NRG-ניו אייג': http://www.nrg.co.il/online/43/HP_866.html

הנשים של אושו

בשנות השישים הנשים בקומונה של אושו היו השולטות: נשים בשלות בגילאי 35-40 שתפסו את כל תפקידי המפתח ונחשבו לבודהות מלידה שיכולות להציל את הגברים בעזרת סקס משוחרר. החוקרת סוזן פאלמר בדקה האם הגורו הפמיניסט, שהמליץ לתלמידותיו להימנע מלידה וללדת את עצמן מחדש, אכן הצליח לכונן סדר נשי חדש

מאת:ירון שוורץ

נשים חוגגות באשראם 

אחד האישים הכי דחויים באקדמיה הוא אושו. לאקדמיה קשה איתו, גורו נערץ על ידי מיליונים שהפך לשם נלווה כמעט לכל פעילות רוחנית. אושו-שמושו, כך שמעתי לא מזמן שדרנית מתבטאת בגלי צה"ל. המדיטציות של אושו, התרפיות של אושו – העידן החדש שייך לאושו. באקדמיה מביטים בו בעין עקומה ואומרים, אושו? דבריו הרי ריקים מתוכן. בנוסף, הפלילים שנחשד בהם, העושר הרב שיוחס לו בחייו, כל אלו הופכים אותו לאחד שלא היה מתקבל אפילו לחוג לפילוסופיה.

בכלל קראו לו ראג'ניש, אבל ארבעה חודשים לפני מותו הוא החליט לשנות את שמו, בידיעה ברורה שמיתוג עצמי מחדש עשוי למחוק היסטוריה של שלושים שנות פעילות שנויה במחלוקת. שלושים שנים אמרנו? נו, זה כבר היסטוריה, והיסטוריה היא רקע מצוין לחקירה אקדמית.

שלושה עשורים של פעילות, מיליוני תלמידים, מאות שיחות שתועדו, הוקלטו ונשמרו. אדם שפעילותו הרוחנית חצתה גבולות, מדינות ואת שלושת העשורים החשובים של המאה העשרים – שנות השישים, השבעים והשמונים – שהיה הנביא של הניו אייג' המודרני, שעסק בדת, בפילוסופיה, במדיטציה, בפסיכולוגיה, בפוליטיקה ואפילו בספרות, תזונה והומור. אם נתבונן בעובדות הללו דרך משקפיים של ארכיאולוג תרבות, או של היסטוריון מודרני, נגלה ש"מחקר ראג'ניש" עשוי לתת לנו עוד מבט על המאה העשרים ועל פוטנציאל אנושי אחר שאולי היה שם. כתבה זו תעסוק בנשים, בראג'ניש ובפוטנציאל הייחודי שניתן להן באותם ימים שהתאגדו סביבו בהמוניהן.

סקס הוא אחת הדרכים המומלצות להתפתחות רוחנית

אושו  

לא רבים יודעים זאת, אבל בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת התוודו כמה חוקרים בינם לבין עצמם כי הם עוקבים בשקט ומהצד אחרי ראג'ניש ותנועתו. לאחר מותו החליטה קבוצה זו לקיים כנס חד פעמי בנושא "מה בעצם היה שם?". אותם חוקרים הכירו מחייהם האישיים את ההתנגדות העמוקה של האקדמיה לפעילותו של האיש, ולכן הזמינו לכנס רק את תלמידיו של אושו, הסניאסים. לכבוד האירוע ניסתה חוקרת בשם סוזאן פאלמר להבין מה היה מקומן ותפקידן של הנשים בתנועתו של ראג'ניש. פאלמר ראיינה עשרות נשים שהגיעו מפונה לקומונה המרכזית שהקים ראג'ניש בצפון אמריקה, במדינת אורגון, בשם ראג'ניש-פורם (עירו של ראג'ניש), וגם נשים מקומונה מקבילה שצמחה במונטריאול, קנדה. עבדכם הנאמן מתכוון לעשות שימוש באסופת הנתונים שגיבשה פאלמר ולבדוק מה עומד בצומת שבין נשים, ראג'ניש, מיניות ודת.     

ההיסטוריה מטבעה נוטה להרחיק אותנו מעובדות העבר, וככל שעובר הזמן, אנו נוטים לראות את המצב כיום כעדות למה שהתרחש פעם או כתוצאה שלו. כיום, באשראם של אושו ובקומונות מקבילות שממשיכות את פעילותו, הרוב המוחלט הינו גברי. המנחים, המנהלים, התחזוקה, כולם נתונים בידיים גבריות.

אבל כשראג'ניש היה עדיין בחיים והתנועה היתה בשיאה, היו שם יותר נשים מגברים. באותה תקופה התנועה של ראג'ניש התקיימה לא רק בפונה אלא גם במרכזים מקבילים בארצות רבות, ביניהן יפן, גרמניה, אנגליה, קנדה וכמובן ארצות הברית. גם במרכזים הללו היוו הנשים רוב פעיל ודומיננטי על פני הגברים, ובהתאמה גם ניהלו אותם. מי היו הנשים הללו, מה היה מעמדן, כיצד נראו חיי המשפחה שלהן ומה משך אותן לראג'ניש?

ראג'ניש הכין את הקרקע לכך שבקומונות שלו תהיה חלוקת התפקידים בין גברים לנשים שונה מזו הנהוגה בחברה. הוא לא דיבר באופן ברור על מה שאנחנו מכנים היום בשם "מגדר", ובמקום זאת הציע התייחסות קצת אחרת לנושאים כמו זוגיות, סקס ומדיטציה:

א. הסקס הוא אחת הדרכים הנכונות והמומלצות להתפתחות רוחנית. המודעות מגיעה לשיא לאחר האורגזמה, הזמן חדל מלהתקיים וכל מחשבה נעלמת, ממש כמו ברגעי השיא של המדיטציה.

ב. בני האדם אוהבים לחקור הכול, גם זה את זה, לכן היו מעדיפים לקיים יחסי מין עם כמה שיותר בני זוג. אבל הגברים פוחדים מנשים, המיניות שלהן מרתיעה אותם, ולכן הם החליטו לכפות על החברה חיים של זוגיות קבועה, וכך הפך מוסד הנישואים ל"ארון המתים של האהבה והתשוקה המינית".  

ג. הדרך להארה היא אינדיווידואלית ולכן יש לצעוד

בה לבד. בייחוד חשוב הדבר עבור נשים, מכיוון שבאופיין הן עצמאיות הרבה יותר מהגברים.

ד. לפיכך המשפחה הביולוגית מיותרת. הפתרון הוא חיי קומונות וקיום "משפחות רוחניות" בלבד.
ה. היריון? פעם זה היה אידיאל קדוש. היום זוהי דרך גברית לניצול האישה, להשארתה בבית ולנטילת כוחה הרוחני. מי שבכל זאת רוצה ילדים יוכל להשתמש במדע שבקרוב יציע לנו הזרעה, הפריה ורחם מלאכותיים.

וכך הוא מסכם:

"משחר בריאתה היתה חווה כפופה לאדם. ומאז חיו הנשים בעבדות לטובת הגברים. מבחינה כלכלית לא הורשתה להן עצמאות, מבחינה חינוכית לא הורשה להן להשתוות לגברים, והכי חמור, מבחינה דתית היא נחשבה לפחותה, וכתבי הקודש היו תמיד סגורים בפניה. כנפי הנשים קוצצו בדרכים רבות, אבל הנזק הגדול ביותר שנגרם להם היה בנישואים. הפסיכולוגיה של הנישואים מכריחה הן את הגברים והן את הנשים לפעול כנגד היצר הטבעי שלהם, אולם עבור הנשים היה הדבר כרוך בסוגים רבים מדי של עלבונות. מכיוון שאף גבר לא יכול היה להסתפק באישה אחת בלבד, יצרו הגברים את מוסד הזנות, והפיכת האישה לזונה הינו הרצח הנורא ביותר שיכול היה הגבר לגרום לה".

בקומונה שלו, הבטיח ראג'ניש, תוכל האישה להיפטר מאזיקי המעמד החלש, להפוך למנהיגה ולהוביל עידן חדש בראשות הנשים.

כוהנות ונהגות בולדוזרים

טנטרה 

שלא תטעו, ראג'ניש לא תמך בפעילות הומוסקסואלית. ברוב הקומונות, הדחף לקיום פעילות מינית עם בן אותו המין נחשבה בעיניו למשחק ב"פאזל הקטן", שמשמעותו בריחה מההתמודדות עם "הפאזל הגדול", כלומר עם פיצוח אתגר היחסים בין גברים לנשים. כדי ללמוד את הפאזל הגדול עודדו בקומונות יחסים זוגיים ומיניים קצרי טווח.

בקבוצות התרפיה נלמדו טכניקות שעודדו את המשתתפים לשחרר מעצורים ועכבות, לבטא רגשות מיניים וללמוד להשתמש במגע אינטימי לתרפיה ולחיזוק אנרגטי ולא רק לפורקן צרכים גופניים.
עדויות רבות מספרות שעל התלמידים הופעל לחץ מסוים להתנהג באופן היפראקטיבי מבחינה מינית. יחסי מין עם בן זוג אחד היו גורמים לרוב לכיווץ מצח קל ולפליאה. התפישה היתה כי האנרגיה הזוגית "נתקעת" כאשר בני הזוג מתעקשים לבלות רק זה עם זה. מנגד, כל התמסרות לבני זוג נוספים, אפילו ללילה אחד, נחשבה לשחרור אנרגטי ולצעד חשוב בדרך להתמודדות עם רגשות כמו קנאה, שנאה וכעס.

הסקס נתפש כאמצעי להבנת העצמי ולביטוי עצמי, מוטיבים שהיו חשובים הרבה יותר משיתוף פעולה הדדי. התפתח קוד חדש של מוסר מיני שכלל מושגים ניו אייג'ים כמו "אמון", "להיות פתוח" ו"לחלוק". החופש המיני הצליח להסיר במהירות מכשולים תפישתיים, מוסריים וחברתיים שהפריעו לשינוי תודעתי, והמטרה היתה ללמוד להיות אותנטי בכל אינטראקציה ולא לנסות להציג דמות עקבית. יחסים מיניים כנים ללא מעצורים נתפשו כדרך הנכונה ביותר לעורר באדם אהבה עצמית מחדש.
מובן שהיו גם תלמידים שנהנו מאוטונומיה זוגית בחייהם הפרטיים, אך דרכי ההתמודדות שלהם עם בעיות היו שונות מאלו המקובלות בחברה שמחוץ לקומונה.

