ראיתם כבר את "הסוד"? טוב, זו שאלה רטורית. בוודאי שראיתם (ואם, חס וחלילה לא ראיתם את "הסוד" אז דעו שאתם ממש לא בעניינים). ולוח עם תמונות של עתידכם הרצוי כבר הכנתם? ודמיון מודרך כבר עשיתם? ואת המטלות אתם עושים באדיקות? או שאתם מחפפים? כל יום? או רק כל כמה ימים? או שאולי כבר התייאשתם? ונו? הכסף כבר מגיע? כמה? 100,000 לשנה? 1,000,000? ואהבה כבר הבאתם לחיים שלכם? כן? לא? אתם לא בטוחים?

ומה החלטתם? "חוק המשיכה" (The Low of Attraction) עובד או לא? יש לי מכר שקרא כמה ספרים בנושא. הוא עשה את שיעורי הבית באמת כמו שצריך. והוא זכה בשמונה מיליון ₪ בלוטו. בחיי. זה סיפור אמיתי. הוא סיפר על כך למוכרת הספרים בעיר שלנו וגם היא קראה את הספר והחלה לעשות שיעורים. היא זכתה בהגרלה הזאת שבה מקבלים מכונית חדשה כל חמש שנים. גם כן לא רע, נכון? (הוא סיפר על כך גם לי אבל היה ברור לי שאצלי זה לא ילך).

אבל יש לי עוד חבר טוב. וגם הוא קרא את כל הספרים הנכונים. הוא נמצא בכל מיני סוגים של פירמידות כעשר שנים. הוא התחיל בהרבלייף, אם אני לא טועה, עבר למגנטים וסיים עם תקשורת באינטרנט. כל בוקר מזה מספר שנים הוא מדמיין לעצמו באדיקות את העתיד הרצוי שלו. הוא מדמיין אותו לפי כל הכללים. בזמן הווה. לא רק שהוא מדמיין זאת כבר מספר שנים, הוא גם מלמד, מעודד ודוחף את כל אלו שנמצאים תחתיו בפירמידות לדמיין את עתידם שלהם. ונו? זה עובד? שום דבר. הבחור לא נעשה עשיר. ממש לא. ולא תגידו שהוא לא חכם. כי הוא חכם. והוא כריזמטי. והוא משכנע. והוא משוכנע. והוא קרא את כל הספרים הנכונים והלך לכל הסדנאות הנכונות. ויותר מכך. בעברו הוא גם הרוויח לא רע, כך שעולם הכספים אפילו לא זר לו. ושום דבר. שעות, כך הוא מרגיש, הוא בזבז על העניין הזה. לפני חודשיים הוא החליט שדי לו. הוא עזב את עסקי הפירמידות ובמקביל לעבודתו כמטפל אלטרנטיבי הוא הצטרף לעסק מסחרי חובק עולם. שם הוא הולך לעבוד שעות רבות בעבודה אמיתית וכנראה להרוויח כסף לא רע. אבל עשיר הוא כנראה לא הולך לצאת גם מזה.

אז האם חוק המשיכה עובד או לא? האם אנחנו יכולים לזמן לתוך חיינו כסף, אהבה, יחסים טובים עם ילדינו, כל מה שנחפוץ? האם זו איזו שטות ניו אייג'ית או האמת הנעלה בכבודה ובעצמה? ולא, אני לא מוכן לפתור את השאלה הזאת בעוד איזו סיסמא כמו: "כנראה שזה לא באמת היה הייעוד שלו להרוויח כסף", או "כנראה שזה השיעור שהוא היה צריך ללמוד" או איזה משהו מתקתק וסותם מוח שכזה.

אולי, תגידו "הוא לא באמת רצה מספיק". וואלה? לא באמת רצה מספיק? אז למה הוא בזבז על כך כל-כך הרבה שנים? מדוע הוא כל-כך השקיע? כי הוא לא באמת רצה? אני יכול להעיד בוודאות שהוא באמת רצה. באמת באמת רצה. אבל, כפי שכל נער בגיל ההתבגרות, שמדמיין את מלכת הכיתה, או מלכת הפורנו, בזרועותיו בעת שהוא מאונן יודע, דמיון מכוון כל יום לא באמת מספיק. אפילו אם אתה מדמיין את זה בזמן הווה ועם כל הכוונה. מלכת הכיתה או מלכת הפורנו לא מגיעה אל המדמיינים והמאוננים.

ובכל זאת? מה אם החבר הזה שלי שהרוויח שמונה מיליון ₪ בלוטו? שמונה מיליון ₪! גם הוא רצה באמת להרוויח אותם וגם הוא האמין בכל ליבו שהוא יצליח. והוא באמת הצליח.

כן, אנחנו היוצרים של המציאות שלנו. זאת האמת. אנחנו יכולים לזמן לתוך חיינו בדיוק את מה שאנחנו רוצים. זאת עובדה. אני לא חושב שעל זה באמת יש וויכוח. לפחות לי אין. השאלה אינה "האם אני יכול לזמן לתוך חיי את מה שאני רוצה?", השאלה האמיתית היא "מה באמת אני רוצה?"

