|
קטעים בקטגוריה: ׳ ׳§׳‘׳™׳•׳×.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
על גברים ונשים ומה שביניהם
למה הוא מתעקש להיות "בעלי"?
מאת: חני קושניר
כשבעלה של חברתי הטובה גלה שיש לה מאהב, הצעד הבא שלו היה לרבנות. מעניין מה גרם לו לדלג על כל אותן בגידות שהוא עצמו היה שותף להן, ולא פעם אחת, ולהתנהג כמי שכל כך נפגע והולך להתנחם בגירושין. ואני שואלת עד כמה הצביעות יכולה להמשיך ולהתקיים אצל כל אותם גברים שמאמינים שמה שמותר להם אסור בתכלית האיסור לאישה.
לדוגמא: איך מגיבים גברים כלפי חברם שחולק את מיטתו או משרדו כמו במקרים רבים עם אין ספור נשים? אחוות גברים ואמירות מסוג סחטין, כל הכבוד, ספר לנו איך אתה עושה את זה, למה אתה לא חושב גם עלינו? רק תיזהר שלא יגיע לשולה. אבל, אם אישה עושה בדיוק את אתו דבר, איך יקראו לה? במקרה הטוב ז ו נ ה. גבר חכם, אם יש כזה, שואל את עצמו, איפה טעיתי או איפה טעינו וניגש לטפל בבעיה. אלא, שהגבר הישראלי הממוצע, חושב מהמקום שנקרא אגו ובמחי יד הוא מוכן להרוס משפחה שלמה ובלבד שלא ייקח אחריות על תפקודו כבעל.
עד לפני מספר עשורים העדיפו הנשים לשתוק. כשהתעוררה בעיה הן התמודדו אתה בעצמן ולא הייתה להן כל זכות לערער על מעמדו של הגבר או הבעל, במקרה זה, בפני שום גוף ובוודאי לא אצל מוסדות הדת. עבור הגברים היה זה סידור מאוד הולם ונוח. הגבר הביא את (הציד) הפרנסה, האישה הייתה אחראית על כל השאר, מתוך עמדה כנועה של הכרת תודה על כלכלתה. בנוסף היה עליה לסור למרותו ולהיות זמינה עבורו בכל רגע שיחפוץ בכך. על כל אלה, נוסף "קוד שתיקה" חברתי נחרץ וברור שמקבל את בעלותו של הגבר על אישתו כמובן מאילו. הלא רק במילה "בעל" יש כל כך הרבה כדי לקומם, ובכל זאת, גם כיום בשלהי המאה העשרים ואחת עדיין ממשיכים להשתמש במילים "בעלי ואישתי" כדי לתאר מערכת זוגית שיש בה מחויבות הדדית. אחרי הכל, איזו שוויוניות יכולה להתקיים במערכת שהגדרת הגבר בה, נגזרת מהמילה בועל, בעלות ו…אישתי. איך נוכל לצפות לשינויי תפישה במערכות יחסים זוגיות עם הגדרות כל כך נחותות?
"קוד השתיקה" החל כבר מאות שנים קודם לכן, כאשר הגבר לקח לעצמו את הבעלות על הכוח, החכמה, הידע וארגון בעולם , תוך שימוש בדת ככוח בעל עצמה מוחלטת להפחדה. ההשתלטות נבעה קרוב לודאי, מתוך פחד של הגברים מכוחן של הנשים אותו ניסו לדכא. כמובן, שהיה בסיס לתחושת הפחד, בסיס שמוטבע עמוק בגנים של הגברים עוד מהתקופה הפטריארכלית. בתקופה זו, מתוך כבוד לחכמתן ולטבען המאוזן, ניתנו לנשים כמעט כל הסמכויות לנהל את העולם. ואכן, שנים רבות עשו הנשים תפקידן נאמנה מתוך כבוד והערכה לכל אדם. עד שטבעו בתוך תחושת "שיכרון החושים" מכוחן ומעמדן, ובמעשיהן קוממו עליהן את הגברים אשר ברבות השנים גרמו להיפוך תפקידים.
אם כך, לאורך ההיסטוריה. פעם היה מצב שהנשים היו בעלות הכוח, וכיום הגברים עדין מחזיקים ברוב עמדות הכוח בעולם. הגברים הם גם אלה שמסבירים מדוע מצב זה נמשך גם כיום, כאילו, מתוקף תפקידה הטבעי של האישה ללדת ולגדל ילדים מה שמונע את התפתחות הקריירה שלה. טענה זו נובעת כמובן מאותה תפישה ש"הבעל יוצא לצוד והאישה כל השאר" עובדה שנשים רבות בעולם הצליחו לסתור ענה זו פעם אחר פעם.
הדרך הטובה ביותר להתגוננות היא כמובן התקפה. זוהי האסטרטגיה בה השתמשו אבותיהם של הגברים הנאורים של המאה העשרים ואחת, ומאום לא השתנה מאז. אולי המילה מאום לא מדויקת, אחרי הכל תנועות שונות לשחרור האישה בעשורים האחרונים, הביאו בכל זאת מספר נקודות אור במעמדה של האישה, אך מי גרם לכל זאת, הגברים? אם כן, נראה ישנם עדיין גברים רבים בתרבות המערבית, שלא הפנימו את הרעיון שנשים הן שוות, במלא מובן המילה. שוות ביכולות שלהן, שוות בחוכמה, שוות כבני אדם ובעלות חרות וחופש בחירה בדיוק כמותם. לצערי, עדיין ארוכה הדרך אצל חלק מהגברים
שרואים עצמם נאורים אך עדיין מדברים על נשותיהם במובן של קניין.
במשך שנים רבות עברו הנשים בעולם דיכוי. זו הייתה תחילתה של תקופת השלטון הגברי. בתחילה היה צורך בכוח רב כדי ליצור את הדיכוי, אך בסופו של דבר הדיכוי הצליח ומאז שלטו הגברים בגאון. על מנת שמעמדם לא יתערער בשום דרך, היה על הגברים להבטיח את נחיתותה של האישה בכך שפגעו ורמסו את החלק האינטימי ביותר בגופה, והפכוהו לקניינם. מצב זה ערער במשך השנים את בטחונה של האישה, פגע בנפשה ובתהליך מתמשך של מאות שנים הושג הדיכוי שגרם לתקופת החושך של האישה.
כמובן, מדובר בתהליך אבולוציוני של שנים רבות בו הדיכוי מועבר גם בגנים ובעיקר כתופעה תרבותית, מה שגרם לנשים רבות בעולם להאמין שהן באמת נחותות ושתפקידן מסתכם במתן שירותים לבעל ולמשפחה. המצב הזה, כמוסכמה חברתית נמשך במשך שנים רבות ללא עוררין, למעט מספר מקרים יוצאי-דופן במהלך ההיסטוריה בהם נשים התמרדו והתקוממו. לא אחת הדבר עלה להן אף בחייהן. בזכות נשים אמיצות כמותן, קמה התנועה לשוויון האישה שגרמה על פני השטח לשיפור מעמדה של האישה. אך, דפוס הדיכוי עדיין טבוע עמוק בתוך נפשה של האישה ורק מהלך של מודעות עם רצון והתמדה יביא לשינוי דפוס זה בתוכה, ולשחרור האמיתי של האישה מתלותו של הגבר. עד שלא תעשה כל אישה את העבודה הפנימית שלה לשחרור כל הדפוסים שגרמו לה לחשיבה מוגבלת על עצמה, לא תשתנה החשיבתם המוגבלת של גברים כלפי הנשים בעולם. לעומת זאת, עבודה מסוג זה תקדם את מעמדן של בנותינו, נכדותינו וכך הלאה, עד שייוולד דור חדש של נשים חופשיות. כדי ליצור את השינוי המיוחל בדפוסי החשיבה החברתיים, חייבים קודם כל להתחיל בשינוי דפוסי חשיבה אישיים, אשר עם הזמן, ישפיעו גם על הכלל. נשאלת השאלה מה עושים וכיצד?
ובכן, על כל אישה להאמין קודם כל שהיא אכן ראויה לחופש מחשבה, חופש תנועה. חופש ליצור וחופש לבחור. כל אישה חייבת להאמין שהיא ראויה לאהבה ללא כל תנאי, כל אישה חייבת להאמין בכוחה ובעצמתה ובזכותה לגופה ולרצונותיה. כל עוד לא תהיה האישה עצמה משוכנעת בזכויותיה, לא ייתכן כל שינוי. לכן, חשוב לעשות עבודת מודעות משותפת של מעגלי נשים כדי לחזק אחת את השניה ו"להזכיר" זו לזו מי הן באמת. ישנן דרכים רבות ומגוונות לעשות זאת, אלא שכל דרך, חייבת להתחיל בהחלטה נחושה של כל אישה להחזיר לעצמה את החופש והחרות שנגזלו ממנה, במהלך ההיסטוריה.
כמובן, שעבודת מודעות מסוג זה, תביא לא רק לחיזוק מעמדה השוויוני של האישה אלא, לעיצוב מחדש של דמותה של האישה כאדם על כל תכונותיה המופלאות. שלא היה ביכולתה להביא לידי ביטוי כאישה במלחמת הישרדות, שנכפתה עליה.
עלינו לזכור תמיד. בני האדם אינם שונים, הם שווים מזכות קיומם, בלי הבדלי גזע דת ומין. גם אם המשפט נשמע נדוש, חשוב שנטמיע אותו בתוכנו שוב ושוב, עד שנסכים לראות את כל בני האדם כשווים. כי אם אנו הנשים כמי שחוו על בשרן תחושת נחיתות, לא ישכילו לראות את האחדות שבכולנו, כיצד נצפה שאחרים יראו אותנו כשווים? כל צעד אל הבנה חדשה חייב להתחיל מאלה שרוצים ליצור את השינוי, ורק אם נהיה כולנו משוכנעים שכל בני האדם אכן שווים, רק אז יהיה לנו הסיכוי, לראות שינוי אמיתי ביחס של גברים לנשים בעולם.