מאינטימיות לאוטונומיה

אושו 

מדוע הגיעו לקומונות של ראג'ניש דווקא נשים מצליחניות, רווקות/גרושות וללא ילדים? התשובה לשאלה זו עשויה להצביע על הדילמות החברתיות, הרגשיות והרומנטיות שנשות המערב התמודדו עימן באותה תקופה. ראג'ניש ביקש להוציא את הפמיניזם מהתחום התיאורטי ולהציע פרקטיקה חברתית שתאפשר לנשים לממש את עצמן באמת. 

הנשים הוזמנו להנהיג ולממש את הניסיון, הידע והפוטנציאל שצברו במהלך חייהן, באופן  שלא יכול היה לבוא לידי מימוש בחברה שהעניקה תמיד עדיפות לגברים. בקומונה של ראג'ניש הן יכלו לנטוש בקלות את אותם תפקידים שבאופן מסורתי-חברתי הוקצו להם, הן  כבר לא חשו מחויבות להיות עקרות בית או אמהות וגם לא נאלצו לחוש כישלון אם לא מילאו בהצלחה את התפקידים הללו. נשים קרייריסטיות שוויתרו על ילדים, נשים שלא הצליחו להרות, נשים שאיבדו את ילדיהן ומשפחתן בתאונות, כל אלו מצאו מפלט בחברה ששמחה לקבלן.

עניין נוסף, שאינו טריוויאלי כלל וכלל, היה העובדה שנשים רווקות מעל גיל ארבעים הוזמנו לחזור ולמצוא את כוחות הפיתוי והחיות שהודחקו עם השנים מכורח הלחץ החברתי. בניגוד למסורות דתיות רבות, שבהן אישה מבוגרת אמורה להפנות עורף לחיי ההוללות ולתור אחר חיים רוחניים בנזירות ופרישות סקסואלית, קיבלו הנשים אצל ראג'ניש את התמיכה החברתית לחזור וליצור את עצמן כסקסיות ואטרקטיביות ולחדש את פעילותן המינית.

"המאהבת" היתה המעלה הרוחנית הגבוהה והנחשבת ביותר. בנוסף, שמירה על אורח חיים צמחוני, עבודה פיזית, השתתפות יומית במדיטציות אקטיביות, בריקוד ובשירה וכמובן גם הימנעות מהיריון, כל אלו העניקו לנשים בקומונות מראה רענן ובריא, שהוציא אותן ממשוואת ההזדקנות.

"כל אישה יכולה להפוך לחץ לכיוון האלוהות. הברכה שהיא מביאה עימה, הנועם, היופי שלה, האהבה שלה, הדבקות שלה יכולים להראות לנו את הדרך למציאות גבוהה יותר של ההוויה, לאזור הגדול של התודעה"

אורגזמה כפנס להארה

אושו 

אך האם בכך מסתכם החלום הפמיניסטי? האישור להימנע מנישואים ומאמהות? האישור למתירנות מינית נשית ולדומיננטיות נשית בחברה? האישור של "המאהבת" כתפקיד רוחני? ראג'ניש זיהה משהו מעבר לכך; הוא הבחין ביכולת רוחנית שלא היתה מובנת מאליה, שהוחבאה והוכחשה על ידי המין הגברי:

"אישה יכולה להפוך לתלמידה המושלמת ואף למאסטרית המושלמת, אף גבר אינו יכול להתחרות עם נשים באיכויות הללו... לנשים היתה מאז ומתמיד היכולת לחדור לפנימיות של הגבר, לבחון את המוסר שלו, את האאורה שלו, את הכריזמה שלו. אבל הכישרון הזה הפחיד את הגברים, הם עשו כל מה שיכלו כדי לקחת מנשים את היכולות הרוחניות שלהן, הם בחרו להדגיש רק את הממד הפיזי, רק את המשיכה הסקסואלית, כל דבר שהיה יכול להיתפש כרוחני מצדן הציגו הגברים ככישוף, כמקור הרע. לכן היו חייבות הנשים לשמור על גופן כל הזמן ולא יכלו לטפל בצד הרוחני שלהן... מיליוני נשים חיו ומתו ללא הידיעה שהן מסוגלות לחוות אורגזמה, ומובן שאף אחת מהן גם לא ידעה שאותה אורגזמה שנאסרה עליה יכלה גם להעביר אותה לממד רוחני שונה, ואפילו להיות הפנס בדרך שלה להארה. 
 
"בחזון שלי, העידן הבא יהיה עידן הנשים. הגברים ניסו במשך יותר מ-5,000  שנה ונכשלו. עתה הגיע הזמן לתת לאנרגיות הנשיות להשתחרר, ואם הנשים עצמן לא ישתחררו הן לא יוכלו להפוך למוארות. אותן תנועות לשחרור האישה לא יוכלו לעולם להעניק להן את אשר הן מחפשות. רק אישה-בודהא תזכה לחופש מהאזיקים החברתיים שבהם היא שבויה... אלפי נשים נאספות סביבי, דבר זה לא קרה לפני כן מעולם, המסע הרוחני היה תמיד עניין גברי. עתה הגיע תורן של הנשים".

אם נבחן את החברה הנורמלית, אם נתבונן בדתות השונות שבהן נשים יכולות או מאולצות להיות חברות, אם נבדוק את רוב הכתות והדתות שנדדו מהמזרח למערב, נראה כי אף אחת מהן אינה מאפשרת לנשים את ההתנהגות החברתית האחרת שמציע להן ראג'ניש. רבים מהתלמידים הרוחניים שהסתובבו בהודו בשנות השבעים והשמונים ידעו לציין שראג'ניש היה אחד הגורואים היחידים דאז שלא התייחסו בזלזול לנשים, לא ראו אותן כנחותות ולא התעקשו על פרישות מינית. 

אישה שבאמצע החיים חשה את עצמה נטושה, לא מושכת ומדוכדכת הוזמנה להצטרף לקומונה של ראג'ניש, להחיות את עצמה מחדש ואף להעניק לחייה נופך רוחני. סביר להניח שאישה שהיתה פועלת בסגנון ראג'נישי מחוץ לקומונה היתה נתפשת כבעיה מוסרית, כדמות מגוחכת שיש להתייחס אליה בחמלה בשל חולשותיה. אצל ראג'ניש התנהגות כזו היתה מתפרשת באופן ברור ככריזמטית.

בסיכום מחקרה אומרת פאלמר כי לאחר שבחנה יותר מעשר כתות ודתות חדשות שהתפתחו באמריקה, ואף כאלו שנדדו מהמזרח למערב, כמו תנועות זן ומסדרי הארי קרישנה, היא לא מצאה באף אחת מהן מקום כה נרחב לנשים כמו אצל ראג'ניש. מקום שהעניק להן אפשרות למנהיגות נשית, חיים מדיטטיביים וביטוי מיני ללא הגבלה. מקום שבו גם נשים בנות ארבעים, קרייריסטיות וללא ילדים, יכלו לראות עצמן כמבורכות וכרוחניות.
נכון, כתבה זו מתעלמת מחשדות רבים שהועלו לאורך ההיסטוריה לגבי אותו אושו-ראג'ניש על ניצול תלמידים, הפקרות, הדחה לפשעים ועוד מעשים פליליים, אבל, מעבר לכך, היא מבקשת להציג כת ייחודית לזמנה שהציעה מרחב למנהיגות נשית, אינטימיות פיזית וחיים קומונליים שכוונו להתפתחות רוחנית ומדיטציה.

קיומה של קומונה כזו, כאירוע היסטורי ייחודי, בתקופה המודרנית יכול רק להעיד על התקופה שבה אנו חיים ולהעלות את השאלה, האם זה באמת העידן החדש, או שמא אנחנו למעשה משחזרים את עצמנו משחר ההיסטוריה שוב ושוב ללא כל התקדמות של ממש?

על המחבר

ירון שוורץ הוא בוגר החוג למדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב והתמחה בהגות הודית מודרנית. כיום הוא סטודנט בתוכנית ללימודי מגדר של אוניברסיטת בר-אילן

המאמר פורסם לראשונה בגיליון יולי של המגזין "חיים אחרים", ירחון אלטרנטיבי לרפואה טבעית, תרבות רוחנית ומעורבות חברתית

שניהם ביחד וכל אחד לחוד

מסגרת הנישואים הפתוחים. בגידות בהסכמה, חילופי זוגות והוספת פרטנרים מזדמנים - הכל, בתנאי שבסוף חוזרים לישון ביחד בבית ולא מפרקים את המשפחה

מאת: חנה להב

במשך שנים ארוכות ניהל עמיר רומנים מזדמנים עם נשים שחלפו בחייו. הפחד מתגובתה של אשתו ורצונו לשמור על נישואיו מנעו ממנו לספר לה על מעלליו. כשגילה עמיר שאשתו בגדה בו כמה פעמים, הוא החליט שאין טעם לשמור עוד על הסוד, וסיפר לה על בגידותיו. לאחר מריבה קשה ושקט רועם שנמשך ימים אחדים, ישבו בני הזוג לשיחה רצינית. "למרות ששנינו בגדנו ולא סיפרנו אחד לשני, כל אחד מאיתנו נפגע מאוד מכך שהצד השני שיקר", אומר עמיר. "ברגע שהתחלנו לדבר כמו בני אדם הגענו למסקנה שכל אחד יכול להמשיך בענייניו, תוך שמירה על הנישואים שלנו, שבסך הכל היו משביעי רצון".

