החותנת בסלון, כך שאצלם כל אירוע מיני נעשה מרובה משתתפים גם אם לא רוצים).
תנוחה מנצחת: בקוראן נאמר שהנשים הן כמו שדה חריש. יש המפרשים זאת כאיסור על מין אנאלי, שאין בו כדי להפרות את האישה והזרע נשפך לבטלה. אבל בדיחה מוסלמית ותיקה מספרת על אמא ערבייה שאמרה לבתה בערב החתונה: "תעשי כל מה שבעלך מבקש, חוץ מדבר אחד: אל תסכימי להתהפך". הצעירה הצייתנית מילאה אחר מצוות אמה, עד שלילה אחד ביקש ממנה בעלה להתהפך. "בשום אופן לא", היא אמרה. "מה", הוא שאל, "את לא רוצה ילדים?"
מקהזמי ממליץ במיוחד על תנוחות שבהן חלקי גוף רבים ככל האפשר נמצאים במגע וזמינים. "לנשק, למצוץ, לגעת ולנשנש", עם דגש על חדירה עמוקה ככל האפשר שתיצור לחץ מרבי על הדגדגן. המקורית מכולן היא כשהגבר יושב על כיסא נמוך בגב זקוף, והאישה יושבת על ברכיו: " החדירה העמוקה ביותר האפשרית תושג בתנוחה זו, והגבר והאישה ימצאו שזה מספק ביותר. הזרועות, הידיים, הגוף והפה חופשיים לפעולה, והגבר מסוגל למצוץ את שדי האישה".
המלצת השף: "אללה עשה שמעשה ההזדווגות יהיה רב הנאה כדי שיהיה זה חובה שנעשה את זה בלי הרף". מה יש כאן לדבר הרבה: קפצו למיטה, הרבו בנשנושים, ויברך אתכם האל.
יחסים? רק בלילה.
יהדות צילום: גיא מנדלין
יהדות
בשקט, בחושך
ואיך אצלנו, תשאלו? אין כמו בבית? אז זהו, שהיהדות לא טובה מכל הדתות, אבל גם לא הגרועה ביניהן. ככה היא באמצע. נוטה חיבה לסקס ומדגישה את חיוניותו כאמצעי לעשיית ילדים ולקירוב לבבות. רב "קהילת המקום", אוהד אזרחי: "גם כאשר אין אפשרות ללדת ילדים, יש חשיבות לסקס לשם סקס, כמו למשל בגיל הבלות או כשהאישה בהריון, מכיוון שתכליתו להביא לאינטימיות". ד"ר אדמיאל קוסמן, מרצה בכיר במחלקה לתלמוד בבר אילן: "עד ימי חתימת התלמוד יחסי המין לא לוו בתחושת חטא, אלא להפך: מי שלא קיים חָטא. מובן שלא דובר על מין פרוע והדוניסטי, אבל אז היה מותר כמעט הכול (חוץ מבתקופת הנידה). בהמשך, ברוח ימי הבינייים, הושפענו מהנוצרים ומהאריסטוטלים והתחלנו להרגיש אשמים כמו שאנחנו אוהבים. וכך הגענו עד הלום: פוטנציאל גדול, יישום בעייתי".
מותר האישה: ספר שמות קובע "ועונתה לא יגרע", כלומר, סקס הוא זכותה של האישה. ביהדות התלמודית יש שתי מצוות שונות ביחס למין: החובה לנסות להביא בן ובת לעולם, והחובה לפקוד את האישה. אין פטור מיחסי מין גם אם האישה עברה את גיל הפריון, ויש הנחיות כיצד להביא אותה לאורגזמה. הטיעון הוא שילדים חכמים ויפים מגיעים לעולם אם האישה מגיעה לאורגזמה, וניתנת עצה לספק אותה פעמיים באותו לילה, בהנחה שלאישה נדרש יותר זמן.
אם בניתם על "כואב לי הראש, עבדתי קשה היום, יש משחק של הפועל", תשכחו מזה. התלמוד קובע כי גבר בריא, שנמצא בבית, עליו לבוא אל אשתו מדי יום. הפועלים - פעמיים בשבוע, הספנים - אחת לשישה חודשים, ותלמידי חכמים כל ערב שבת. ראו הוזהרתם.