עובדה מדעית אחת, ידועה לכל. בכל אחד מאתנו קיים הזכר והנקבה. מבחינה הורמונלית אפשר למצוא בכל גבר הורמון נשי ובכל אישה הורמון גברי. עדות לכך שאנו בעלי פוטנציאל להיות מזה ומזה. אם בחרנו בגלגול הזה ולהגיע במופע נשי, נזכור, שיש לנו הנשים גם עבודה אוניברסלית כנשים מעבר לעבודה האישית שיש לכל אחת מאתנו, לצורך המימוש העצמי שלה. התפקיד שלנו כנשים היא להזכיר לעולם את האחדות, את הרעיון שכל בני האדם שווים, גברים ונשים כאחד. ומי יכול לעשות תפקיד זה טוב יותר ממי שדוכא ולמד את ההרגשה על בשרו? האם זה שנמצא בעמדות השליטה יבחר מרצונו לרדת? לכן נשים, חיזרו אל עוצמתכן והיזכרו במי שאתן, כישויות של שלום והרמוניה, הזכירו לעצמכן שאתן נפלאות עצמאיות ובנות חרות. החזירו לעצמכן את החופש שנגזל.
המושגים בעלי ואישתי מתאמים יותר לתקופת החושך. אם בחרת לך בן זוג לחיים הוא בן זוגך ולא בעלך ואת בת זוגתו ולא אישתו. אולי אם נתחיל בשינוי המושגים, נצליח במשהו לשנות גם את הכוונה ואתה, ניצור עולם שוויוני עם כבוד הדדי בין בני אדם באשר הם , עם אחווה ושלום. כי מה צריך בסך הכל הבנאדם - חופש להיות מה שהוא. ואולי אתן הנשים מתפקידכן לעורר את הכמיהה אל החופש והחרות הפנימיים של כל אחד ואחד לזכותו להיות מה שהוא נועד להיות.
חני קושניר
מדריכת קבוצות להגבהת התודעה והמודעות העצמית דרך מדיטציה שיחות ודמיון מודרך. במטרה להסיר אבני נגף במסלול האישי של כל אחד אל האושר. לפתוח ולפתח ערוצי אנרגיה לזרימה חופשית יותר עם החיים. לשחרר דפוסים ישנים וחשיבה מקבעת ולהחליפם באמון והערכה עצמית.
מדריכת מדיטציית "הטנגה סנגה" עפ"י ספרו של י. ר. רומאנו "טיאמה והטנגה סנגה" ספר גדוש מסרים שנכתב בתקשור ומביא אתו מדיטציה חדשה לאיזון ופתיחת ערוצי התקשור דרך ריקוד ותנועה.
09-7679913 052-733014 [email protected]
מתוך "עידן הדלי": http://www.idan-hadli.co.il/index.php?navid=2
| |
איך תאהבי את גופך
אישה בורחת מבשרה: מה מקור השנאה שנשים חשות כלפי גופן?
המחברת:טובי בראונינג
אין זה חשוב מי האישה או מה צורתה וגודלה - היא לעולם אינה שבעת רצון מגופה. מדי יום היא מביטה במראה, וכל שהיא יכולה לראות הוא הטעויות שעליה לתקן. הפחד מהנשי: סדרה חדשה של ד"ר טובי בראונינג
אף פעם לא מרוצה. Dave and Lynne Slater, cc-by
בכל פינה בעולמנו מתחוללת מלחמה: הנשים נלחמות בגופן. מחלה זו, ככל מגפה, אינה מפלה אף אחת. מפורסמות או אנונימיות – קשה למצוא אישה חסינה לגינוי עצמי, לאובססיה גופנית ולהפרעות אכילה במידה זו או אחרת. רובן לעולם אינן רזות מספיק, ואילו המיעוט הרזה – שהאחרות מתקנאות בו – מתענה בגין חוסר. אין זה חשוב מי האישה או מה צורתה וגודלה – היא לעולם אינה שבעת רצון מעצמה; היה זה כאילו חווה עדיין טורחת לכפר על החטא הראשוני של התעוררות הדעת על ידי שנאה עצמית, המופנית רובה כנגד גופה. מדי יום היא מביטה במראה, וכל אשר היא יכולה לראות הוא הטעויות שעליה לתקן. אולם אבוי, התיקון מתעתע בה. בכל פעם התגובה מבבואתה זהה: "עדיין לא טובה מספיק".
בכל פעם היא רואה טעויות חדשות. אם נשים אינן מתענות בגין משקלן וצורת גופן, הן סובלות בשל שדיהן, אפן, שפתיהן, עפעפיהן, שיניהן, עורן, שיערן ושיער עורן! יש נשים החיות בסיוט יומי של חרדה, פן יתגלה שיער פנים שהחטיאו במריטה האחרונה. חרדתן אינן פחותה מעוצמת פחדיה של האנורקסית מפני השומן. ואם כבר הכול בשליטה, מחכה מעבר לפינה הזִקנה, לענות את הנשים בקמטים ובבלות מדומיינת או עובדתית.
אכן, אין זו משימה קלה למצוא אישה שמעריכה כראוי את בן לווייתה הקרוב ביותר - את גופה. וכאן המקום לציין כי המחלה פוגעת גם בדוגמניות-על, שחקניות וכוכבות קולנוע.
נתונים מאוסטרליה מראים כי בכל רגע נמצאות שני שלישים מהנשים בדיאטה. עיתון ארצי ניחם את קוראיו באומרו: "נשים עושות דיאטה 130 פעמים בממוצע במשך חייהן. כך שאם את סובלת בניסיון לרזות, אינך לבד".
ממדי הצרה שנגועים בה מיליוני נשים, ילדות ומספר גדל של גברים ובנים, דורשים שנעצור ונתעורר. המצב הגיע לשיעורים מרקיעי שחקים בקרב בנות עשרה ואף צעירות יותר. רבות מהן התוודו כי הן פוחדות מעלייה במשקל יותר מהמוות עצמו.
האם אין זה אירוני שבחברה אינדיבידואליסטית כשלנו, שבה המקוריות מהוללת, אנחנו נכנעים לעדר? נשים עשויות להחשיב את עצמן מיוחדות, מקוריות ויצירתיות, אולם המבחן האמיתי לכל אלה הוא הפעולה הפשוטה של התבוננות במראה. כאן קשה למצוא מקוריות, שמביטה במראה באהבה ובקבלה על אף הלחצים החיצוניים. במקום זאת מופיע גל עצום הסוחף את הנשים. מיד עם פגוש עיניהן את בבואתן מתחילות הביקורות, ההשוואות, הנזיפות.
מה קרה לפעוטה שפעם נישקה את בבואתה במראה באותה טבעיות שבה הרעיפה את אהבתה על הכול, ושידעה להעריך את הקסם והיופי של כל הבריאה ללא שיפוט? עתה הפכה נדיבות זו לרדיפה. האם ייתכן כי הרסנות שכזו מקורה בלחצים חיצוניים בלבד, או שמא פורטים לחצים אלה על מיתרים פנימיים? איך ייתכן כי האינדוקטרינציה לרדוף את עצמן הצליחה באופן כובש שכזה אצל נשים מכל טווח האינטליגנציה?
קל לנו לחוש מזועזעים ונזעמים על גורלם של אזרחים, הנתונים לשלטון דיקטטורי ולפעלולי הפרופגנדה ושטיפת המוח שלו. אנחנו מאמינים כי הקיום שלנו חופשי מכל אלה. אף על פי כן חי הדיקטטור שלנו בתוכנו, והוא הרודה בחייהן של נשים ברחבי העולם על ידי עונשים וקנסות על כל בגידה, כגון אכילה, הנאה, החסרת שיעורי כושר או העלאת גרמים ספורים במשקלן. אלה שצחקו בהקלה ב-1984 ואמרו כי למזלנו לא התממש חזונו הקודר של ג'ורג' אורוול על החיים תחת עינו הבולשת של "האח הגדול" - שכחו להביט פנימה.
>
שנאת הבשר
הפחד מהנשי בנשים מומחש היטב בשנאת הבשר שלהן. אופיו של הנקבי, של היין ((yin, הביצית – הוא עגול, רך, רחב. כבר בעת לידתן יש לנקבות רקמת שומן כפולה מזו של זכרים. אין זו טעות של הטבע – לכל תכונות הנשי יש מטרה. למרות זאת רוב הנשים חוות את הפחד הראשוני מפני הנשי ברובד הפיזי. כל גרם בשר שמתווסף להן, או שנדמה להן כי התווסף להן, מפעיל בנשים את אזעקת הגועל שלהן. מיד גואה החרדה, והצורך לשלוט בגוף הסרבן משתלט עליהן.
נשים מגייסות את סיועו של רגש האשמה כדי ליישם את העונש הראוי - נזיפות עצמיות, דיכאון, הימנעות מפעילות מינית בשל היותן "שמנות ומכוערות", וכמובן, דיאטות וצומות למיניהם.
עם הופעת סימני הנשיות מופיעים חרדה ורצון לרזות חזרה לממדי טרום-ההתבגרות. חלף העידן שבו נחגגו סימני הבגרות הנשית
על ידי הקהילה כולה. היום, אם לא החלה הילדה בטקס הדיאטה במטרה לצמצם את נוכחותה הפיזית עוד קודם לגיל ההתבגרות, הרי שנקודה זו מסמנת את ה"חניכה" להרס עצמי זה. עוצמת הסלידה שנשים חשות נגד בשרן גובלת לעתים באלימות. אילו רק יכלו לקרוע מעליהן פיסות בשר "מיותר", היו עושות זאת. לעת עתה הן משתדלות לעשות כן על ידי שאיבת שומן, דיאטות, משלשלים, משמעת כושר וכדומה. איכה הפך החומר, המגלם את החיים בכוכבנו זה, שנוא כל כך?
עצם הכורח להסביר לבנותינו או לעצמנו שהבשר נועד להגן עלינו, מגלה את עומק המחלה. אנו הנשים, שטיפלנו באחרים, טיפחנו והזנו אותם, אנו הכמהות להזנה בעצמנו – היכן הערכתנו לזה אשר מזין אותנו ומגן עלינו? במלחמתן בבשרן הנשים למעשה מחרימות את התגלמותה הפיזית של הישות הנשית בעולם הזה.