עמיר ואשתו הם חלק מקבוצה הולכת וגדלה של בני זוג שהחליטו להישאר ביחד, ובמקביל לפתוח את הנישואים לשותפים מיניים אחרים. "הגענו למסקנה שזוגות הבוחרים בדרך הזו מחפשים מעין פתרון ביניים, הנועד לשמור על התא המשפחתי שלם ומוגן מחד, ומאידך לאפשר לכל אחד מבן הזוג להחזיר לעצמו את התשוקה שאבדה במהלך השנים", אומר עמיר. "אני ממשיל את העניין הזה ליציאה למסעדה לעומת ארוחה ביתית. אשתי מבשלת מעולה, באמת, אבל לפעמים בא לי ללכת למסעדה, וזה לא משנה אם באותו יום יש אוכל בבית. כמו שאשתי לא נעלבת כשאני מעדיף לאכול חומוס ולא את העוף בשזיפים המופלא שלה, ככה היא לא אמורה להיעלב כשלפעמים אני מעדיף מישהי עם חזה גדול או שיער מתולתל. המזל שלי הוא שאשתי מבינה את זה לגמרי, ואפילו יוצאת בעצמה 'לאכול בחוץ'".

בגידה בהסכמה

"כניסה לזוגיות היא מטבעה כניסה לשגרה, ולאחר שנות נישואים רבות מתרחשת בדרך כלל שחיקה כללית, המתבטאת בעיקר בשעמום מיני ובחוסר סיפוק", טוען ד"ר אילן בירן, פסיכו-סקסולוג ומטפל מיני. "אין ספק שהמונוגמיה היא שהייתה בעוכריהם של זוגות רבים", טוען בירן. "המונוגמיה עומדת בניגוד מוחלט לחיי המין, שאמורים להיות מלהיבים, מרגשים ומפתיעים". מחקרים רבים גילו שבמרבית המקרים ההצעה ל"פתיחת" הנישואים מגיעה מכיוונו של הבעל. כשהאישה נותנת את הסכמתה, עומדות בפני הזוג שלוש אפשרויות: מפגשים עם מאהב/ת בנפרד מבן הזוג השני, חילופי זוגות, או צירוף של פרטנר אחד או יותר למיטה הזוגית. בחירה באופציה הראשונה (המכונה גם "בגידה בהסכמה") מחייבת בדרך כלל הסכם בין בני הזוג, המגדיר את טיב היחסים שהם ינהלו עם השותפים האחרים. רוב היחסים הפתוחים מבוססים על הסכמה שלא תהיה כל מעורבות רגשית עם הפרטנר המיני, ושכל אחד מבני הזוג יחזור לישון בבית. בגלל המורכבות של מערכת יחסים שכזאת, הצורה הנפוצה יותר של קשר מיני מחוץ לנישואים היא של מפגשים לצורך חילופי זוגות, שבהם בני הזוג עושים את מה שעושים וחוזרים ביחד הביתה.



 

"רוב האנשים החיים במונוגמיה מינית מפנטזים על בני זוג אחרים." אילוסטרציה: ASAP photos

דינאמיקה מינית

"אני מקיים ערבים לאנשים מאושרים", מצהיר אמיר גולן, מנהל קו הזרימה, מועדון לחושניות ומיניות, העורך מפגשים לשמונה עד עשרה זוגות בערב. "חלקו הראשון של המפגש נמשך כשעתיים ומתמקד בתרגולי דינאמיקה קבוצתית ובבדיקת מחסומים אישיים וזוגיים, תוך מעבר לעירום ושמירה על רמת אדרנלין גבוהה. המשתתפים מתרגלים טנטרה זוגית, מגע קל, חיבוקים, ליטופים ומסאז'ים קלים. מטרת ההדרכה היא להרים את האנרגיה המינית ולבנות אווירה חמה ואינטימית בין כל המשתתפים. בחלק השני המשתתפים מתחלקים לזוגות ומתחילים לגעת בעצמם עם או בלי בגדים. לאחר מכן מי שרוצה יכול להישאר ולחגוג עם המכרים החדשים, ומי שמיצה יכול לפרוש עם בן זוגו הביתה. לא חייבים ללכת עד הסוף".

"בכל מקרה", מוסיף גולן, "כדי להימנע מחוסר נעימות, אנו מקיימים את המפגשים בחלל אחד המואר באור נרות עמום. כך כל אחד שומר על שליטה מלאה, מכיוון שהוא יכול לראות את בן זוגו בשעת מעשה".

מי הזוגות שמגיעים אליך? "לרוב מגיעים זוגות בני 30-45. הם פתוחים מאוד וחשוב להם לפתוח את חייהם למגוון התנסויות. רוב האנשים החיים במונוגמיה מינית מפנטזים על בני זוג אחרים. כאן הם הופכים את הדמיון למציאות. ההחלטה הזאת יוצרת שותפות לסוד בין בני הזוג, שמגבירה את הריגוש ביניהם. בין הזוגות האלה חייבים להתקיים יחסים קרובים ואמפתיים,כי ההשתתפות במפגשים כאלה וההחלטה לפתוח את היחסים דורשת הרבה מאוד נכונות, רצון, תעוזה, אומץ וקרבה".

לאן נוליך את הקנאה?

בספרה "צילה של האהבה: קנאה רומנטית" (הוצאת צ'ריקובר), מתייחסת ד"ר איילה מלאך-פיינס להיבטים שונים של קנאה המתעוררת בנישואים פתוחים וליכולתם של בני הזוג להתגבר עליה. פיינס מדווחת על מחקר שנערך בקליפורניה לפני שנים אחדות, במסגרתו רואיינו 100 אנשים שהשתתפו בחילופי זוגות ו-100 אנשים שלא נטלו חלק בפעילות. המחקר הראה כי הסווינגרים מבחינים בין מין רומנטי, המהווה חלק מחיי הנישואים, לבין מין גופני, שנתפש כהנאה פיזית בלבד. זוגות אלו מגוננים על עצמם מפני הסיכונים האפשריים בנישואים פתוחים על ידי קביעת נורמות ברורות נגד הבעת רגשות רומנטיים ונגד התאהבות מחוץ לנישואים. האקט המיני עצמו, שנותר כשעשוע לא מזיק בלבד, אינו מהווה לטעמם "בגידה", ולא אמור להוביל לפירוק הקשר.

דוגמה מעניינת נוספת מספקים בני הזוג ג'ורג' וננה א'וניל, שכתבו ספר ובו תיעדו את מערכת הנישואים הפתוחה שניהלו במשך שנים. השניים האמינו כי ניתן לאהוב אנשים שונים בו זמנית, וכי המונוגמיה היא גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. האו'נילים אף טענו כי לקנאה רומנטית אין מקום גם בנישואים "סגורים": "קנאה היא הפחד מאובדן האהבה", הסבירו, "והיא הורסת את האהבה עצמה"



 

"קנאה בריאה יכולה לעורר מחדש את התשוקה המינית בין בני הזוג הנשואים." אילוסטרציה: ASAP photos

בחזרה למונוגמיה?

אז אם הכל כל כך פשוט, מדוע רוב הזוגות עדיין מעדיפים לשמור על נישואים רגילים? "מתברר כי למרבית האנשים קשה שלא לקנא, וגם העובדה שאנו חיים בחברה מערבית, המעודדת רכושנות וקנאה, מקשה על העניין", אומרת ד"ר פיינס. היא טוענת כי היוזמה לפתיחת הנישואים באה לרוב מצד גברים המשתעממים בחיי המין שלהם. כשהם שומעים על האפשרות לפתוח את הקשר לפרטנרים נוספים, הם מתלהבים ומנסים לסחוף לעניין את בת זוגם. הבעיה היא שפעמים רבות הגברים הללו שוכחים את ההשלכות הנוספות של חילופי זוגות, ובעיקר את העובדה שגם נשותיהם יכולות לקיים יחסי מין עם גבר אחר.

"לא הייתי מסוגל להתרכז באשה ששכבה עירומה לידי", מתוודה גבר שהשתתף עם אשתו באירוע של חילופי זוגות. "אוזני היו קרויות לשמוע כל רשרוש וצחקוק שהגיע מהפינה שבה שכבה אשתי עם גבר אחר. נראה שאשתי נהנתה מאוד, וזה היה נורא. תחושת חוסר הביטחון שחשתי כמתבגר רזה וביישן חזרה ועלתה בי. לא יכולתי לסבול את ההשפלה".

אולם לא כל חילופי הזוגות מסתיימים כך. קנאה יכולה לעתים גם לחזק את הנישואים, וסווינגרים רבים, כמו יוסי ואורנה למשל, מדווחים שבזמן שראו את בת זוגם עם אחר, הם חשו קנאה "בריאה", שגרמה להם לרצות שהיא תעשה עימם בדיוק את מה שעשתה עם המאהב. רגש שכזה יכול לעורר מחדש את התשוקה המינית בין בני הזוג הנשואים. ד"ר פיינס ממליצה לבני זוג המעוניינים לפתוח את נישואיהם לשוחח על הדברים העשויים לעורר קנאה קשה, ולאחר שזיהו את מעוררי הקנאה, לחשוב כיצד ניתן להתגבר עליה או להשתמש בה באופן שיאפשר לכל אחד מהם להגשים את מאווייו, ועדיין לשמור על נישואים הרמוניים ויציבים.