אחד בפה: קוסמן: "בתקופה התלמודית הייתה לגיטימציה מוחלטת לכל פעילות מינית, כולל מין אוראלי, כל עוד נעשתה במסגרת המשפחה. חכמי התלמוד דיברו על זה באופן חופשי לחלוטין, כחלק מדיונים הלכתיים."
לדוגמה: "קבע רבי אלעזר: אין פוסקים יינות לאשה, שהיין מרגילה לתאוות תשמיש (כלומר, גורם לה לחשקוקיות יתר). כוס אחת - יפה לאשה, שתיים - ניוול הוא, שלוש - תובעת תשמיש בפה. אמר רבא: כל זאת אם אין בעלה עמה, אבל בעלה עמה, מותר". ובעברית קלה: למצוץ באופן כללי זה לא מנומס, למצוץ לבעלך - מותר.
עבודת יד: קוסמן: "בתלמוד האוננות לא נחשבת עבירה חמורה. לא חיבבו את זה, אבל לא עשו מזה עסק גדול כמו שעשו מזנות או משכיבה עם אשה נידה. בימי הביניים חדרה הקבלה, ואיתה הפחד מאוננות שמביאה על הגבר שדים ומזיקים ('לא תשחית זרעך'). וכך רבים נרתעים מאוננות, אף שמבחינה הלכתית זה לא נחשב חמור".
אולם יש מקרים שאי אפשר לעמוד בפניהם, כמו למשל מקרה רות השווה במיוחד ובועז שהתקשה לעמוד בפניה. בפסוק "ותלך רות ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקוצרים ויקר מקרה חלקת השדה לבועז", יש המפרשים "ויקר מקרה": כל הרואה את רות מריק קרי, או בקיצור, פולט זרע. שנאמר, כל כך יפות שבא לפלוט.
משחק מוקדם: היהודים עושים כל מה שהגויים עושים, רק שהעניין נשמר בחדרי חדרים. אזרחי: "אחד הדברים המבאסים הוא החיוב לקיים יחסי מין בחושך גמור כדי לשמור על צניעות. אבל יש חיוב למשחק מוקדם. התלמוד מחייב את הגבר להיות כמו תרנגול: להסתובב סביבה, לפלרטט ורק אחר כך לבעול. יש חיוב לדבר דברי חיבה, לעורר אותה ולהביא אותה לאורגזמה לפני האיש".
כל המרבה: כמו שחשבתם, טאבו מוחלט. ההלכה אפילו ממליצה שלא לקיים יחסי מין ביום, כשאנשים מסתובבים בחוץ, שמא קולה של השכנה יגיע אל הגבר, ויעורר אותו לפנטז עליה בזמן המשגל עם אשתו.
תנוחה מנצחת: "מפני מה איש פניו למטה בשעת התשמיש ואשה פניה למעלה? זה מסתכל למקום שנברא ממנו, האדמה, וזו למקום שנבראה ממנו, האיש שמצלעו נוצרה". אבל לא חייבים להסתפק במיסיונרית. התלמוד מתיר לנסות הכול, מקדימה, מהצד ואפילו מאחור: "אין האישה נעשית זונה בבעילת בהמה ואינה נאסרת על בעלה". וגם: "מעשה בריבה אחת שהייתה מכבדת את הבית ובא ובעלה מאחוריה ובאה לפני חכם ולא פסלוה מן הכהונה" (שנאמר, קיבלה מאחור והצליחה על כבודה לשמור).
המלצת השף: פטנט רשום למניעת שחיקה בחיי המין: הנידה. שבועיים בחודש כרטיס אדום ואין כניסה, ובשבועיים הבאים שמחת בית השואבה (רק שיהיה בחושך, בדממה, ורצוי אחרי חצות, כשבטוח שרוב השכנות כבר הלכו לישון).
מי מצטרף איתי להינדואיזם?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Feminine-admirer