>
נקמת המתח הקדם-וסתי
מפגש נוסף של נשים עם הפחד מהנשי מגולם בתסמונת המתח הקדם-וסתי (PMS). נשים רבות סובלות מתסמונת זו, האורכת כמה ימים עד שלושה שבועות לפני הווסת בכל חודש. תסמונת מציקה זו התגברה במקביל לגבריזציה של הנשים ולמרוצתן בניסיון להדביק את קצב הגברים. הנתק מהנשי העצים את תסמונת המתח הקדם-וסתי כריאקציה. כאשר מתח זה בשיאו, לא יכולים עוד הראש, השכל, להמשיך ולרדות בגוף בניסיון לעצב אותו. כמו להכעיס, הגוף מתגבר עתה בעזרת ביטויים נשיים מוקצנים: בטן ושדיים נפוחים, אגירת נוזלים, משקל יתר ותחושה כללית של תפיחות, התרככות ונורא מכול – מאגר רגשות המסרבים להיבלע. כאן בדיוק עשויה האישה לחוות ישירות את הפחד מהנשי ושנאת נשים, כשהעוינות והכעס בימים אלה מופנים ראשית כול נגד עצמה.
התחרות של שלטון הזרע דורשת מכל אחד ואחת להיות בשליטה בכל רגע, ואילו עיקר החוויה של תסמונת המתח הקדם-וסתי היא תחושה של איבוד שליטה. תחושה זו נוטה להצית רגשות זעם וקורבנוּת – "איך מעז הגוף הזה פשוט לעשות מה שהוא רוצה בלי להתחשב בנו, אחרי כל מאמצינו לעצב אותו ולשלוט בו!?"
בינתיים ממשיך החזה לתפוח ולכאוב, כמו גם הבטן התחתונה. הנשים חסרות אונים בפני המפלצת המתגברת. מחקרים מראים כי במחצית השנייה של המחזור (לקראת הווסת) נשים אוכלות יותר, וכי אין הדבר בשליטתן, שכן תהליכים הורמונליים מגבירים את התיאבון. לפיכך ממליצים החוקרים בחמלה "להגביל את הדיאטות למחצית הראשונה של המחזור" (שהרי דיאטות הן חלק בל יעורער בחייה של אישה).
אני יפה בדיוק כמו שאני Melting Mama , cc-by
נשים רבות חוות, כחלק מהתסמונת הקדם-וסתית, עצבנות ושנאה עצמית. אם נדמה לכם שאתם סובלים מהנשים לפני הווסת, אינכם יודעים סבל מהו, שכן הן עצמן כטרף במלתעות האלימוּת הפנימית, שאותה הן אינן מבינות. החלק הזכרי, ההגיוני, בנשים עצמן, מביט בשאט נפש במתרחש. הן אינן זקוקות לביקורת חיצונית - גם אם הן סופגות אותה - שהרי הן מבקרות את עצמן לעייפה.
שיעורי ההתאבדות בקרב נשים הם הגבוהים ביותר בזמן זה של המחזור. להרוג! להרוג! מצלצלים המסרים הנושנים, מהדהד ציד המכשפות. כל הפחד, הנידוי והניכור – שהיו מנת חלקן של הנשים במשך דורות רבים, ושרובצים להם בזיכרון התאי שנעלם מאורו של המודע – פורצים עתה את כל הסכרים. ההורמונים הנשיים משתלטים ויוצאים בהפגנות ביוכימיות של מרד ומהומה, שכעת כבר איש אינו יכול לרדות ולשלוט בהם – ובוודאי שלא המארחת עצמה.
קשה לדעת אם מה שנחשב כשינוי הורמונלי טבעי במחצית השנייה של המחזור הוא אכן טבעי, או שמא זוהי ריאקציה לדחייה, למאגר המסרים הנושנים בשילוב הלחצים המודרניים. מכל מקום, בתקופתנו התובעת שליטה והיגיון, אין הנשים אמורות לחוות תקופות בלתי רציונליות, וכל הטוען אחרת מסכן את כבודו. בימינו נדרשות הנשים – בעיקר על-ידי עצמן – להיות לוחמות ממושמעות ועקביות, שאינן מושפעות משינויים מחזוריים ומתזוזות פנימיות כלשהן.
>
אין לנשים זמן לדמם בנחת
קצב החיים שיצרנו אינו מאפשר את השינויים המווסתים של הישות הנשית. היום אין לנשים זמן לדמם בנחת, להשיל את הישן ולהיטען בחדש, לווסת את הלחצים, לגשר בין העולם הפנימי לחיצוני – לחוש את הדופק הפנימי ולשאוב ממנו השראה לפעולה חיצונית. כל אלה הם כישוריה של הישות הנשית, ואין לנו זמן בשבילה.
תסמונת המתח הקדם וסתי היא רק דוגמה אחת של נקמת הישות הנשית על הפרידה שלנו ממנה. ככל שאנו מתרחקים ממנה ומתמקדים בגבריזציה גדלה והולכת של חיינו, כך היא מקצינה את קיומה בזעקתה לאיזון. האם נשמע אותה אי פעם?
מחיר הפחד מהנשי כבד בהרבה מהעינוי של התסמונת הקדם-וסתית. ההוכחה הדוממת לקרע שלנו מהישות הנשית מתגלה, כפי שראינו, בהרים הגדלים של האיברים הנשיים החתוכים והאכולים. ואולם מעבר לסממנים חיצוניים אלה, המחיר הכבד ביותר נגבה בנפש פנימה, שכן אין אומללות גדולה יותר מההתנכרות למהותנו. המחיר אינו פוסח גם על הגברים, משום שחוסר האיזון הזכרי-יתר מערער כל תחום וגורם לחיים להיות נשלטים על ידי תאווה לכסף, שלא ניתן לספקה, על ידי חרדות לנצח במירוץ ועל ידי התמכרויות המשתקות את החברה. בלי להחזיר אלינו את הישות הנשית ואת יכולתה הטבעית לאזן בין הזכרי לנקבי, אנו נידונים לפגיעות ההרסניות של חוסר איזון מתמשך.
>
תרגיל לשחרור הבעלות מהגוף (גם לגברים!)
ניתן לבצע את התרגיל מיד, ואם קשה לך, אפשר לדמיין אותו לפני שניגשים לבצעו.
התבונני בעצמך במראה, עדיף בעירום, כמו שהיית מתבוננת בנוף פראי בטבע. קחי כמה דקות כדי להשתחרר מהבעלות על הגוף "שלי, אני, עצמי" - בעלות שבדרך כלל מנפיקה רישיון מיידי לזלזל, לבקר, לגנות. חזרי לשחרר בעלות זו במשך התרגיל בכל זמן שאת מודעת למחשבות ביקורתיות. לעת עתה, לדקות ספורות, את פשוט מתבוננת בטבע, חופשייה מכל שיפוט. את חוקרת, נוגעת, מתפעלת מהרים, מגבעות, מוואדיות, מיערות, ביראת כבוד ובהתפעמות מעוצמת הבריאה. שימי לב לתגובות העולות בך.
בעודך חווה את המסע, נסי לקלוט איזה מסר ברור במיוחד מבטא לעולם הנוף הטבעי היחיד והייחודי שאת מתבוננת בו - אילו איכויות הוא מגלם? אילו הצהרות רגשיות הוא מצהיר בחומר? בטחי בכל אשר עולה.
לזמן מה פשוט היי הנוף, מסריו ואיכויותיו, ללא שיפוט וללא המזימות והחישובים הרגילים לשנות את אשר הוא. אחרי הכול, תוכלי לשוב לחישובים אלה בסיום. היי מודעת לאשר את חווה.
עתה עמדי או שבי בעיניים עצומות לכמה רגעים וחושי את נשימתך כרוח המחַיָה אתר זה בטבע. שימי לב מה הביאה עמה זווית ראייה חדשה זו. כתבי את תובנות התרגיל.
בשביל ריפוי ושינוי בר קיימא חזרי לתרגיל ולחוויה שחווית לפחות אחת לשבוע.
ולסיום, הצהרה יומית לנשים: הניחי למילים הבאות להדהד בך מדי יום:
"אני אחת מהתגלמויותיה של הישות הנשית.
אני משחררת את הצורך להתנכר ולהתכחש לכל חלק שבי.
הישות הנשית מרפאה אותי.
אני בריאה ומקבלת את כוליותי.
אני שלמה!"