מקוסמופוליטן

הכל פתוח

אניטה ומיכאל חזין התחתנו, הקימו משפחה ובגדו בסתר

יעל חן

כשמביטים באניטה ומיכאל חזין, ואני אומרת זאת בתקווה לא להישמע מתנשאת או יהירה, קשה לדמיין איך בני הזוג העגלגלים והמקסימים האלה מבלים חצי חיים בבגידה בבני זוגם. אבל זה מה שקורה, ואף מעוגן בתיאוריה שלמה שמסבירה למה הם בוגדים זה בזו ולמה החליטו אחרי שהתגרשו ונישאו מחדש, שמספיק לשקר ­ יותר טוב לעשות את זה בגלוי.חזין, 54, הוא צייר מחונן. תערוכה משלו, "צלילים בתערוכה", מוצגת משבוע שעבר בגלריה ברנרד בתל­אביב (תוצג עד תחילת ינואר). בתערוכה עשר תמונות, חלקן בגודל של יותר משני מטרים, המציגות כלייזמרים ממקומות שונים בעולם והכוללות גם ציורים מלאי עוצמה של הנגנים הרוסיים המנעימים לנו בקרן רחוב.הוא גדל באודיסה, בבית של ציירים: אחיו, אביו, כולם ציירו מיום שהוא זוכר את עצמו. הוא עצמו בוגר בית הספר הגבוה לאמנות ברוסיה, ותערוכות שלו הוצגו ברחבי העולם: בניו יורק, בוסטון, תל­אביב, מיאמי, מוסקבה ושווייץ. 11 ציורים שלו נרכשו על ידי מוזיאונים נחשבים בעולם, המוזיאון היהודי בניו יורק, המוזיאון לאמנות מודרנית בדוברובניק, המוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה, מוזיאון אולדן בשווייץ, ועוד. לארץ הגיע עם ד"ר אניטה חזין, רופאת שיניים, בשנת 1972, כששניהם מבריחים מאות זוגות של תחתונים עליהם רשומים שמות של סרבני עלייה מאודיסה. בני הזוג היו כבר מטופלים בתינוקת, נלה; כיום היא בת 31, אם לשניים והשלישי בדרך, מורה למתימטיקה בתיכון. החזינים התיישבו בנתניה, בה הם מתגוררים עד היום. עד מהרה נולדה בת שנייה, ליאנה, כיום בדרך להיות עורכת דין. מיכאל, שכל רצונו היה לצייר, נאלץ לעבוד בעבודות שיביאו הביתה פרנסה: גרפיקאי במשרד פרסום ובעל עסק עצמאי של הדפסי משי, כשהוא תומך באניטה שסיימה בארץ לימודי רפואת שיניים, ומטפל בילדות; אלא שעם כל העיסוקים והלחץ, מסתבר, מצאו בני הזוג זמן לרומנים מהצד.­ תמיד חייתם בצורה כזו? מיכאל: "ברוסיה לא דיברו על נישואים פתוחים. מי הכיר כזה מושג? אבל מרגע שבאנו לארץ, אחרי ארבע שנות נישואים, התחלנו לחיות כל אחד איך שהוא רצה".­ כלומר?אניטה: "בגידות".מיכאל: "מה זה בגידות? לאניטה ולי היו יחסים עם אנשים אחרים, בסתר".­ אניטה, היה לך מאהב?"כן. היתה לי אהבה במשך שלוש שנים".מיכאל: "תגידי את האמת, את לא לבד. כל הנשים ככה. לי זה כבר ל א משנה. בעיניי, אשה שלא בוגדת היא אשה שאין לה הצעות, שלא רוצים אותה. הכל תלוי במחיר, במה שמציעים לה, ואני לא מתכוון למחיר כספי. כך גם גבר. אין שום הבדל בינינו".אניטה: "היו לי כמה נאגלות של אהבות. זה קרה כמה פעמים במשך השנים".­ מיכאל, ידעת מה קורה?"לא רציתי לדעת ולא רציתי לראות. גם לי היה באופן קבוע נשים אחרות, גם לי היו אהבות. סתם סקס זה לא קבוע, היו לי נשים קבועות".­ ואיך הסתדרתם עם השקרים?"לא שיקרנו. פשוט לא דיווחנו. חסר זמן לסקס עם מישהו אחר? תמיד יש זמן. לא נעלמנו מהבית לשעות ולא לימים". אניטה: "באנו מהעבודה בזמן...".­ הסודות לא הרחיקו ביניכם?מיכאל: "אני מומחה בסודות. אני יכול להסתיר נהדר ואף אחד לא יידע מה יש לי בפנים. זה החלק שלי, המוגן. הקשר שלנו המשיך להיות חברי. נכון שלא דיברו על החלקים האינטימיים שלנו".אניטה: "מהיום שנישאנו, לא היינו בקישקעס אחד של השני. לא שאלתי אותו אף פעם 'לאן אתה הולך', או 'למה אתה הולך עכשיו'".מיכאל: "לא ידעתי כמה כסף יש לה בחשבון, מעולם לא פתחתי מכתב שלה, אפילו שהוא בא מהרשויות. הפרטיות נשמרה תמיד".­ המשכתם לעשות סקס זה עם זו?מיכאל: "כן. לי לא הפריע לשכב איתה ועם אחרות". אניטה: "גם לי לא".­ אם שניכם הייתם מאוהבים באחרים, למה לא נפרדתם?"לא חשבתי לעזוב, אפילו שהציעו לי נישואים. לא רציתי להתגרש ולהתחתן עם מישהו אחר".מיכאל: "נפרדנו רק כשהייתי בן ארבעים. עד אז, לא רציתי לפרק את המשפחה. בגיל ארבעים עברתי משבר ורציתי אתנחתא. אנחנו מכירים זה את זו מכיתה ד'. כשאניטה באה לבית הספר שלנו, אמרתי לה: 'את תהיי אשתי'. כשהייתי בן ארבעים, החלטתי שמספיק".את התהליך קיצרה אניטה, שלפני שש שנים התוודתה בפני בעלה על אהוב חדש בחייה. מיכאל אמר לה שזה מתאים לו, כי הוא רוצה להתגרש, המסגרת חונקת אותו, והוא לא מתפתח כמו שהיה רוצה.­ בקיצור, קפצת על המציאה.מיכאל: "זה היה אחרי שעברתי סדנת מודעות עצמית שהיתה אז מאד מודרנית, I AM. עברתי שם גם את השלב המתקדם. הבנתי שאם לא אוהב את עצמי, לא אוהב אף אחד. היה לי חשוב להתחיל לצייר בלבד, לא לעסוק בעוד כל מיני עבודות. רציתי לגור לבד".­ אניטה, איך הגבת?"לא שמחתי, אבל נשארנו ידידים. מאיתנו עורכי דין לא הרוויחו. תוך חצי שעה סגר נו הכל, דיברנו עם הילדות שהיו אז בנות 20 ו­13. לא היו סקנדלים".אגב הילדות, אומרים בני הזוג, עד לגירושים הן לא היו ערות לצורה המיוחדת בה חיים ההורים. אז, בשיחה הקשה המבשרת על פרידה, הודיעו להן אניטה ומיכאל שלכל אחד מהם יש מאהבים.­ איך הן הגיבו?מיכאל: "הן מאוד שמרניות, אבל לי היה חשוב לא להסתיר יותר, שאצלנו בבית הדיבור יהיה חופשי והבנות יקבלו חינוך הכי פתוח שיש. שכל הכביסה המלוכלכת תתכבס בבית". בשש השנים שחי לבד, עזב חזין את נתניה לטובת תל­אביב וצייר 18 שעות ביום. הוא החל להציג את ציוריו בהצלחה בכל מיני ערים בעולם, כשאין בלבו ספק שהניתוק הביא פריחה. "העזיבה הצמיחה אותי", הוא אומר. "לולא עשיתי את הצעד הזה, לא הייתי מגיע להיות אמן מוכר בעולם. יצאתי מהמסגרת, הורדתי התחייבויות למשפחה". ­ אגואיסטי קצת, לא?"אז מה? אגואיסט זה רע? נרקיסיסט זה רע. אגואיסט, על פי אמונתי, לא יעשה רע לאיש כי הוא גם לא רוצה שיפגעו בו. זו אהבה עצמית. את הילדות שלי ראיתי, הן באו אליי, אבל לא היו לי התחייבויות. לא הייתי צריך להפסיק לצייר בשביל לצאת לארוחת ערב משפחתית".­ ואהבות, היו ?"היו הרבה נשים, אבל הייתי חופשי. 90 אחוז מהזמן הוקדש לאמנות. כשעליתי על דרך המלך, הבנתי שאני צריך להיות עם אניטה, שהגירושים הסתיימו מבחינתי. נפגשתי איתה וביקשתי ממנה להתחתן איתי שוב. הצעתי לה את התוכנית הקודמת, שכל אחד יחיה חיים משלו, יעשה מה שהוא רוצה, והעיקר שנהיה ביחד. אמרתי לה שלא מסתירים יותר. היא רוצה לנסוע לכמה ימים? שתיסע. אני רוצה לנסוע? אני נוסע. יותר חשוב לא לשקר, שקר זה הכי גרוע".­ אניטה, זה התאים לך?"כן. הוא הציע שנינשא בחתונה דתית, יש לו אח סופר סת"ם שאירגן לנו חתונה ממש חרדית. ברוסיה לא התחתנו בחתונה כזו".­ למה זה היה חשוב לכם?מיכאל: "שנינו מאמינים באלוהים ואני גם לומד קבלה". ­ התנ"ך לא כל כך תומך בדרך החיים שלכם.מיכאל: "מי אמר?".­ "לא תנאף" מוכר לך?"אני לא מתייחס לזה ככה. בעיניי, אם רב ראשי מתפלל בראש השנה בבית כנסת ממוזג, שאת המיזוג בו הניח פועל ערבי, והחשמל זורם, לי מותר לנאוף. כל אחד מסדר לו את החיים על פי הדת, איך שנוח לו".­ אניטה, איך עברו עלייך השנים בלעדיו?"לא היה לי רע בלעדיו, אבל אני אוהבת להיות איתו. טיילתי, עבדתי, הייתי עם הילדות. היו לי בחורים שהכרתי". מיכאל: "ללא ספק".­ עכשיו את יודעת שהוא שוכב עם אחרות?אניטה: "כן. לא מפריע לי. החלטנו שהנפשות שלנו מחוברות וזה יותר חשוב מהגוף".מיכאל: "סקס זה גוף שוכב עם גוף. אנחנו ישנים אחד עם השני".­ אניטה, את לא קצת נגררת לזה?"לא, גם לי זה טוב, ההרפתקנות, להכיר עוד ועוד. אני אסביר לך איך זה עובד: לפעמים פוגשים מישהו, נוצרת סימפתיה גם אצלו וגם אצלי, בשלב מאוחר יתר נוצר קליק והרפתקה מינית. אני לא יוצאת לחפש אותה".מיכאל: "אם זה בא, זה בא. אני עובד בסטודיו רוב היום, לא מחפש ברחובות. דברים כאלה באים לבד, ובקלות".­ זה תורם לאמנות?"החופש תורם לה. אני לא שובר את הראש במה שלא קשור לאמנות, היא הכי חשובה לי. הנאמנות שלי לאניטה היא נפשית. אותה אני אוהב, אבל זה משפט שלא הוצאתי מהפה עשר שנים. ככה גדלתי. אבי לא אמר מעולם שהוא אוהב אותי או את אמי, ואני גם כזה. לילדות ולנכדות שלי אני אומר שאני אוהב אותן".אניטה: "זה בסדר, אני מרגישה שהוא אוהב אותי. הוא ביישן. קשה לו לדבר".­ החברים שלכם יודעים כל מה שסיפרתם לי?מ יכאל: "לא בפרטים, בכללי. אם שואלים אנחנו עונים, כדי לא לשקר. אבל לא כולם שואלים. זה מאיים עליהם. אם זה קורה אצלנו, זה עלול גם לקרות להם, וזה מפחיד מדי".