כי האמת היא שאני רוצה המון דברים. המון המון דברים. ואני רוצה דברים הפוכים וסותרים בעת ובעונה אחת. וכשאני מבקש לזמן לתוך חיי, באופן מודע ומכוון, כסף, או זיונים, או אהבה או יחסים טובים, אני מבקש לזמן לתוך חיי, באותה עת, רק באופן כלל לא מודע, בדיוק גם את ההיפך. ולזה אנחנו פשוט איננו ערים. לזה איננו מודעים.

נדמה לנו שיש בתוכנו אחידות. נדמה לנו שהרצון שלנו הוא אחד. אבל לא יכולה להיות טעות גדולה מזו. רובנו, רוב הזמן, נמצאים בתוך שדה קונפליקטואלי לחלוטין. אנחנו מרגישים רגשות שונים וסותרים בעת ובעונה אחת ואנחנו רוצים רצונות שונים וסותרים בעת ובעונה אחת. אם היינו מסכימים להיווכח באמת של חיי הנפש שלנו, היינו כנראה משתגעים. אנחנו אוהבים ושונאים את אותם אנשים, לא יום כך ויום ככה, אלא באותו רגע ממש. אלפי השפעות סותרות מנהלות אותנו. באותו רגע ממש מדברים בתוך מוחנו גם אימא שלנו וגם אבא שלנו, גם בית הספר, גם המדינה, גם הדת, גם בת הזוג שלנו, גם מה שקראנו בעיתון או בספר, גם מה שחלמנו בלילה. אנחנו מהופנטים על ידי התקשורת, על ידי פרסומות, על ידי החינוך ומטולטלים מהשפעות ארוחת הערב הכבדה שאכלנו אתמול, מצב הירח ומצב רוחה של האישה שלנו.

והאסון הגדול הוא שאנחנו מזוהים עם כל אלה. מבלי להיות ערים לכך. וכל אלו מושכים אותנו ודוחפים אותנו, לכאן ולכאן.

ואנחנו, ברוב חוצפתנו והתנשאותנו, מדמים לעצמנו שאנחנו אחד. שיש לנו רצון אחד. רצון ברור.

כשלאדם יש רצון אחד בלבד, בין אם זה מתמימות, מחיים בטבע ללא השפעות, ובין אם זה כיוון שהוא עבד על עצמו, התבונן באלפי רצונותיו, סילק מתוך חייו את מה שאינו רלוונטי והשאיר רק את מה שכן, כשלאדם יש רצון אחד בלבד, הוא אכן מזמן לעצמו לתוך חייו בדיוק את הרצון הזה. וחווית החיים שלו היא חוויה של יצירה ובריאה. הוא הופך להיות "היוצר הבלבדי של חייו" (סרטר), הסופר ללא מתחרים של יצירת חייו.

אז כן, אנחנו היוצרים של חיינו, אבל אנחנו יוצרים אותם מתוך אלפי השפעות סותרות. נדמה לנו שאנו רוצים משהו, אך אנחנו רוצים גם בדיוק את ההפך, בו זמנית. אנחנו משוכנעים שאנחנו מוכנים, בשלים, מתים כבר להיות בתוך מערכת יחסים אוהבת, אך איננו ערים כלל לרצון אחר, חזק אף יותר בתוכנו, להישאר לבדנו, להיות עצמאיים, לא להזדקק, לא להיות תלותיים. או שאנחנו בטוחים שאנחנו בשלים כבר להרוויח מיליונים, אך איננו ערים לרצון האחר בתוכנו, החזק אף יותר, למצוא חן, לרצות, לא להתבלט מדי, להיות אהובים, להרגיש שייכים, לא לאיים על אימא ואבא שלנו.

ישנו משהו משחרר במפגש אמיתי עם "הרצון האחר" שלנו. עם הרצון שאיננו מודים בקיומו. אם הרצון שבאמת מנהל את חיינו.

כשאנו נפגשים, באמת ובתמים, עם "הרצון האחר" שלנו, אנחנו לפתע נוכחים, ללא כל צל של ספק, בכך שאנחנו פשוט איננו קורבנות של אף אחד. אנחנו נוכחים, באופן העז ביותר האפשרי (אולי אף עז יותר מההיווכחות בכך בעת שחיינו כן "עובדים") שאנחנו אכן היוצרים של חיינו. שמה שקורה בחיינו כעת הוא בדיוק, אבל בדיוק, ההזמנה שלנו. כלומר, ההזמנה לתוך חיינו של סיכום כל הרצונות הסותרים שלנו. החיים שלנו הם שיקוף מדויק של בדיוק מה שאנו רוצים. רק שמה שאנו רוצים הוא מבולבל וקונפליקטואלי.

וכשאנו מזהים את "הרצון האחר" בתוכנו, אז ורק אז, אנחנו יכולים באמת להתחיל לבחור. אז, כשאנחנו עומדים נוכח רצונותינו הסותרים, אנחנו יכולים באמת להתחיל לבדוק מה מתאים לנו ומה כבר לא. אנחנו יכולים לבחור מחדש, לקחת בעלות, על אותו "רצון אחר", או שאנחנו יכולים לשחרר אותו ולהתמקד באמת ברצוננו האמיתי.

כיצד נפגשים, תכלס, עם "הרצון האחר" שלנו? על כך בהמשך.

אמתי מגד

לחץ כאן לפרטים על סדנת ה'חוזה'

למי שעוד לא ראה את "הסוד":

http://www.hasod.info/