על המחברת
טובי בראונינג
מפתחת השיטה הבינלאומית ''עוצמת הרכות''(Holistic Pulsing), ומחברת הספרים ''עוצמת הרכות'' ו''איך הפכה האישה לגבר''
NRG-ניו אייג': http://www.nrg.co.il/online/43/HP_866.html Footer >
| |
הזיונים מהצד תורמים לזוגיות
הכל פתוח
אניטה ומיכאל חזין התחתנו, הקימו משפחה ובגדו בסתר
יעל חן
כשמביטים באניטה ומיכאל חזין, ואני אומרת זאת בתקווה לא להישמע מתנשאת או יהירה, קשה לדמיין איך בני הזוג העגלגלים והמקסימים האלה מבלים חצי חיים בבגידה בבני זוגם. אבל זה מה שקורה, ואף מעוגן בתיאוריה שלמה שמסבירה למה הם בוגדים זה בזו ולמה החליטו אחרי שהתגרשו ונישאו מחדש, שמספיק לשקר יותר טוב לעשות את זה בגלוי.חזין, 54, הוא צייר מחונן. תערוכה משלו, "צלילים בתערוכה", מוצגת משבוע שעבר בגלריה ברנרד בתלאביב (תוצג עד תחילת ינואר). בתערוכה עשר תמונות, חלקן בגודל של יותר משני מטרים, המציגות כלייזמרים ממקומות שונים בעולם והכוללות גם ציורים מלאי עוצמה של הנגנים הרוסיים המנעימים לנו בקרן רחוב.הוא גדל באודיסה, בבית של ציירים: אחיו, אביו, כולם ציירו מיום שהוא זוכר את עצמו. הוא עצמו בוגר בית הספר הגבוה לאמנות ברוסיה, ותערוכות שלו הוצגו ברחבי העולם: בניו יורק, בוסטון, תלאביב, מיאמי, מוסקבה ושווייץ. 11 ציורים שלו נרכשו על ידי מוזיאונים נחשבים בעולם, המוזיאון היהודי בניו יורק, המוזיאון לאמנות מודרנית בדוברובניק, המוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה, מוזיאון אולדן בשווייץ, ועוד. לארץ הגיע עם ד"ר אניטה חזין, רופאת שיניים, בשנת 1972, כששניהם מבריחים מאות זוגות של תחתונים עליהם רשומים שמות של סרבני עלייה מאודיסה. בני הזוג היו כבר מטופלים בתינוקת, נלה; כיום היא בת 31, אם לשניים והשלישי בדרך, מורה למתימטיקה בתיכון. החזינים התיישבו בנתניה, בה הם מתגוררים עד היום. עד מהרה נולדה בת שנייה, ליאנה, כיום בדרך להיות עורכת דין. מיכאל, שכל רצונו היה לצייר, נאלץ לעבוד בעבודות שיביאו הביתה פרנסה: גרפיקאי במשרד פרסום ובעל עסק עצמאי של הדפסי משי, כשהוא תומך באניטה שסיימה בארץ לימודי רפואת שיניים, ומטפל בילדות; אלא שעם כל העיסוקים והלחץ, מסתבר, מצאו בני הזוג זמן לרומנים מהצד. תמיד חייתם בצורה כזו? מיכאל: "ברוסיה לא דיברו על נישואים פתוחים. מי הכיר כזה מושג? אבל מרגע שבאנו לארץ, אחרי ארבע שנות נישואים, התחלנו לחיות כל אחד איך שהוא רצה". כלומר?אניטה: "בגידות".מיכאל: "מה זה בגידות? לאניטה ולי היו יחסים עם אנשים אחרים, בסתר". אניטה, היה לך מאהב?"כן. היתה לי אהבה במשך שלוש שנים".מיכאל: "תגידי את האמת, את לא לבד. כל הנשים ככה. לי זה כבר ל א משנה. בעיניי, אשה שלא בוגדת היא אשה שאין לה הצעות, שלא רוצים אותה. הכל תלוי במחיר, במה שמציעים לה, ואני לא מתכוון למחיר כספי. כך גם גבר. אין שום הבדל בינינו".אניטה: "היו לי כמה נאגלות של אהבות. זה קרה כמה פעמים במשך השנים". מיכאל, ידעת מה קורה?"לא רציתי לדעת ולא רציתי לראות. גם לי היה באופן קבוע נשים אחרות, גם לי היו אהבות. סתם סקס זה לא קבוע, היו לי נשים קבועות". ואיך הסתדרתם עם השקרים?"לא שיקרנו. פשוט לא דיווחנו. חסר זמן לסקס עם מישהו אחר? תמיד יש זמן. לא נעלמנו מהבית לשעות ולא לימים". אניטה: "באנו מהעבודה בזמן...". הסודות לא הרחיקו ביניכם?מיכאל: "אני מומחה בסודות. אני יכול להסתיר נהדר ואף אחד לא יידע מה יש לי בפנים. זה החלק שלי, המוגן. הקשר שלנו המשיך להיות חברי. נכון שלא דיברו על החלקים האינטימיים שלנו".אניטה: "מהיום שנישאנו, לא היינו בקישקעס אחד של השני. לא שאלתי אותו אף פעם 'לאן אתה הולך', או 'למה אתה הולך עכשיו'".מיכאל: "לא ידעתי כמה כסף יש לה בחשבון, מעולם לא פתחתי מכתב שלה, אפילו שהוא בא מהרשויות. הפרטיות נשמרה תמיד". המשכתם לעשות סקס זה עם זו?מיכאל: "כן. לי לא הפריע לשכב איתה ועם אחרות". אניטה: "גם לי לא". אם שניכם הייתם מאוהבים באחרים, למה לא נפרדתם?"לא חשבתי לעזוב, אפילו שהציעו לי נישואים. לא רציתי להתגרש ולהתחתן עם מישהו אחר".מיכאל: "נפרדנו רק כשהייתי בן ארבעים. עד אז, לא רציתי לפרק את המשפחה. בגיל ארבעים עברתי משבר ורציתי אתנחתא. אנחנו מכירים זה את זו מכיתה ד'. כשאניטה באה לבית הספר שלנו, אמרתי לה: 'את תהיי אשתי'. כשהייתי בן ארבעים, החלטתי שמספיק".את התהליך קיצרה אניטה, שלפני שש שנים התוודתה בפני בעלה על אהוב חדש בחייה. מיכאל אמר לה שזה מתאים לו, כי הוא רוצה להתגרש, המסגרת חונקת אותו, והוא לא מתפתח כמו שהיה רוצה. בקיצור, קפצת על המציאה.מיכאל: "זה היה אחרי שעברתי סדנת מודעות עצמית שהיתה אז מאד מודרנית, I AM. עברתי שם גם את השלב המתקדם. הבנתי שאם לא אוהב את עצמי, לא אוהב אף אחד. היה לי חשוב להתחיל לצייר בלבד, לא לעסוק בעוד כל מיני עבודות. רציתי לגור לבד". אניטה, איך הגבת?"לא שמחתי, אבל נשארנו ידידים. מאיתנו עורכי דין לא הרוויחו. תוך חצי שעה סגר נו הכל, דיברנו עם הילדות שהיו אז בנות 20 ו13. לא היו סקנדלים".אגב הילדות, אומרים בני הזוג, עד לגירושים הן לא היו ערות לצורה המיוחדת בה חיים ההורים. אז, בשיחה הקשה המבשרת על פרידה, הודיעו להן אניטה ומיכאל שלכל אחד מהם יש מאהבים. איך הן הגיבו?מיכאל: "הן מאוד שמרניות, אבל לי היה חשוב לא להסתיר יותר, שאצלנו בבית הדיבור יהיה חופשי והבנות יקבלו חינוך הכי פתוח שיש. שכל הכביסה המלוכלכת תתכבס בבית". בשש השנים שחי לבד, עזב חזין את נתניה לטובת תלאביב וצייר 18 שעות ביום. הוא החל להציג את ציוריו בהצלחה בכל מיני ערים בעולם, כשאין בלבו ספק שהניתוק הביא פריחה. "העזיבה הצמיחה אותי", הוא אומר. "לולא עשיתי את הצעד הזה, לא הייתי מגיע להיות אמן מוכר בעולם. יצאתי מהמסגרת, הורדתי התחייבויות למשפחה". אגואיסטי קצת, לא?"אז מה? אגואיסט זה רע? נרקיסיסט זה רע. אגואיסט, על פי אמונתי, לא יעשה רע לאיש כי הוא גם לא רוצה שיפגעו בו. זו אהבה עצמית. את הילדות שלי ראיתי, הן באו אליי, אבל לא היו לי התחייבויות. לא הייתי צריך להפסיק לצייר בשביל לצאת לארוחת ערב משפחתית". ואהבות, היו ?"היו הרבה נשים, אבל הייתי חופשי. 90 אחוז מהזמן הוקדש לאמנות. כשעליתי על דרך המלך, הבנתי שאני צריך להיות עם אניטה, שהגירושים הסתיימו מבחינתי. נפגשתי איתה וביקשתי ממנה להתחתן איתי שוב. הצעתי לה את התוכנית הקודמת, שכל אחד יחיה חיים משלו, יעשה מה שהוא רוצה, והעיקר שנהיה ביחד. אמרתי לה שלא מסתירים יותר. היא רוצה לנסוע לכמה ימים? שתיסע. אני רוצה לנסוע? אני נוסע. יותר חשוב לא לשקר, שקר זה הכי גרוע". אניטה, זה התאים לך?"כן. הוא הציע שנינשא בחתונה דתית, יש לו אח סופר סת"ם שאירגן לנו חתונה ממש חרדית. ברוסיה לא התחתנו בחתונה כזו". למה זה היה חשוב לכם?מיכאל: "שנינו מאמינים באלוהים ואני גם לומד קבלה". התנ"ך לא כל כך תומך בדרך החיים שלכם.מיכאל: "מי אמר?". "לא תנאף" מוכר לך?"אני לא מתייחס לזה ככה. בעיניי, אם רב ראשי מתפלל בראש השנה בבית כנסת ממוזג, שאת המיזוג בו הניח פועל ערבי, והחשמל זורם, לי מותר לנאוף. כל אחד מסדר לו את החיים על פי הדת, איך שנוח לו". אניטה, איך עברו עלייך השנים בלעדיו?"לא היה לי רע בלעדיו, אבל אני אוהבת להיות איתו. טיילתי, עבדתי, הייתי עם הילדות. היו לי בחורים שהכרתי". מיכאל: "ללא ספק". עכשיו את יודעת שהוא שוכב עם אחרות?אניטה: "כן. לא מפריע לי. החלטנו שהנפשות שלנו מחוברות וזה יותר חשוב מהגוף".מיכאל: "סקס זה גוף שוכב עם גוף. אנחנו ישנים אחד עם השני". אניטה, את לא קצת נגררת לזה?"לא, גם לי זה טוב, ההרפתקנות, להכיר עוד ועוד. אני אסביר לך איך זה עובד: לפעמים פוגשים מישהו, נוצרת סימפתיה גם אצלו וגם אצלי, בשלב מאוחר יתר נוצר קליק והרפתקה מינית. אני לא יוצאת לחפש אותה".מיכאל: "אם זה בא, זה בא. אני עובד בסטודיו רוב היום, לא מחפש ברחובות. דברים כאלה באים לבד, ובקלות". זה תורם לאמנות?"החופש תורם לה. אני לא שובר את הראש במה שלא קשור לאמנות, היא הכי חשובה לי. הנאמנות שלי לאניטה היא נפשית. אותה אני אוהב, אבל זה משפט שלא הוצאתי מהפה עשר שנים. ככה גדלתי. אבי לא אמר מעולם שהוא אוהב אותי או את אמי, ואני גם כזה. לילדות ולנכדות שלי אני אומר שאני אוהב אותן".אניטה: "זה בסדר, אני מרגישה שהוא אוהב אותי. הוא ביישן. קשה לו לדבר". החברים שלכם יודעים כל מה שסיפרתם לי?מ יכאל: "לא בפרטים, בכללי. אם שואלים אנחנו עונים, כדי לא לשקר. אבל לא כולם שואלים. זה מאיים עליהם. אם זה קורה אצלנו, זה עלול גם לקרות להם, וזה מפחיד מדי".
מאמר זה פורסם ב-NRG.