מאמר זה פורסם ב-NRG.

מסקנה:היו נאמנים לעצמכם ותאהבו את בן/ת זוגכם/תכם.

כל המרבה הרי זה משובח

אם אנחנו אוהבים תפוחים, זה אומר שאנחנו לא יכולים לאהוב גם אגסים? על פי הטנטרה, קשרים

אינטימיים נוספים רק יעשירו את חיינו. אם עוד לא הבנתם מדובר במערכת יחסים פתוחה

נפגשתם, התאהבתם, עכשיו אתם ביחד. מצאתם, החיפוש נגמר. אבל לא קורה לכם לפעמים שרציתם לאהוב באותה צורה גם מישהו אחר, מישהי אחרת? אם נבחר לענות על השאלה זאת בכנות, נגלה במקרים רבים שהתשובה האמיתית היא כן. אז אם זה ככה, האם עלינו להדחיק תמיד את רצונות ליבנו? האם גורלנו נחתם? האם אסור לנו להיפתח ולגעת בעוד בן זוג? האם מגע כזה לא יכול דווקא להעשיר אותנו? הטנטרה, שמכוונת לגדילה רוחנית לא רק דרך משמעת אלא גם דרך חופש, מעניקה לבני הזוג הטנטריים מסגרת בה הם יכולים להביע ללא רגשות אשמה גם את הרצונות החבויים הללו. קוראים לזה מערכת יחסים פתוחה, כלומר מערכת יחסים שבה מחליטים בני הזוג בצורה מודעת ורשמית שהם מאפשרים לבן זוגם ולעצמם להביע את אהבתם בצורה אינטימית עם עוד בני זוג. יש מי שזה יישמע לו כפתרון המושלם - גם לקבל את הביטחון והתמיכה של בן זוג קבוע וגם את הריגוש, החופש והעושר של חיי רווקות, מי צריך יותר מזה? ויש מי שיטען שזהו לא יותר מעוד גן עדן של שוטים, לשם בורחים כל מי שלא יכולים לשאת בבגרות את האחריות והמחויבות של מערכת יחסים מונוגמית בריאה.    על מנת לבחון בבהירות מה עשוי להיות הערך של מערכת יחסים כזאת עלינו לשאול את עצמנו מהו הערך של בן זוג יחיד בחיינו. מה אנחנו מקבלים ממנו, מה אנחנו לומדים ממנו, איזו עוצמה ואיזה יופי מצאנו בו ובעצמנו. עכשיו, כשיש לנו את הערך של יחידה אחת, שהוא במקרים רבים גדול עד עצום, נותר לנו רק לחשב מה יהיה ערכן של שתי יחידות ואפילו של שלוש או ארבע יחידות, שכל אחת מהן יש ביכולתה להעניק אלמנט אחר לחיינו, שהרי אנו סופגים את מעלותיו של בן הזוג בנו. עד כמה שערכו של בן הזוג גדול בחיים ה'רגילים', במסגרת הטנטרה הערך שלו גדול הרבה יותר. בן הזוג הטנטרי משמש כחבר רוחני, מורה רוחני, ואפילו כדרך רוחנית שלמה. אם למשל אחד מבני הזוג התקדם בתרגול המדיטציה שלו והגיע לדרגות מאוד גבוהות של ריכוז, בת זוגו תוכל לספוג ממנו את הנוכחות הזאת בקלות ותגלה שמיומנות הריכוז שלה השתפרה בצורה ניכרת, ללא כל מאמץ מצידה. באותו אופן אם למשל האישה השקיעה והתקדמה מאוד במדיטציה לפתיחת הלב, יוכל בן זוגה באותה קלות לספוג אל תוך הווייתו את הנוכחות האינטנסיבית של אהבתה החיה וירגיש איך בקלות הוא הופך לאדם אוהב יותר, ונינוח יותר.

לא סתם בשביל הסקס

אם כך, מערכת היחסים הטנטרית, כשהיא מיושמת כהלכה, כפי שמתואר במאמרים הקודמים בסדרה, משמשת כמעין גשר מודע שדרכו ניזונים בני הזוג זה מזו. במערכת יחסים פתוחה עומדים לרשות האדם מספר גשרים, בת זוג אחת תעשיר את ליבו, אחרת תשפר את היצירתיות שלו, והשלישית תגדיל את עוצמתו האישית. מכל אחת הוא יספוג את מה שביכולתה להעניק. באותה צורה גם האישה יכולה לפתוח כמה גשרים שכאלה ולקבל מבני זוגה את יכולותיהם הגבריות; אחד יגדיל את היכולת שלה להיות סמכותית ואסרטיבית, השני יגדיל את יכולת ההבחנה והצלילות שלה, השלישי יגביר את יכולתה להכיר את עצמה בכנות, וכן הלאה וכן הלאה. אגב, אין שום צורך לעצור בשלוש. עכשיו, כשראינו כמה טוב זה יכול להיות, נשאלת השאלה מה מונע מבעדנו להיפתח? מה מפחיד אותנו? רובנו הרי היינו רוצים עוד בני זוג, אבל מי רוצה שלבן הזוג שלו יהיו עוד בני זוג? כאן טמון הפחד. הורגלנו לחשוב שאם לבן/בת הזוג שלנו יש עוד בני/בנות זוג אז הוא לא אוהב אותנו באמת. אבל האם עצרנו פעם לבדוק האם זה באמת כך, אם מישהו אוהב תפוחים האם הוא לא יכול לאהוב גם אגסים, או אשכוליות. אם מישהו אוהב את דוד שלו זה אומר שהוא לא יכול לאהוב גם את סבתא שלו? במקרים כאלה, אף אחד לא יתכחש לכך שאנחנו יכולים לאהוב באמת יותר מאדם אחד. אבל כשזה מגיע לסקס, שם אי אפשר - או שאתה אוהב רק אחת או שאתה לא אוהב באמת. כך התרגלנו לחשוב. האקסיומה המופרכת הזאת מושרשת בנו כל כך עמוק עד שהפכה את אהבתנו למוגבלת. כמו נכה בכסא גלגלים שמרוב ששכנעו אותו שהוא מוגבל, אין הוא מנסה יותר לקום. אולם מי שיעזו לאזור כוח ולפתוח יחד את מערכת היחסים שלהם עשויים לגלות שככל שאהבתם מתרחבת ומכילה בני זוג נוספים כך הם יכולים לאהוב באינטנסיביות ובחופש רב יותר זה את זו. לא כל הזוגות מחליטים לפתוח את מערכת היחסים על מנת לאהוב עוד אנשים, זוגות רבים בוחרים בכיוון הזה אך ורק על מנת לחפש הרפתקאות סקסיות ומרגשות יותר. פתיחה של מערכת היחסים מתוך הסיבות השטחיות הללו, לא תוביל לפתיחה מקבילה של הלב והיא עלולה לגרום דווקא לאסון רגשי ומוסרי, שיגבה מחיר במיוחד מהאישה. למעשה, רק כאשר בני הזוג רוצים באמת ובתמים לפתוח את ליבם, להכיר טוב יותר את קנאתם ולרפא אותה, רק אז עשויים יחסים אלו להגשים בבני הזוג את השאיפה שלהם לאהבה אידיאלית. אהבה אידיאלית בהקשר זה היא אהבה שלא יוצרת שום כאב, אהבה שלא הופכת להיות כלי אנוכי, אהבה שלא מוגבלת יותר על ידי שום כוח נפשי אחר. בצורה מפתיעה למדי, דווקא במערכת יחסים פתוחה, דווקא בסביבה פחות ממוסגרת ומוגדרת, דווקא שם האהבה הטהורה ביותר עשויה להגשים את עצמה.

לפרגן לבן הזוג

בכדי להבין מהו המנגנון שיוצר ומזקק אהבה כזאת עלינו להבין קודם כל מה מכתים את האהבה ומדלל את טוהרה. אם נחפש את השורש שמוביל לכל אותם רגשות שליליים מוכרים הקשורים באהבה, נגלה שהוא לא אחר מהרגל התלות. אם האהבה היא מי נהר, התלות היא סכר המנסה לשמור אותם לאחר כך. בגלל התלות (הסכר הסוגר את זרימת הנהר) האהבה (והמים) אינם זורמים יותר. במים עומדים, כידוע, מופיעים יתושים - הלוא הם הקנאה, הכעס והפחד שזוללים את אהבתנו. כלומר אהבה כמו שהיא אינה יוצרת אף פעם שום רגש שלילי, אבל התיאבון לאהבה והרצון שהיא תימשך ותתקבע מוביל אותנו לא אחת להיות תלויים במי שאנחנו אוהבים. התלות הזאת יוצרת בתורה, קנאה, חוסר ביטחון ואפילו פחד וכעס. אם נסיר את התלות מהמערכת הזאת, ננפץ את הסכר, המים יזרמו ולא יהיה יותר מה שיזין את היתושים את הרגשות השליליים שכמובן ייעלמו כלא היו. המפתח לריפוי אותם רגשות שליליים ולתיקון המנגנון שמייצר אותם הוא כאמור השתחררות מהתלות, מה שנקרא בלעז 'דיטצ'מנט' ((Detatchment. כאן ראוי להדגיש שדיטצ'מנט זה לא אדישות, את המשמעות של דיטצ'מנט בהקשר זה נוכל להבין דווקא מאמרה קבלית שמצהירה בפשטות חודרת: "אהבה התלויה בדבר, הלך הדבר והלכה האהבה". כלומר אהבה שאינה תלויה בדבר היא האהבה הטהורה, היא האהבה שאנחנו לא עוצרים ולא מחזיקים, היא פשוט זורמת ואנחנו מאפשרים לה לזרום. כיצד נוכל ליישם את ההבנה החבויה באותו דיטצ'מנט? השלב הראשון בתהליך זה הוא ההכרה הבוגרת שאנחנו הסיבה לסבל שלנו. עלינו לזהות בתוכנו את הקול שאומר: 'אם אהובתי או אהובי מתנהג בצורה שלא מוצאת חן בעיניי עליי לייצר רגשות שליליים. לדוגמא, אם הוא חייך למישהי אחרת עליי להרגיש קנאה וחוסר ביטחון. שלב הזיהוי הוא חשוב ביותר כי הרבה אנשים מרמים את עצמם לחשוב כאילו במקרה כזה ההתנהגות של בן הזוג היא הגורם לקנאה ולחוסר הביטחון בעוד שלמעשה המפעל שמייצר את הרגשות הללו נמצא בתוכם. לאחר שעברנו משקר עצמי לכנות עצמית וזיהינו את הבעיה עלינו לשאול את עצמנו האם זוהי הדרך היחידה שבה אנחנו יכולים להגיב. אם נשאל ונחפש באמת נגלה שישנם הרבה דרכים אחרות בהן אנחנו יכולים להגיב. השלב השלישי הוא הבחירה בכיוון חיובי דווקא - חבר שלי חייך למישהי אחרת, סימן שהוא שמח וקורן שמחה לעולם, אשמח בשמחתו. יש מי שזה יישמע לו תמים או בלתי אפשרי, אבל כאשר מקדישים זמן לגלות כמה סבל אנחנו גורמים לעצמנו, נוצר בפנים כוח אדיר הרוצה להשתנות, ומתוך הכוח הזה שינויים דרמטיים יכולים לקרות ודפוסי סבל עמוקים ועקשניים עשויים להיעקר מן השורש.