מסקנה:היו נאמנים לעצמכם ותאהבו את בן/ת זוגכם/תכם.
|
נכתב על ידי
Feminine-admirer
,
22/9/2007 22:14
בקטגוריות אהבה, אהבה חופשית, אהבה עצמית, אורגזמות, אירוטיקה, אינטימיות, אקסטזה, בילויים, בנות, בנים, גברים, דייטים, הגשמת חלומות, הדוניזם, הורמונים, המהפכה המינית, הנאות, הנאות החיים, זוגיות, זוגיות ואהבה, זיונים, זירמה, זרימה, חדר השינה, חוויות, חופש מיני, חיבור אל האני הפנימי, חילופי מיצים, חינוך מיני, חפוזים, יחסי מין, יחסים פתוחים, ליברליות, מאהבות, מאהבים, מאהבים מזדמנים, מימוש עצמי, מין, מיניות, מפגשים מיניים, משגלים, משולש אהבה, ניאופים, נשיות, נשים, נקביות, סטוצים, סקס, סקס ופנטזיות, סקס חופשי, סקסולוגיה,
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חילופי זוגות ב-2/2/2009 18:57
|
גסויות במיטה
מתוך המגזין מאדאם: http://www.madam.co.il/site/index.html
פה גדול
פורסם על-ידי איריס שחר
אמנם התרגלנו לכך שפס-הקול הסטנדרטי שאנו מפיקים במיטה מורכב בעיקר מאנקות-גניחות-צעקות (תלוי בווליום, בהעדפה אישית, ובואו נודה בכך, גם בכישרון של הפרטנר). אבל הגיע הזמן להחליף את הדיסק.
מי לא יאהב לדבר גסויות בזמן סקס? מי לא יאהב לשמוע את הפנטזיות של בן הזוג בזמן שמתעלסים בלהט? מי לא ירצה לשמוע כמה זה טוב? במהלך התעלסות מינית אנחנו אוהבים להשתמש בכל החושים, אז למה להזניח את חוש השמיעה? אנחנו אוהבים להגיד דברים. לחדור עמוק לתוכנו ולחשוף את הפנטזיות שלנו במערומיהן. אבל לפעמים, ואולי רוב הזמן, אנחנו נתקלים בעכבות. למרות שמה שחששתם לומר, יהפוך לגירוי חזק שמלהיט את הפרטנר שלכם למיטה.
אם חששתם עד עכשיו – זה הזמן לחשוף את הקלפים.
תמיד טענתי שגברים רוצים שנשים יזיינו אותן. אחת התנוחות החביבות על הגברים היא שהאישה למעלה. הם ישמחו לשמוע אותך אומרת להם "אתה רוצה שאני אזיין אותך? " אני אזיין אותך ואקרע לך את הצורה", בליווי תנודות עולות ויורדות של האגן. ולגברים מעודנים יותר, שאולי לא היו רוצים להיכנס למיטה עם ג'ורג' החוקר של מוסטפא דיראני, תוכלו להבטיח תוצאה דומה אך בשפה רכה יותר. לגברים מומלץ להימנע מביטויים חריפים מדי, לפחות עד שיתהו על קנקנה של בת הזוג ויוודאו שהעניין לא ייגמר בטראומה על רקע אלימות מילולית.
"אני רוצה אותך"
נכון שזה שאתם כבר יחד במיטה זה רמז עבה לכך שיש משיכה ביניכם. אבל תמיד כיף לשמוע את זה, וזה גם לא מזיק כלל להערכה העצמית. אז תלחשו באוזן, או תאמרו בקול רם "אני רוצה אותך". נשמע פשוט ? יש לזה אפקט בלתי נשכח... בכלל, זה משהו שכולם, גם גברים וגם נשים צריכים להגיד ולשמוע כל יום, לפחות פעם ביום.
"היית רוצה עוד בחורה כאן עכשיו ?"
קודם כל, כשמציבים את השאלה הזו בפני גבר, זו דוגמה קלאסית למונח "שאלה רטורית". שנית, גם אם אתם אוהבים לעשות זאת בשניים אפשר לפנטז ביחד על בחורה נוספת במיטה. אם תרצו פעם להוסיף מישהי כדאי לדבר על זה כבר עכשיו. ואתה, אם לא תתבייש לשאול. "מה היית עושה אם היתה כאן עוד מישהי?" או " על איזה בחורה את מפנטזת? " תתפלא איזה תשובות תקבל. עם זאת, מאוד לא מומלץ להעלות את התהייה הזו עם בת-זוג קנאית...
"איך את/ה מפנטז/ת עלי?"
נשים יודעות שאתה מאונן עליהן כשאתה לא איתן. אז למה לא לספר להן בדיוק על מה אתה חושב ואיך אתה עושה את זה? וגם להיפך. תספרו את הסודות הכי כמוסים. (את הפנטזיה שלך על השכנה ממול תדחה לפעם אחרת, בבקשה).
"מה עושה לך טוב?"
כולנו לומדים להכיר אחד את השני. לפעמים כבר יודעים היטב מה בדיוק עושה לנו ולפרטנר/ית טוב מאוד. אבל זה כל כך טוב להגיד את זה. ואם משהו לא עושה טוב.. כדאי מאוד להגיד גם את זה. בעדינות מותק.
פיסקה תיאורית
נכון שלא כולנו זוהיר בהלול, אבל אפשר ללוות חלק מהסקס בתיאור מצב. כן זה מרגש אותה לשמוע כמה אתה נהנה להיות בין הרגליים שלה. ומה עובר לך בראש. אז תגיד לה! כן זה מרגש אותו אם תגידי לו כמה טוב להרגיש אותו בפנים. והכי חשוב לצעוק גוללללל !
לא דיברנו עוד על אהבה...
אם את אוהבת אותו. אם אתה אוהב אותה. אין דבר יותר נפלא מלהגיד את זה. בעצם, לשמוע את זה- עוד יותר טוב. אז אל תתביישו. בכלל כל משפט עם הפועל "אוהב/ת" מתקבל בברכה.
קצת צניעות
אל תזמינו שקרים חשוב מאוד לא לשאול שאלות כמו :
"האם אני הכי טוב שהיה לך ?" או "נכון שאני הכי טובה במיטה?" גם אם שמעתם "כן" – קחו בחשבון שזה נאמר למען הגירוי והסדר הטוב. נראה לכם שמישהו יכול היה לומר לכם לא?
"איך היה לך ?"
נכון שהתרגלנו למלא משובים בצבא ובאוניברסיטה, אבל במיטה? לא מומלץ. אם היה כל כך נפלא, אז למה צריך לשאול? אז אם אתם מצפים לתשובה כנה ייתכן שתשמעו משהו כמו : "היה נחמד. אבל לא משהו. כבר היה לי סקס הרבה יותר טוב בעבר"
נשים, קצת טאקט
בעולם התחרותי של הגברים הגודל הוא נושא כאוב. יש להימנע בכל מחיר מלומר לגבר ביקורת כלשהי על מימדיו. למרות שאנחנו יודעות שהגודל לא קובע, סליחה , כן קובע, סליחה, לא קובע.... במקרים קיצוניים הימנעי במיוחד מהשאלה : "הוא כבר בפנים?"
גברים, פשוט אל תעלו את הנושא וזהו. נקודה סוף משפט.
זיוני שכל
אחיותיי הנשים. כבר הוכח מדעית שהמוח שלנו מפותח יותר מילולית משל הגברים. אין צורך להוכיח זאת במהלך המשגל. הימנעו מזיוני שכל מיותרים. את השיחה בנושא בחירת צבע לספה החדשה תדחו למועד אחר. כנ"ל גם שיחות נפש אחרות שיש להן כבוד, אבל בעיתוי אחר. ואם את לא חושבת שהוא אוהב אותך, אל תשאלי.
בין אם מצאתם פה משהו שאתם אוהבים, ובין אם לאו (שתפו אותנו קמצנים!) חשוב להתבטא. אנחנו מבטאים את האהבה שלנו בדרכים רבות, וביניהן שפת הגוף והמגע הם החשובים ביותר. אבל גם למילים יש עוצמה. נסו ותיהנו. ואם אתם לא מקבלים את מה שאתם רוצים – אז תבקשו...תתחננו או תדרשו ! העיקר שזה יעשה לכם טוב בגוף ובנשמה.
כל מילה אמת,אני אוהב שהן טוחנות לי את הצורה כשהן דוהרות מעליי.
|
נכתב על ידי
Feminine-admirer
,
8/9/2007 19:13
בקטגוריות אהבה, אהבה חופשית, אורגזמות, אירוטיקה, אקסטזה, בילויים, בנות, בנים, גברים, הדוניזם, הורמונים, הנאות, הנאות החיים, השפיכה הנשית, זיונים, זירמה, חדר השינה, חוויות, חופש מיני, חילופי מיצים, יחסי מין, מאהבים, מאהבים מזדמנים, מין, מיניות, מפגשים מיניים, משגלים, נקביות, נשיות, נשים, סטוצים, סקס, סקס ופנטזיות, סקס חופשי, סקסיות, עירום, פעילויות, פתיחות מינית, שחרור מתחים, תנוחות, תשוקה, אהבה ויחסים
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
נשיות שמאנית
לכל מי שרוצה ללמוד ולחוות את הדרך השמאנית מאד ממליץ לכן/ם לבקר
באתר של נגה ששמעתי עליה מפי ידידה מילים חמות: http://www.metaplim.co.il/a.asp?p=2116
קורי אור - ריפוי שאמני נגה של הלב
נשיות וגבריות
העולם שלנו הוא עולם של ניגודים. עולם של תנועה מתמדת. בתוך הניגודים מתאפשרת תנועה: מלמטה למעלה, מהאור לחושך, מהחיים למוות, מהפלוס למינוס. לתנועה הנוצרת בין הניגודים, זו המתקיימת בין הדחייה והמשיכה, לתנועה הבלתי נגמרת הזו, קוראים חיים.
אחד הניגודים הדומיננטיים ביותר הקיימים בעולמנו , אשר יוצרים בו גם את החיים באופן פיזי, הוא הניגוד בין נשיות וגבריות. לפי עקרונות השאמניזם אין מדובר אך ורק בנשים וגברים בדמות אדם, כי אם על האופן שבו הבריאה כולה מתקיימת בין שני הניגודים הללו.
מבחינת האלמנטים, האש והאוויר נחשבים ליסודות הגבריים, והאדמה והמים לנשיים. השמש מייצג את ההתגלמות והסמל של הגבריות, לעמות הלבנה המייצגת את כל מה שהוא נשי.
בתפיסה השאמנית, הבנה והכרה של האיכויות הבסיסיות הללו בטבע מבטיחה הבנה עמוקה של החיים על אמא אדמה, וחיים הרמוניים לכל אחד ואחת, גבר או אישה.
האיכויות הגבריות והנשיות, כפי שהן באמת, רחוקות מאד ממה שאנו רגילים לראות ולכנות נשיות וגבריות.
במאמר זה ובמאמר הבא, אציג בטעימה את התפיסה השאמנית לגבי נשיות, גבריות, ומה שבינהם.
נשיות
בעבורי,בתחילת דרכי בתוך העולם השאמני, הרבה רגשות ותחושות שהיו לי בקשר למשמעות הנשיות, וחיים כאישה, קיבלו תוקף וחיזוק כשלמדתי להכיר את תפיסת העולם השאמנית לגבי נשיות.
נשים, לפי התפיסה השאמנית, הן הנציגות של אימא אדמה. הן מחזיקות את כל האיכויות הנשיות שיש לאמא אדמה, ורק מתוך זה שהן נולדו בגוף נשי הן אוחזות ביכולת המופלאה ביותר:– ליצור חיים, לברוא גוף, ולייצר אוכל מתוך גופן.
המקום המקודש ביותר בגופה של אישה הוא הרחם. זהו המקום בו נוצרים חיים, המקום בו נבראת מציאות חדשה אל תוך העולם. אין כוח גדול יותר , עוצמתי יותר , ומדהים יותר מהכוח ליצור חיים חדשים.
משחר הימים נשים כובדו בזכות היכולת המופלאה שלהן ליצור חיים ולהזין את התינוק מגופן. כמו אימא אדמה שכל הזמן יולדת חיים חדשים, עצים, וצמחים, נהרות וימים, הרי געש ועמקים, רוחות וסערות- כך גם כל אישה מחוברת בגופה למחזור של המוות והלידה.
בכל חודש נשים חוות ביחד עם מחזור הלבנה מחזור של חיים ומוות בתוך גופן. פעם בחודש הן מדממות ומתות, רק כדי להיוולד שוב בלבנה הבאה. כמו הלבנה שנולדת, מתמלאת ומתה בכל חודש, כך נשים בגיל הפוריות נעות בדיוק באותה מחזוריות המותאמות באורח טבעי בגופן למחזורים על-פני אמא אדמה.
בזמנים קדומים ,כאשר בני האדם חיו בשבטים ובקהילות, נשים היו חוות את זמן הדם ביחד. הן היו פורשות בזמן הזה משאר השבט עם הילדים הקטנים למרחב או אזור מיוחד שאליו לא התקרבו הגברים. הזמן הזה היה מקודש.
אישה בזמן הדם שלה נחשבת לאישה בשיא עוצמתה. היא מחוברת לכוחות ולאנרגיות עוצמתיות, ויש לה היכולת לקבל חזיונות ולחלום חלומות בעלי משמעות לקהילה כולה.
לכן, בזמן הדם, נשים היו מקבלות יחס מיוחד. הן היו פטורות מכל העבודות הרגילות והיו נחות ומבלות את מרבית הזמן יחד עם הנשים האחרות.
בזמן הזה הן היו מספרות סיפורים על עצמן ועל השושלת שלהן, הן היו מתייעצות ולומדות אחת מהשנייה סודות של בישולים, של הליכות עם גברים, של חיי המין ועוד נושאים רבים ומגוונים ,כפי שנשים תמיד עשו ועושות – משתפות. וכך הצעירות למדו מן המבוגרות, והילדות ספגו את החוכמה והידע על הדברים החשובים באמת בחיים כבר מגיל צעיר.
היום, בטקסים שאנו עורכים במסגרת "הרוח הגדולה" , אנו מקפידים ליצור מרחב אדום לנשים בזמן הדם שלהן.
המחזוריות של הלבנה באה לידי ביטוי בפנים נוספות של הנשיות., הלבנה משתנה כל הזמן. בכל יום היא אחרת. תחילה היא גדלה ומתמלאת, עד שהיא זורחת במלוא אורה והדרה. אחר כך היא מתחסרת ומתרוקנת ונעלמת, עד הלילה בו היא מסתירה את פניה לחלוטין. וחוזר חלילה. חיי האישה נעים במחזוריות מקבילה. הלבנה המתמלאת – זמן הילדות, הזמן מינקות לנערות עד קבלת הדם. הלבנה המלאה – זמן הפריון מקבלת הדם ועד להפסקת הדם. הלבנה המתחסרת – זמן הזקנה מהפסקת הדם ועד בכלל.
כל מעבר כזה בחיי אישה, מצוין בטקס: טקס ראשון כשהתינוקת בת שנה - טקס הלבנה המתמלאת – נשים הקרובות אל התינוקת ובראשן סבתא או שאמן אישה מבקשות עבורה ברכה, הגנה והדרכה כל אחת מהנשים מברכת את התינוקת בעזרת מי חיים ופרחים, טקס התבגרות לנערה המקבלת בפעם הראשונה את הדם – טקס הלבנה המלאה – הנערה הופכת מילדה לאישה ונפרדת בעזרת 4 נשים המייצגות את 4 הכיוונים ממה שלא תוכל יותר להרשות לעצמה כאישה ומקבלת מהן את ברכות 4 הכיוונים והעוצמות של כל אחד מן היסודות הטקס נגמר בחגיגה גדולה של שפע אוכל ושימחה, וטקס זקנה לאישה שהפסיקה לקבל את הדם – טקס הלבנה המתחסרת – האישה הופכת להיות למורה הטקס מסמן את המעבר לזמן של חוכמה וחזיונות, הזקנה הופכת להיות מדריכה עבור הצעירים והצעירות וניסיון החיים שלה הוא נכס מאוד חשוב ויקר לקהילה . במקרים מאוד מיוחדים, עוברת זקנה טקס נוסף ההופך אותה ל"זקנה מכובדה", כזו אשר נבחרה על ידי השאמן, או הזקנות המכובדות האחרות, לשירות ומקום ייחודי בקהילה. אישה כזו, מרגע הטקס, אינה חייה עוד בשביל עצמה, והיא מקדישה את חייה לשירות השבט. כל רצונה ניתן לה, וכל בקשה שלה מתבצעת.
כל טקס נערך על ידי השאמן בהשתתפות אנשי הקהילה, וכל טקס הוא טקס חניכה, לקראתו מתכוננת האישה זמן רב. בטקס עצמו היא נפרדת ממה שהיתה עד כה, והיא נולדת לתוך מהות חדשה. כל הקהילה חוגגת איתה את המעבר במתנות, בשמחה וכמובן עם המון אוכל.
היה לי העונג להשתתף במספר טקסי מעבר של נשים, .וההתרגשות והחוויה זכורות לי היטב. אי-אפשר לתאר את ההבדל בין נערה שחוגגת את הפיכתה לאישה, לבין נערות שמתביישות במחזור שלהן.
אי-אפשר לתאר את ההבדל בין אישה שחוגגת את הפיכתה לזקנה, אישה שכעת היא היא כבר אחת עם פעימותיה של אמא אדמה, אישה שיש לה מקום של כבוד בקהילתה בזכות הניסיון וחכמת החיים שלה, לבין נשים שמפחדות להזדקן ורוצות להישאר צעירות לנצח.
האשמה כמובן אינה בנשים חלילה, אלא בתרבות שלנו שמקדשת את זמן הנעורים, שהפכה את זמן הדם לכואב ומלוכלך ואת הזיקנה לחוסר תוחלת ושיממון.
הטקס מהווה הזדמנות לחגוג את מה השינוי שמתרחש בין כה וכה בגוף, ומהווה בחירה להביט במחזוריות של החיים שלנו כנשים, ובמקום להתעלם ממנה , להכיר בה ולחיות אותה. הרי את הדם נשים מקבלות כל חודש בכל מקרה. אפשר לבחור ולחגוג את הזמן המיוחד הזה ולהפוך אותו לזמן של עוצמה, ואפשר שלא. הדבר דומה גם בתהליך ההזדקנות. כולם מזדקנים. זהו המהלך הטבעי של החיים. אפשר להתכונן לקראת התקופה החדשה שתביא עימה פחות עבודה פיזית ויותר חוכמה וסבלנות וזמן, ואפשר לפחד ממנה ולנסות להימלט ממנה בצורות מלאכותיות וחיצוניות שונות ומשונות.
מרכיב נוסף בנשיות שהלבנה מלמדת אותנו הוא השתנות. כמו שהלבנה משנה את עצמה כל יום , כך גם נשים משתנות כל הזמן. יש להן היכולות להיות המון דברים: אימא, בת-זוג, מנהלת, חברה, ויש להן היכולת לעבור מדבר לדבר במהירות, ולהסתגל למקומות ואנשים.
נשים משתנות כמו מים, מרגע לרגע , מבכי לשמחה, מעצבנות לרוגע, מכעס לרוך. כמו המים בנהר שלעיתים גועשים לעיתים שקטים , כך גם נשים. היכולת להישתנות ולהפתיע היא מקור לעוצמה ולא לחולשה או חוסר יציבות. עוצמה הנובעת מהיכולת להתאים את עצמה לכל מקום ומצב ולהגיב בהתאם, עוצמה המגיעה מן הביטחון וההכרה של איך החיים כאן עובדים. עוצמה אין משמעותה להיות חזקה פיזית, להוכיח לכולם שאת צודקת, או לנסות לעשות מה שגברים עושים. עוצמה של נשים טמונה ביכולת להקשיב לאינטואיציה ולידיעה הפנימית הקיימת בהן בזכות החיבור לאמא אדמה ופעול על-פיה גם אם זה אומר לפעול בכל פעם לגמרי אחרת.
בכפרים ובשבטים, מועצת הזקנות היתה מנהיגה את השבט. לנשים ישנה יכולת מולדת להנהיג ולנהל, וכל מי שראה אישה עם חמישה ילדים, שדואגת לכולם, מקשיבה לכולם בו זמנית, וגם מבשלת, מכבסת, מנקה מסדרת, ויוצאת לעבודה - יודע במה מדובר.
לפי התפיסה השאמנית, נשים הן מנהיגות כי,הן אלה שמכירות את החוקים של אמא אדמה בגופן. הן אלה שבנויות לפי המודל של האדמה, אלה שחיות את המחזוריות והמקצבים בגופן, ואלה שיש להן את היכולת לברוא חיים וליצור יצירות חדשות לעולם. לכן, ככאלה שמכירות "את השטח" הן יכולות להדריך את האחרים לחיים הרמוניים הפועלים ביחד עם המקצבים של אמא אדמה.