האגו הגברי הפגיע

לסיום, הנה כמה טיפים קצת יותר ספציפיים להתמודדות עם האתגרים שמציבה מערכת היחסים הפתוחה. ראשית על הגבר להבין בצורה עמוקה עד כמה האישה צריכה להיות נאהבת ולהרגיש שמקומה בליבו מובטח, גם כאשר היא אינה בת זוגו היחידה. עם זאת עליו להימנע מכל ניסיון התחנפות או פיצוי על כך שהוא עם מישהי אחרת. על האהבה שלו להיות נקייה מקטנוניות שכזאת. על הגבר להיות בצורה טוטאלית עם האישה שהוא נמצא איתה בכל רגע נתון, ועליו להימנע מהשוואות מיותרת. בהקשר זה עדיף שלא להרחיב ולספר לבנות הזוג יותר מדי פרטים על מערכות היחסים האחרות. בכל מקרה עליו להיות אמיתי וכן עם כל אחת מהנשים. רק בצורה כזאת הוא ייצור אמון וביטחון במערכות היחסים שיש בחייו. עליו להיזהר ולא להתפתות לסקס עם נשים אותן הוא אינו אוהב ומכבד באמת. על האישה להבין שהאגו של הגבר מאוד פגיע, ושהוא מאוד חשוף לתחרות עם גברים אחרים. עליה לאפשר לההערכה ואפילו להערצה שהיא מרגישה אליו להביע את עצמם בצורה משמעותית. אל לה להתפתות ולהתחרות בגבר ולקחת לעצמה הרבה מאהבים, אם היא לא באמת רוצה אותם. המבנה הנשי הוא קצת אחר. יש בו לעתים קרובות נטייה להצפות רגשיות. במקרה כזה, שני מאהבים זה כבר הרבה. על האישה לסנן ולקבל מכל גבר רק את התכונות הטובות שבו. האישה היא רצפטיבית ומכילה יותר מאשר הגבר והיא עלולה לקבל גם את הרע. במידה שהיא מקנאה, עליה להתמקד באהבה שהיא חשה ולתת לאהבה להנחות אותה גם אם מחשבותיה מנסות לשלוח אותה לכיוונים שליליים. עליה להביע בבהירות את רגשותיה ולהנחות את הגבר כיצד הוא יכול להעניק לה ביטחון מבלי לפגוע בחופש של שניהם. לסיכום ניתן לומר כי במסתרי נפשם של כולם מקנן הפחד שמא בן/בת הזוג ילך עם אחר/ת. הטנטרה שואפת להוציא את השדים האלו מהמרתף ולהביס אותם. מי שצולח באומץ אתגר זה יכול ליהנות מהעושר העצום שחבוי באהבות ובמערכות יחסים רבות. מי שיתמיד בדרך זאת וילמד באופן עמוק ואמיתי מדוע אין צורך להגביל את שטף האהבה יזכה ביכולת אדירה כמו זו שמתארת "הקולה ארנווה טנטרה" שאומרת "שכאשר אהבה הופכת להיות אין סופית גם הבלתי אפשרי הופך בקלות לאפשרי".

פרגנו זה לזו. טנטרה

לפרקים הקודמים בסדרה פרק ראשון: מבוא לטנטרה

פרק שני: איך מוצאים באקט היצרי ביותר את האור הגבוה ביותר

פרק שלישי: על הגבר להפסיק לשפוך את זרעו. איך עושים את זה?

פרק רביעי: שבע האורגזמות של האשה הטנטרית

פרק חמישי: המשגל הטנטרי המושלם בשבעה שלבים

פרק שישי: זוגיות טנטרית

אורי יריב הוא תלמיד בפדרציה הבינלאומית אטמן שברומניה

פעם בשנה, לקחת חופש מהנישואים

זה התחיל אחרי לידת הבן הבכור, כשחיי המין הפכו דלים והבעל הרגיש שאשתו והוא מתפקדים כמו עסק, בלי תשוקה והתרגשות. הם הגיעו לצומת דרכים, בו יכלו לבגוד, או להיפרד. ואז הם המציאו את שיטת שבוע "רגילה" - חופשה מבן הזוג, בלי שאלות מיותרות ועם כסף לבזבוזים

מחברת המאמר:שרית פרקול

פעם בשנה, כבר שלוש שנים, הוא לוקח שבוע חופש מאשתו. פעם בשנה, כבר שלוש שנים, היא לוקחת חופש ממנו. בן הזוג היוצא לחופשה מצטייד ב-5,000 שקל במזומן, ויכול לבלות את השבוע הזה באיזה אופן שירצה, היכן שירצה, עם מי שירצה, בלי שיצטרך אחר כך לתת דין וחשבון על כך.

הממ, מעניין עם מי אגמור את הערב. כל קשר בין המצולמים לסווינגרס מקרי (FLICKR, benjaminsiegel)

בתקופת מלחמת העולם השנייה, הרבה לפני שהגיע המהפכה המינית, קבוצה של טייסים אמריקאים החלה בפעילות שלימים תהפוך לטרנד עולמי: הם החליפו ביניהם את נשותיהם למטרת קיום יחסי מין, בטענה שאם הבעל לא חוזר אחרי זמן רב הביתה, או חלילה נהרג, חשוב שאשתו לא תדע, איך להגיד את זה בעדינות, עוד צער, ותישאר מסופקת. עם פרוץ המהפכה המינית של שנות השישים, החלו להופיע בעיתונים מודעות של זוגות נשואים, המחפשים להיפגש עם זוגות אחרים למטרת סקס חופשי, ואולי גם קצת סמים ורוקנ'רול, ברוח התקופה.

תופעת חילופי הזוגות, המכונה גם 'סווינגרס', הולכת ומשתלטת על מחזותינו. בעבר, היו המסיבות עוברות מפה לאוזן בחשאיות שאפיינה מבצע סודי ביותר אשר כלל קודים, נקישה סודית על הדלת וססמה. כיום עוד לא תמצאו את הבוס שלכם מספר על מסיבת הסווינגרס שהוא היה בה בחמישי בלילה, אבל נראה שהיציאה מארון הסווינגרס לא תארך עוד זמן רב.

מציצנית או אקטיבית? כל קשר בין המצולמים לסווינגרס מקרי (FLICKR, benjaminsiegel)

במרבית המסיבות מחולקים למשתתפים חלוקים, על מנת שיכולו להסתובב בנוחות ולהתפשט בנוחות, מבלי להסתבך עם רוכסנים תקועים וקרסי חזיות עקשניים. אחרי שעברו 'למשהו יותר נח', הזוג מתפנה לבחון את הסחורה. "כבר קרה לי כמה פעמים שלא מצאתי מישהו שממש עשה לי את זה", אומרת מיכל, "אבל אצל ארז זו לא בעיה. גברים לא ממש אכפת להם. בגלל זה החלטנו שאני מחפשת ראשונה ואם אני לא מוצאת מישהו שמוצא חן בעיני - הולכים הביתה".

הסווינגרס מתחלקים לכמה קבוצות. הראשונה הם קבוצת המציצנים, שמקבלים את הקיק שלהם רק מלהסתכל על אחרים עושים סקס בפומבי. הקבוצה השנייה, הפסיביים-אקטיביים, מאוכלסת בכאלו שלא מקיימים יחסי מין מלאים, אלא רק באים לשם התגפפות קלה, ואז חוזרים הביתה מחוממים מספיק לקיום יחסים עם בן/בת הזוג החוקי. הקבוצה האחרונה היא של האקטיביים במלוא מובן המילה - הם אלו שצופים, יוזמים, ומתנסים בהכל מהכול, כולל הכול.

שרון, שמעידה על עצמה כמי שהתנסתה "כמעט בהכל", מספרת כי "בחלק מהמסיבות המארחת היא זו שדרכה אפשר לברר אם אתם מוצאים חן בעיניי מישהו כמו שהוא מוצא חן בעיניכם, או שיש רחבת ריקודים שאפשר להתחכך אחד בשני ולקדם את העניינים. פעם מישהי התחילה איתי על הרחבה, ולמרות שאני לא יכולה להגיד שאני בעניין של נשים, החלטתי לזרום איתה לאחד החדרים. בהתחלה הרגשתי ממש נבוכה אבל בסופו של דבר זו הייתה חוויה אדירה".

לאחר שנעשתה הבחירה, פונים החברים החרמנים לחדרים חשוכים, שלרוב מאויישים בעוד זוגות, או שפשוט נשארים בסלון ומבצעים 'מופעי סקס' לעוברים ושבים. יש כאלה שכמובן פונים לפרטנרים נוספים לאחר סיום האקט, ומנצלים את האירוע עד טיפת הזרע האחרונה.