מאז שאני גיליתי את דרך החיים והתפיסה השאמנית, הרבה דברים שנראו לי תמיד כלא נשיים הפכו פתאום ללגיטימיים, מותר לי לצעוק ולהתעצבן ולהיות במצבי רוח, זה בסדר לרצות להיות לבד ובשקט בתקופת המחזור, אני לא חייבת להיות נחמדה כל הזמן, יציבות לא שווה לנשיות ובאמת גברים הם אחרים לגמרי מנשים ואנחנו לא אותו דבר ! אני חשה שכאישה אני חיה את העוצמות שלי היום בצורה הרבה יותר ברורה ולא מתנצלת.
אני מודעת לכוח המדהים שיש לי, שנובע מן העובדה הפשוטה שיש לי רחם, אני משתמשת באינטואיציה וביכולות והידיעות הלא רציונליות שיש לי ומשתדלת לא להתנער ולהתעלם מהן. אני מקבלת את העובדה שאני משתנה כל הזמן, ומבטאת את זה. ןלכן גם אם בא לי לצרוח, לבכות או לרקוד זה ממש בסדר, וזה לא הופך אותי לפחות נשית. להיפך.
הבנתי שלהיות אישה זה להיות כמו מים. המים מפלסים את הדרך בין אבנים וסלעים, עוקפים מכשולים, ולא מסתערים חזיתית קדימה, עד שהם מגיעים למחוז חפצם. וכך במקום לצאת למלחמה עם כל העולם ובמיוחד עם גברים, גיליתי שיש דרך אחרת, דרך עוקפת , שמשתנה ויודעת לעבוד ולהחליק את המכשולים ולא מנסה להרים כל סלע בדרך.
אני מבלה עם נשים בסדנאות, במעגלי נשים ופעם בחודשיים בסופ"ש נשים בו קבוצת נשים עוזבות את הבית והבעלים למשך סופ"ש שלם, ופשוט מבלות ביחד. השהייה עם נשים נותנת לי כוח ונחמה שאין לי מילים לתאר. קבוצה של נשים מעניקה חום, קבלה ואהבה במצבים הכי קשים, ושימחה וחיזוקים במצבים הטובים.
אני ממליצה בחום לכל אישה למצוא לה קבוצת נשים, מעגל נשים, סדנא על נשיות, (יש הרבה כאלה ב"רוח הגדולה") ולהצטרף לאחת.
ולכל גבר שאכפת לו מהאישה שאיתו או מהנשים שסביבו, אני ממליצה לשלוח אותן למפגש כזה. מהנסיון שלי, הגברים מאוד אוהבים את מה שקורה לנשים שאיתם כשהן מתחילות להיזכר ביכולות שלהן.
בפעם הבאה נדבר על החצי השני – הגברים.
אמא אדמה אוהבת גם אותך
נגה של הלב
| |
גננות אירוטית
אינטליגנציה ארוטית: כל אחד צריך גן סודי
אצל זוגות רבים, יחסי אהבה ומחויבות מעצימים מאוד את התשוקה המינית; הביטחון מאפשר להם להרגיש חופשיים, האמון הנלווה לקירבה הרגשית מאפשר להם להתיר את הרסן באשר לתיאבון הארוטי שלהם. אבל למרבה האירוניה, מה שיוצר אינטימיות טובה לא תמיד יוצר סקס טוב - טענה זו מעלה אסתר פרל, מטפלת זוגית ותיקה, בספר חדש
מאת:שרית פרקול
"סיפור הסקס בקרב זוגות מודרניים המחויבים זה לזה חושף לעתים קרובות תשוקה שדעכה וכולל רשימה ארוכה של תירוצים מיניים, המתיימרים להסביר את מותו הבלתי נמנע של ארוס", נכתב במבוא לספר "אינטליגנציה ארוטית", מאת אסתר פרל. פרל, מטפלת זוגית ומשפחתית, כותבת עוד: "פסיכולוגים, מטפלים מיניים ומשקיפים חברתיים התמודדו זה מכבר עם הקשר הגורדי שבשילוב המיניות עם חיי המשפחה. משיאים לנו שפע עצות איך לערוך קניות בשוק התבלינים כדי להוסיף טעמים לסקס הזוגי. תשוקה נרפית, כך אומרים לנו, המדריכים, היא בעיה של תכנון הניתנת לפתרון באמצעות סדר עדיפויות מוצלח יותר וכישורים ארגוניים; או שהיא בעיה תקשורתית שאפשר לשפר אותה בכך שנבטא מילולית מה בדיוק אנחנו רוצים מינית".
פרל כותבת שהיא פחות נוטה לגישה סטטיסטית לסקס, זו הכוללת שאלות כמו "האם אתם עדיין עושים זאת, באיזו תכיפות, כמה זמן זה נמשך, מי גומר ראשון וכמה אורגזמות יש לכם". במקום זה היא מעדיפה להתייחס לשאלות שאין להן תשובות קלות, לדבריה: "ספר זה מתייחס לארוטיות ולפואטיקה של המין, לטבע התשוקה הארוטית ולדילמות הנלוות אליה. כשאוהבים מישהו, מהי ההרגשה? וכשחושקים במישהו, במה זה שונה? האם אינטימיות טובה מובילה תמיד לסקס טוב? איך קורה שהמעבר להורוּת גורר לעתים כה קרובות אסון ארוטי? למה האסור ארוטי כל כך? האם אפשר לרצות את מה שכבר יש לנו?"
היא כותבת שהפכה את סדר העדיפויות המקובל בקרב מטפלים זוגיים. "בתחום שלי מלמדים אותנו להתעניין תחילה במצב הזוגיות, ואחר כך לשאול כיצד הוא מתבטא בחדר השינה. לפי נקודת מבט זאת, יחסי המין הם מטאפורה לכלל היחסים. הנחת היסוד היא, שאם נוכל לשפר את היחסים, הסקס יילך בעקבותיהם. אבל מנסיוני, לעתים קרובות אין הדבר כך".
היא ממשיכה וכותבת: "תרבות הטיפול הפסיכולוגי נהגה להעדיף את המילה המדוברת על פני אופן התבטאותו של הגוף, ואולם מיניות ואינטימיות רגשית הן שתי שפות נפרדות. הייתי רוצה להשיב לגוף את מרכזיותו כשאנו דנים בזוגיות ובארוטיקה. הגוף מכיל לעתים קרובות אמיתות רגשיות שמילים יכולות לטייח בקלות יתרה. אותן דינמיקות שהן מקור לקונפליקט ביחסים - במיוחד אלה הנוגעות לכוח, לשליטה, לתלות ולפגיעות - לא פעם מעוררות תשוקה כשהן נחוות דרך הגוף והופכות לארוטיות. הסקס הופך גם לאמצעי להבהרת קונפליקטים ובלבול מסביב לאינטימיות ותשוקה, וגם לאמצעי להתחלת ריפוי הפיצולים ההרסניים האלה. גופו של כל בן זוג, שמוטבעת בו ההיסטוריה האישית שלו ומוטבעים בו תכתיבי התרבות, הופך לטקסט שכולנו נקרא בו יחד".
פרל, שמאחוריה יותר מ-20 שנות ניסיון קליני, טיפלה במאות זוגות שחיי המשפחה שלהם התרוקנו מתשוקה. הם מתארים יחסים פתוחים ואוהבים, אבל משמימים מבחינה מינית. בספר זה היא מנסה בין השאר להסביר למה זה כך. לדבריה, נטיית התרבות שלנו לשוויון, ליחד ולגילוי לב מוחלט עלולה להפריע לחשק המיני. למעשה, דווקא אותן התכונות התורמות לאינטימיות עלולות לפגוע במיניות. "ביחסים ארוכי טווח קיימת נטייה חזקה להעדיף את הצפוי על הלא צפוי. ואולם הארוטיות משגשגת על קרקע הלא צפוי. התשוקה מתנגשת חזיתית עם ההרגל", היא מסבירה.
"אצל זוגות רבים, יחסי אהבה ומחויבות אכן מעצימים מאוד את התשוקה המינית, מהווים תמריץ. הם מרגישים מקובלים ועטופים, וביטחון זה מאפשר להם להרגיש חופשיים. האמון הנלווה לקירבה הרגשית מאפשר להם להתיר את הרסן באשר לתיאבון הארוטי שלהם", כותבת פרל. "אבל למרבה האירוניה, מה שיוצר אינטימיות טובה לא תמיד יוצר סקס טוב. אולי בניגוד לתחושה הפנימית, נסיוני כמטפלת מראה שאינטימיות רגשית מוגברת מלווה לעתים קרובות בתשוקה מינית מופחתת". לדבריה, אולי האופן בו אנשים בונים את הקירבה ביניהם מפחית את תחושת החופש והאוטונומיה הדרושים לצורך ההנאה המינית. "כשהאינטימיות קורסת והופכת למיזוג, לא מדובר בהיעדר קירבה, אלא בעודף קירבה, החוסם את התשוקה".
היא מסבירה שהאהבה נשענת על שני עמודים, ויתור ואוטונומיה. "הצורך שלנו ביחד מתקיים לצד הצורך שלנו בנפרדות. האחד אינו קיים בלעדי האחר. כשהמרחק גדול מדי, לא יכולה להיות התחברות. אבל התמזגות רבה מדי מוחקת את נפרדותם של שני בני אדם מובחנים. ואז אין מעל מה להתעלות, אין גשר להלך עליו, אין את מי לבקר בצד השני, אין עולם פנימי אחר להיכנס אליו. כשבני אדם מתמזגים - כשהשניים הופכים ל"בשר אחד" - התחברות כבר לא יכולה לקרות, אין עם מי להתחבר. לפיכך הנפרדוּת היא תנאי מוקדם להתחברות: זה הפרדוקס המהותי של האינטימיות והמין".
מה עושים? "כל אחד זקוק לגן סודי", כותבת פרל. היא מצטטת משפט של סימון דה בובואר מתוך "המין השני", בו נכתב: הארוטיקה היא תנועה לעבר האחר, זה אופיה המהותי". אבל תוך כדי התנועה הזאת, אנחנו לפעמים מצמצמים
את המרחב הדרוש לצורך פריחתה של תשוקה.