לא תמיד זה נגמר בחיוך. כל קשר בין המצולמת לסווינגרס מקרי (FLICKR, Kessiye)

הסווינגרס רואים במפגשים ביניהם מעין חוג טניס, כזה המאפשר להם לשכלל את תנועת היד ושאר האיברים, שלא לדבר על הרפרטואר, ובכך לחזק את ביטחונם ביחס למיניותם. נשאלת השאלה מדוע אין הזוגות הללו מסוגלים לתרגל את מיניותם הרחק מההמון החרמן. האם אחרי 20 שנות נישואים (ולפעמים הרבה הרבה פחות) הם באמת מיצו את כל אבזרי המין למיניהם, משחקי התפקידים, ואת כל תנוחות הקאמה סוטרה והטנטרה?

למרות ההתייחסות למסיבות הללו כאל מפגש שמושתת על סקס בלבד, קרו מקרים בהם אחד מבני הזוגות התאהב באחר. הסיפור של אלי ואיילת ממחיש אספקט בעייתי נוסף: גם כשאין התאהבות מחוץ לזוגיות, הבדלי הגישות יכולים להסתיים בכאב גדול. כך שאם בכל זאת מדגדג לכם לחזור לשנות השישים העליזות, אתם תמיד יכולים לשים ג'ימי הנדריקס במערכת, לקפוץ עירומים בסלון, ךגדך שיערות בבית השחי, ולעשות יחד עגילים בגבות. מי יודע, אולי תצליחו לעורר משהו רדום, מבלי עזרים אנושיים אחרים.

בואו לדבר על זה בפורום סקס

מעמותת ישראבלוג

את ממש נימפומנית

המחברת:מילה בוייר

לפח וחסל

האם אני אמורה להשיב להזמנה לזיון

של צהריים בהודאה: "סורי בייבי, רצה

לשיעור גמרא"? מדוע איני יכולה

להציע במפורש לגבר זיון בלי ללכת

סחור סחור, בלי מילים מתיפייפות

ומעייפות? בלי מחזה עם שמונה חלקים?

מדוע איני יכולה להיות ישירה, ישרה

ועניינית?

הורה סוחפת

אני חובבת מין, תקראו לכך איך שתרצו, מסמפטת, שטופה, מולחמת

לצד המיני\סקסי שבי. אוהבת לאמץ את מחשבתי על מין, אוהבת לפנטז,

אוהבת להתחכך בגברים, אוהבת להתמשמש בהם, אוהבת להסניף את הארומה

שלהם, אוהבת לחולל עמם הורה סוחפת, והכי חשוב, אוהבת להזדיין איתם

(מרובם אגב, אני לא נופלת, לעתים מתעניינת במרכולתם, אם יש להם מה

להציע). כחרמנית מן השורה, ראשונה בין שוות, אני מרבה לבקר בברים

על מנת לאסוף במכמורתי את הזיון הבא. הפיק אפ הנו פולחן מסובך

ומפרך ולא רק בשל הצפיפות הבלתי נסבלת במקומות אלה, או משום שאיני

כוסית, אלא בגלל המוסר המיני והצביעות המינית של גברים. את ירון,

סטודנט בן 28 לרפואת שיניים, הכרתי באתר הכרויות. הפעם לשם שינוי

בפנייתי אליו, שפתי הייתה שקספירית בהתייחס לתכלית. כתבתי כי "אשמח

לדבר עמו". הבחור הבין ושאל בנימה של נער חרמן בן 16 עתיר זירעונים

ופצעונים "האם מתחשק לי סטוץ עמו?" מי אני שאומר לא, כשמדובר

בפוטנציאל לזיון? הבחור חשב כי הוא זכה במפעל הפיס ובימים לבוא לא

הפסיק להפציץ אותי בהודעות SMS עם בקשות למימוש פנטזיות (די

שגרתיות) - חילופי זוגות, אורגיות עם אישה וגברים, עם גדוד שלם.

כגון: "את רוצה שאבוא ואזיין אותך חזק? אהבת איך שזיינתי אותך? איך

שגמרתי לך בפה ועל הפנים? אני בא עם שני חברים ונעשה אורגיה, הם

ממש שווים. יש מצב שתפתחי לי את הדלת בעירום מלא? מהמחשבה כבר עומד

לי הזין?" לא חלפו להן שלוש דקות ועוד הודעה - "תנסי להשיג לנו

מישהי, תתני לי לזיין אותך בתחת? אני מת לגמור לך בפה כמו אז, זה

אפשרי? נעשה אורגיות - את יכולה להגיד לשותפה שלך שתראה ואז תחליט?

כמה בא לך סקס?" השבתי להודעות של אלון בטקסט שאינו הולם את ספרי

הלימוד של מערכת החינוך, מתוך נימוס, כחלק משעשוע החרמנות והכנת

הקרקע לזיון הבא בו ייבחן בשנית, וחבר השופטת המכובדת יחליט האם

לחיים או לבעיטה. ציפיתי לנאורות מינית מסטודנט תחכמוני לרפואת

שיניים, אלא שהבחור, לאחר הודעותיו המאוד לא נזיריות, קינח בהודעה:

"את ממש נימפומנית" ואתה? נזיר שתקן סגפן מתבודד הנושא על ירכיו

חגורת מסמרים להלקאה ועינוי תמידיים עצמיים?

רחב הזונה מתהפכת בקברה

מדוע לגברים מותר להצהיר בריש גלי על היותם חרמנים, זקוקים נואשות

לזיון, לא יכולים בלי? ועלינו הנשים חובה להדחיק את המיניות, את

חיבתנו, לעתים עזה כמוות, לסקס? מדוע אסור לי להתפאר בזקפת הדגדגן

שלי? האם אני אמורה להשיב להזמנה לזיון של צהריים בהודאה: "סורי

בייבי, רצה לשיעור גמרא"? מדוע איני יכולה להציע במפורש לגבר זיון

בלי ללכת סחור סחור, בלי מילים מתיפייפות ומעייפות? בלי מחזה עם

שמונה חלקים? מדוע איני יכולה להיות ישירה, ישרה ועניינית? "ממי

התפנה לי עכשיו זמן לזיין אותך, אתה בא?" כשלגבר מתחשק זיון זה

בסדר, כשלי מתחשק זיון או יותר ממשגל אחד, אני זוכה לתואר האבירות

המכובד "נימפומנית". במקרה הרע אני מככבת בשיחות החבר'ה הגבריים על

תקן פרוסטטוט, רחב הזונה או פוטה. מדוע גברים אליהם אני פונה בפיק

אפ ברים או באתרי הכרויות ומציעה להם באופן מפורש סקס, מתלהבים כמו

ילד קטן מן הצעצוע החדש ואחרי שנייה זונחים אותו, נבהלים מן

הישירות? מן האומץ? ממה?

גם לא צ'פחה ידידותית על הטוסיק

"אפידמית" החרמנות (אחת מן המחלות החיוביות הבודדות בעולם) אינה

נחלתם הבלעדית של גברים. גם לנו הנשים יש צורך עז בסקס, לא רק לדבר

עליו בשיחות סקס, אלא גם לעשות וכמה שיותר ויתרה מכך, ליזום את

השגתו. וכשאת עושה ועושה ומגלה בקיאות בחומר ובמעשה את נשאלת את

שאלת מיליון הדולר בזלזול מהול בסקרנות: "עם כמה גברים הזדיינת?"

ומה תשיבי? אתה הראשון? עם חמישה גברים? עם ארבעים גברים? האמת אי

שם בשביל הזהב? בכל מקרה תצאי כשידך על התחתונה. לאור ביצועייך

המטריפים, לא יפרסו בפניך שטיח אדום במסלול המהיר לקבלת מעמד

קדושה, אלא תואר מפוקפק, שתוותרי עליו בשמחה. גמרתי אומר לא לתת

דין וחשבון על אופיי - על מי שאני - ולא להתייחס לגבר שלא מעריך

אותי ואת פתיחותי המינית. לא אתן לו לגעת בי, אפילו לא צ'פחה

ידידותית על הטוסיק, במיוחד אם הבחור זלל את גופי בתאווה רבה ואחר

כך העז לפתוח ג'ורה, במקום לנשק את רגליי החטובות ודרומה, את כפות

רגליי, ולהודות לאימא אדמה על בריאתי. רק גברים עם ראש פתוח כמו של

קולומבוס יתקבלו בברכה בין ירכיי ויזכו לחקור את האנטומיה הכוסית

של גופי. גברים יקרים, השילו מעליכם את הצביעות המינית המאפיינת את

הגישה לסקס בשנות החמישים של המאה הקודמת, השתחררו והפנימו את

השוויון המיני לנשים, הרי אתם, חובבי הבצע המיני, תגרפו רווחים

רבים.

מתוך האתר בננות

מהאתר של ידיעות אחרונות:

אוכלת הכל

ד"ר סוזן (שם נוסף שושנה), כוהנת המין היהודייה של ארה"ב, גילתה את

החרמנים הישראלים, מזמינה חברים לאורגיות עם בעלה ומתעוררת מכל

צעצוע, ליטוף ושיפשוף באולפן. בראיון עם כתבת "פנאי פלוס" היא לא

התביישה לשפוך הכל

רונית מקובר

ד"ר סוזן. "אני אשה

מאהבת, לא אשה יולדת"

התוכנית הפרובוקטיבית של ד"ר סוזן מצולמת בסטודיו הסמוך לביתה המרווח בדאון טאון לוס אנג'לס. היא יושבת על מיטה, לובשת בגדים תחתונים, ולעיתים מסירה גם אותם וחושפת את כל חמודות גופה. גם אורחיה לא צריכים לשבור את הראש מה ללבוש, כי הם בדרך כלל עירומים, כולם מתחום הסקס והם מייעצים ומדגימים תנוחות מענגות.

את ד"ר סוזן מרילין בלוק, יהודייה ששמה הנוסף שושנה, רואים בארה"ב בטלוויזיה ובאינטרנט ושומעים גם ברדיו (אצלנו בערוץ אגו, יום ג' 23.00 ומרתונים בשישי ובשבת מ-23.00). היא נשואה 12 שנה, ללא ילדים, בשנות ה-40 המוקדמות לחייה (לא מגלה בדיוק את גילה), ביקרה בישראל בגיל 16 ועבדה בקיבוץ, רוצה להגיע אלינו שוב, חולמת לתרגם לעברית את ספרה החדש "10 הדיברות של העונג", וחושבת שישראל היא שוק נהדר, אחרי שגילתה ש"הישראלים חרמנים. יש לי הרבה לקוחות ישראלים שרוצים לראות כמה שיותר תוכניות שלי באינטרנט".