 אנחנו לפעמים מצמצמים את המרחב הדרוש לצורך פריחתה של תשוקה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
"אני טוענת שיכולתנו לשאת את נפרדותנו - ואת חוסר הביטחון
הבסיסי שהיא מעוררת - היא תנאי מוקדם לקיומם של עניין ותשוקה במערכת יחסים", כותבת פרל. "אני סבורה שטוב יעשו זוגות אם יטפחו את עצמיותם הנפרדת..... מדובר במרחב - פיזי, רגשי ואינטלקטואלי - השייך לי בלבד. לא הכל צריך להיחשף".
בעוד שהאהבה נהנית לדעת עליך הכל, התשוקה זקוקה למסתורין. הארוטיקה משגשגת על המסתורי, החדש והלא צפוי. "האהבה רוצה לדעת שיש לה, התשוקה רוצה לרצות", כותבת פרל. "כשזוגות מתמקמים בנוחיות האהבה, הם חדלים ללבות את אש התשוקה. הם שוכחים שאש זקוקה לאוויר".
אינטליגנציה ארוטית מלמדת איך להשתמש בפנטזיות כאמצעי העשרה בריא, כיצד נוכחותו החשאית של אדם שלישי, חיצוני, המייצג את האסור, יכולה ללבות את התשוקה, ומהי חשיבות המשחק בחדר השינה ומחוצה לו.
- הספר "אינטליגנציה ארוטית" מאת אסתר פרל יצא לאור בהוצאת כנרת. תרגום: שרה ריפין
מאמר חשוב זה התפרסם באתר האינטרנט של ידיעות אחרונות
|
נכתב על ידי
Feminine-admirer
,
5/9/2007 16:48
בקטגוריות אהבה חופשית, אהבה ורומנטיקה, אהבה, אורגזמות, אירוטיקה, אינטימיות, אקסטזה, בילויים, בנות, בנים, בעיות מיניות, גברים, הגשמת חלומות, הדוניזם, הורמונים, הנאות, הנאות החיים, השפיכה הנשית, זוגיות, זוגיות ואהבה, זיונים, זירמה, זין, זין חזק, זרימה, חדר השינה, חוויות, חופש מיני, חופש, חילופי מיצים, יחסי מין, ליברליות, לקיחת סיכונים, מאהבים, מאהבים מזדמנים, מימוש עצמי, מין, מיניות, מפגשים מיניים, משגלים, משולש אהבה, משפחה, ניאופים, נקביות, נשיות, נשים, סטוצים, סקס, סקס ופנטזיות, סקס חופשי, סקסיות,
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אנצ’קה ב-5/9/2007 21:48
|
סקס קשור
על ארבע
דינה יעקובוביץ'
שוב הבנות "נותנות" והבנים
"לוקחים"? היא גומרת בכלל, זאתי?
תכף היא תספר לנו שהיא צריכה לבקש
ממנו רשות כדי לגמור. געוואלד!
כמו שאני אוהבת
כואב לי התחת וסימנים כחולים וסגולים מעטרים אותו. זה גולש
אפילו לירכיים. אה, יש גם פסים על השדיים. אני אוהבת את הסימנים
שלי, שבעצם הם לא ממש שלי, כי שלי כבר לא לגמרי שלי. נתתי אותי
למישהו אחר שאהיה שלו, שישתמש בי, שיחתים אותי, שיקח מה שהוא צריך.
בתמורה הוא עושה לי טוב, שומר עלי ומזיין לי ת'צורה כמו שאני
אוהבת. בכוח וחזק. מאחורה גם. הוא גם אומר לי מילים שמלחלחות לי
ת'נשמה. אחרי שהוא גומר לזיין אותי, הוא גומר לי בפה, או על הפנים
ומשאיר אותי קשורה לעוד הרבה זמן. לכמה זמן? לא יודעת, אבל יודעת
שלשבת שם, עקודה, לא מחכה לכלום, רק נמצאת שם כי הוא רצה וביקש, זה
הכי קרוב לטיהור שיש.
למה?
אה!! אתם וודאי מצטווחים - מה זה הסאדיזם הזה? מה זה השוביניזם
הזה? שוב הבנות "נותנות" והבנים "לוקחים"? היא גומרת בכלל, זאתי?
תכף היא תספר לנו שהיא צריכה לבקש ממנו רשות כדי לגמור. געוואלד!
והיא בתמורה תענה לכם בכנות, שנכון - היא צריכה לבקש רשות כדי
לגמור והוא אומר לה איך לאונן ומתי ללכת בלי תחתונים לעבודה ומתקשר
לשאול אותה איך היא מרגישה עם זה ואז היא חייבת לרוץ לשירותים
ולבקש אותו להסכים לה לגמור עכשיו. בבקשה... שתבינו - ככה חזק זה.
הצלחה נמדדת במ"ל. רטוב, או לא רטוב? זו השאלה. הוא בודק לפני
הקשירה ואחריה ומגלה - כמה לא מפתיע -שאני רטובה. מריירת ללא תקנה.
"ככה? אוהבת ת'קשירות?" הוא שואל בטון חצי אכזרי, אבל אני שומעת את
החיוך, שומעת - כי בעיניים קשורות קשה לראות. זה מביך, להודות ככה
בקול רם שאני אוהבת מה שהוא עושה לי. זה משפיל. לכן כשאני לא עונה,
הוא בודק שוב ואומר יותר משואל: "את רטובה לאללה. מתה על הקשירות
האלה, הא?!" זהו, אין ברירה, אני מודה ומהנהנת בראש ונטרפת כמעט
לגמרי כשהוא מכריח אותי לומר משפט מלא, כמו בשיעורי אנגלית מפעם:
"כן, אני אוהבת להיות קשורה. זה מגרה אותי כל כך כשאתה קושר אותי".
זה להיות חשופה בתשוקה החריפה הזו וזה מביש ומענג ביחד, נמוך
וגבוה. השילוב יוצר עוצמה אדירה, שאחרי שמכירים אותה, לא רוצים
בלעדיה.
עד הסוף
כן, אני רוצה שהוא יקח, שיעשה. אני בתפקיד הכנועה, המתמסרת ותודה
שהבאתם אותי עד הלום. האם רכבתן פעם על מישהו, עם זין חזק ומכאיב
בתוך הכוס שלכן, כשאתן קשורות בידיים מאחורה, עינייכן עצומות, והפה
נעול באיזה סמרטוט עלוב? אי אפשר להשען על הגוף שלו, קשה לעלות
ולרדת, השרירים ברגליים מתחילים לכאוב, אבל את יושבת עליו לגמרי,
כל הדרך עד הסוף. דרך הרחם והשחלות ועד לריאות וללב. הוא מנער
אותך, מסיט אותך מצד אל צד, מתמרן את הגוף שלך החם איך שבא לו,
דוחק את עצמו פנימה ועוד יותר פנימה ואת רק מתנדנדת שם כמו לולב.
בוערת בגירוי היסטרי, הוא מעורר את הגוף שלך והתוך שלך כמו שאף פעם
לא. הוא לא מלטף ולא מתחנחן, אלא דופק אותך כמו גבר. ואת? את אוהבת
את זה כל כך, רוצה עוד, רוצה ככה ויותר, כמו אישה, לתת, להיעלם,
להתמסמס לגמרי. אידוי. קח, תעשה, חזק או חלש, כי זה שלך. זה שלך,
כי כך את בוחרת ורוצה.
ולאילו מבניכם שדואגים - אני יכולה להפסיק בכל רגע ובכל שניה, ואני
יודעת וזוכרת את זה וגם הוא, אבל למה להפסיק, אם מה שהוא עושה לי
זה בדיוק הדבר שאני הכי רוצה?
מהאתר בננות
|
נכתב על ידי
Feminine-admirer
,
4/9/2007 17:12
בקטגוריות זין חזק, אהבה חופשית, קשירות, אוננות, אורגזמות, אקסטזה, בילויים, בנות, גברים, בנים, הגשמת חלומות, הדוניזם, הורמונים, המהפכה המינית, הנאות, הנאות החיים, העצמה נשית, השפיכה הנשית, זיונים, זין, זירמה, חוויות, חופש מיני, חילופי מיצים, חינוך מיני, יחסי מין, ליברליות, מאהבים, מאהבים מזדמנים, מין, מיניות, מפגשים מיניים, משגלים, נקביות, נשיות, נשים, סטוצים, סקס, סקס ופנטזיות, סקס חופשי, סקסיות, עוצמה נשית, עוצמה נקבית, עוצמה מינית, עירום, פעילויות, פתיחות מינית, שחרור מתחים, תנוחות, תשוקה, אהבה ויחסים
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Feminine-admirer ב-24/3/2008 14:06
|
העינטוז המתמטי המושלם
הכתבה לקוחה מתוך סקסי NRG
חפשי מי ינענע אותך
מתמטיקאים חישבו וגילו את היחס הגופני שמוליד את הענטוז המושלם. הישבן הרוטט של ג'סיקה אלבה
עקף בסיבוב את מרילין מונרו, קייט מוס ואנג'לינה ג'ולי
אודי סייס
  מערכת nrg סקסי חוזרת ואומרת: אסור לשלב מתמטיקה וסקס! אין לנו שום דבר נגד מתמטיקאים, אבל דומה שהם נחושים בדעתם להוציא לנו את הכיף מהמיטה.
קחו לדוגמא את ג'סיקה אלבה בת ה-26, עוגיה ממין נקבה ששימחה אותי, כמו גם מיליארדים ברחבי העולם בסרטים כמו "עיר החטאים", "ארבעת המופלאים", וסרט המופת "מעולם לא התנשקה".
מתמטיקאים מאוניברסיטת קיימברידג' החליטו שהם צריכים להשתמש בנשק המדע כדי לנתח, לאבחן ולקרר את אחת מהתעלומות המופלאות של היקום – סוד הענטוז של אלבה.
המדענים האלו חישבו ומצאו שהיחס המושלם בין היקף המותנים והיקף הירכיים הוא 0.7; היחס הזה אמור לצייד את פלג הגוף העליון במספיק כוח כדי להרקיד את הירכיים בזמן הליכה.
לאלבה, לפי המדענים האלו, יש את היחס המושלם – ירכיים, מותניים, הכל. למרילין מונרו, האישה המושלמת לשעבר, היה יחס של 0.69 בלבד. גם קייט מוס ואנג'לינה ג'ולי, שסוג סקסיותן היה עד כה בגדר תעלומה בלבד, מתקרבות ליחס הזה אבל לא מגיעות למושלמות הירכית שהיא ג'סיקה אלבה.
לא פוגעת. קייט מוס. צילום: רויטרס
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Feminine-admirer