עד שנישאה למקס, נהנתה מחיי רווקות, יצאה עם המון גברים וחגגה בסטוצים. "כשפגשתי אותו, הרגשתי שמצאתי את אהבת חיי. היתה רק בעיה אחת קטנה: הוא היה נשוי ולא הייתי מוכנה להרוס משפחה. במשך שש שנים היינו רק ידידים. מקס היה מו"ל של שני עיתונים מקומיים והגעתי אליו כדי שייתן חסות על תוכנית הרדיו שלי. רק אחרי שהתגרש התחלתי איתו באגרסיביות, ואחרי שנישאנו הוא הפך להיות מנהל עסקי".

לא חשבת אף פעם להביא ילדים?

"למקס ארבעה ילדים מנישואין קודמים. אני אשה מאהבת, לא אשה יולדת".

את הסקס גילתה כבר מגיל צעיר. "בתור ילדה גיליתי שזה טוב לגעת בעצמי, ותמיד התעניינתי מה גורם לתחושות האלה. בזמנו לא היו בתי ספר שעסקו בלימודי המיניות, לכן למדתי תיאטרון ודרמה באוניברסיטת ייל. בהמשך עברתי לסן פרנסיסקו, למדתי פילוסופיה ועשיתי דוקטורט, ובמקביל למדתי במכללת 'מור' למיניות האדם".

מקרה טראומטי בנעוריה שינה את יחסה לחיים. "בגיל 14 איבדתי את בתולי עם החבר הראשון שלי. היינו מאוהבים וממש ריחפנו מאושר, אבל כשאמו גילתה שאנחנו מקיימים יחסים, היא קראה לי זונה ואיימה שתספר לאמי ולמורים שאני לא בתולה. הפסקתי להיפגש עם החבר, הפסקתי לאכול והפכתי להיות אנורקטית. כמעט מתתי, ואז אמי שלחה אותי לישראל, ודווקא פה הבנתי שאני בעצם הורגת את עצמי והחלטתי לחזור לאכול ולהיות חלק מהחיים, וזה כולל סקס. פיתחתי פילוסופיה של 'אתיקה של הדוניזם', כלומר חובה לרדוף אחר הנאות החיים אך במקביל לכבד את רצונות האחרים. אני נהנית ועוזרת לאחרים ליהנות".

ולמה לשדר מתוך המיטה?

"אחד המאזינים רצה לצלם אותי במהלך תוכנית הרדיו שלי, ובעלי אמר שזה רעיון טוב. התחלתי ללבוש בגדים סקסיים, ומהר מאוד הרגשתי שהכי מתאים לשדר את התוכנית מהמיטה בשיא הנוחיות, מוקפת בצעצועי מין".

כמה צעצועים יש לך?

"יותר מ-1,000. חבר שלי, יהודי בשם רון ברונפמן, הוא בין היצרנים הגדולים בעולם של אביזרי מין ואני רוכשת ממנו גם אביזרים למכירה וגם לשימוש אישי. הוא גם נותן לי המון מתנות. אני הכי אוהבת את ה'מג'יק 1 היטאצ'י' שנותן את האורגזמה הכי טובה, ואחריו 'פנברייטר' של 'פנסוניק'. שניהם בעלי עוצמה, ואם בא לי להגיע לאורגזמה מהירה, אני משתמשת באחד מהם".

איך זה שאמריקה הפוריטנית אוהבת את תוכניתך הפרובוקטיבית?

"האמריקאים אובססיביים לסקס דווקא בגלל החינוך הפוריטני. זה מסעיר אותם לראות אותי ואת האורחים שלי עירומים".

מקבלת מכתבים בוטים מגברים?

"מגיעות אלי כל הזמן הצעות מגונות מגברים, והכי שכיחה 'אני רוצה לעשות איתך סקס'. אני נהנית מההצעות שלהם. סך הכל אני עושה תוכנית על סקס, גברים נדלקים עלי, וזה מחמיא".

ומה עם מטרידים?

"יש תמיד משוגעים. היו איומים על חיי מדתיים קיצוניים. גבר אחד התקשר 200 פעם ביום ואיים שישפוך חומצה על פני. הוא התגלה כחולה נפש והמשטרה כמובן עצרה אותו".

איך המשפחה התייחסה להתנהגות הפרובוקטיבית שלך?

"באתי ממשפחה שמרנית והבכתי אותם לא פעם. אבי היה עורך דין ונפטר לפני שעשיתי טלוויזיה, אבל אהב את מה שעשיתי ברדיו. גם אמי אהבה את התוכנית, אבל לא מצא חן בעיניה כשחשפתי את גופי".

את מטיפה לקהל שלך שמי שלא עושה סקס מסכן את בריאותו. פרטי.

"אורגזמה עוזרת לכאבי ראש, מרגיעה ומרחיקה את הרופא. נשים שאין להם סקס אוכלות יותר מדי, וידוע מה הם סיכוני ההשמנה. לגברים יש בעיות בפרוסטטה אם אין להם פליטה זמן רב. אם אין בן זוג, חשוב לאונן. רצוי להגיע לאורגזמה כל יום, מקסימום אחת ליומיים. אני אישית משתדלת לעשות סקס מדי יום. גם לא אסכים שבעלי יחיה יומיים רצופים בלי פליטה".

בעלך בן 60. לא קשה לו לעמוד בקצב?

"דווקא הסקס משאיר אותו צעיר".

אתם מצליחים לשמור על מונוגמיה?

"אחת לשישה שבועות אנחנו מזמינים חברים לאורגיה בסטודיו. אני נוגעת בגברים אחרים והוא נוגע בנשים, אבל יחסי מין אני עושה רק איתו. פין בתוך ואגינה זו הפריבילגיה שלו".

פתאום את שמרנית?

"סקס זה ניגודים, זה לא שחור ולבן. מקס ואני לא שוכבים עם אחרים וזה שמרני, אבל היות שסקס זה גם התרגשות, אנחנו שומרים על מוטיב הגירוי. כשבעלי רואה שאני נוגעת באחר זה גורם לו התרגשות, הפין שלו נהיה קשה, ואז בשיא הלהט אנחנו שוכבים יחד בנוכחות כל האחרים, כי אני מאוד מאוד פתוחה".

את מתגרה גם במהלך התוכנית?

"מאוד. כל השיחות והליטופים מעוררים אותי נפשית ופיזית".

אתם גם מעשנים משהו באולפן?

(צוחקת במבוכה) "כן, קצת גראס".

יש לך גבולות מיניים בתוכנית ובחיים?

"לא. האורחים שלי יכולים לעשות הכל ללא גבולות. אני עצמי פתוחה לכל, למין אנאלי, אוראלי, סאדו-מאזו ואזיקים. בעבר היה לי סקס עם נשים וגם כיום, כשמקס רואה אותי במיטה עם אשה, הוא מתגרה".

מה עוד את מתכננת בקריירה שלך?

"שכמה שיותר מדינות יצפו בתוכנית שלי. מרגש אותי שישראל הצטרפה, כי אני יהודייה. אני מקווה שבאמצעות התוכנית שלי והספר שלי שיתורגם לעברית אוכל לתרום להעמקת ההבנה בין נשים וגברים בישראל. אני מתכננת לסיים את הספר הנוסף שלי על פילוסופיית ההדוניזם, בו אני מתמקדת בחשיבות ההנאות בחיינו, ועובדת עם מפיקים הוליוודיים על הפקת סרט המבוסס על חיי ועל תוכנית הטלוויזיה והרדיו שלי".

מה את אוהבת במין במיוחד?

ד"ר סוזן: "איפה להתחיל? אני אוהבת לשון על הדגדגן ואצבע בפנים, זה מגרה את נקודת ה- G.

אני אוהבת לגוון את התנוחות, שכמה מהן אני לוקחת מהקאמה סוטרא, מכניסה למיטה אביזרי מין, בקיצור - מיישמת את כל הדברים שאני מטיפה להם".

טיפים של דוקטורית

לגברים:

1. שים לב מה מענג אותה. נשים שונות זו מזו ואת כל אחת מעורר משהו אחר.

2. תעורר את חושיה, תשתמש בעיקר בחוש המגע והריח.

3. תן לה מחמאות רבות.

4. עודד אותה לגלות לך איך היא אוהבת שתיגע בה, ובמקביל תראה איך היא נוגעת בעצמה ומאוננת.

5. תאזין לה.

6. תצחיק אותה, זו אורגזמה מנטלית.

7. תן לה מתנות, כך תכבוש את ליבה.

8. תן לה להרגיש ביטחון, אך גם ריגושים.

9. תשקיע במשחק המקדים.

10. מצא מה הפנטזיות שלה במיטה.

לנשים:

1. קבלי אותו כמו שהוא, אל תנסי לשנות אותו.

2. הזין שלו הוא שותף שלישי למיטה. אהבי אותו בטוב וברע. אם תביני את הזין שלו, תביני אותו.

3. לגברים חשובה מאוד הוויזואליות. לכן אל תזניחי את עצמך, הדליקי אותו.

4. תני לו לדעת שאת נהנית והגעת לאורגזמה.

5. גבר משתעמם מהר. אל תתני לו להרגיש שאת שם תמיד בשבילו. הקנאה חיונית לגבר, שהוא יצור תחרותי.

6. למדי מהחותנת על הפרטנר שלך. היי אימהית אבל לא שתלטנית, כדי שלא יברח ממך.

7. גלי את הפנטזיות הסקסיות שלו וגרמי לו לממש אותן איתך, כדי שלא יעשה זאת עם אחרות.

8. כל הגברים הם ילדים קטנים. אם תביני את הילד הקטן שבו ותשביעי אותו מינית, הוא יהיה מכור. השילוב של סקס ואביזרי מין מאפשר לשמר את התחושה של הילד הנצחי.

9. טפחי את האגו הגברי שלו.

10. בלעי את הפליטה שלו. זה ייתן לו להרגיש מקובל ושלם. "אני עצמי מיישמת את כל הדיברות, כולל זה".

לאתר של ד"ר סוזן:http://www.drsusanblock.com/