הראיון המתורגם לעברית לקוח מתוך האתר של העיתונאית והסופרת דנה פלג:
אנני, הגרסה למבוגרים
לאנני ספרינקל, פמיניסטית, לסבית, אמנית, יוצרת פורנוגרפיה, ועוד הרבה יותר מזה, יש קול מתוק, ואנפוף קל
שמזכיר קמעה את נני. אם רוצים, אפשר לחבר אותו לכוכבת פורנו מפתה, ואם רוצים, לדמות חזקה וסקסית.
היא לא אנורקטית, יש לה גוף מלא וחזה גדול, והיא מקרינה סקסיות ואהבה של מישהי שבאמת שלמה עם עצמה.
אנחנו נפגשות בוולנטיין דיי, חג האוהבים האמריקאי, ועל שני דפי הפתיחה של הספר שלה, היא כותבת לי הקדשה
בטוש אדום ובכתב יד גדול וחותמת "Keep it wet, Annie Sprinkle".
איך את מגדירה את עצמך?
אנני: "אני מגדירה את עצמי כסטודנטית ומורה לסקס, שמשתמשת במולטימדיה וחולקת את ניסיון חיי, ואת הידע
שלי. בעשר השנים האחרונות, הייתי מגדירה את עצמי אמנית, ולפני כן כזונה". בקרוב, עם סיום לימודיה ב- The
Advanced Study for Human Sexuality תהפוך לד"ר ספרינקל. "אני לומדת את הזווית האקדמית של
הסקס", היא מסבירה. "חקרתי את הזווית הפורנוגרפית, הזווית של הזונה, הזווית האמנותית, ועכשיו אני רוצה
להיות ד"ר ספרינקל". במכון, מסתבר, קיבלה נקודות זיכוי על 28 שנות עבודה בתחום.
היא נולדה כאלן סטיינברג, ב-23 ביולי 1954, גדלה בפרבר שמרני ולבן של המעמד הבינוני בלוס אנג'לס, למשפחה
יהודית אתיאיסטית, והתחנכה בכנסיה היוניטארית (קהילה דתית שאינה מחייבת אמונה באלוהים). אנני: "לא הייתי
מודעת למין, לא הייתי ילדה מינית, ואני מצטערת על כך. אני יודעת שבתרבויות מסוימות, כשילד מגלה עניין בסקס,
שולחים אותו לאדם בוגר שיכול ללמד אותו, והילד יכול לקיים איתו יחסי מין כשהוא מוכן. הלוואי שהיה לי מבוגר
רגיש ומבין, ללמוד ממנו סקס ואוננות".
מה עורר את העניין שלך במין?
אנני: "הבורות, הפחד, והסקרנות שחשתי כלפיו". בגיל 17 איבדה את בתוליה, ארוע שהשפיע על כל חייה. אנני:
"חשבתי: 'אלוהים, זה ענק, כולם צריכים לדעת על זה. איך זה שלא עושים כלום בנידון?' חשבתי לעצמי: 'אני
חייבת ללמוד עוד על הדבר הזה, ואני רוצה לעשות את זה הרבה'. זה היה אחד האירועים המשמחים ביותר בחיי.
שנה אחר כך התמזל מזלי והפכתי לזונה.. עד היום, זהו הנושא המרכזי בחיי, כך שזו לא הייתה בדיוק תקופה
חולפת".
את מדברת על כך שהתמזל מזלך, ושאת אוהבת מה שאת עושה, אבל אנשים בטח חושבים "היא מסתירה משהו".
אנני: "זו עבודה קשה. צריך המון סבלנות, וצריך להתמודד עם הרבה דעות קדומות. את חיה בחברה מיזוגנית
ומלאת רגשי אשמה בענייני מין, ואם את לא חזקה, את נהיית אומללה, ואז את נשחקת. זה כמו להיות אחות. את
מטפלת באנשים. את רואה המון דברים עצובים ונוראיים. את מתעסקת עם אנשים שאין להם כבוד לעבודה שלך
ושמוציאים את התסכולים שלהם עלייך. אצלי, אחד מכל עשרה לקוחות היה נודניק, אחד בלתי נסבל, ואולי שניים
מתוך אלף היו סיוט. אבל היו לי מאות חוויות נהדרות והדדיות. מאוד ריגשה אותי האינטימיות המיידית
שבהתפשטות ליד זר מוחלט. היה הרבה כבוד ביני ובין הלקוחות שלי. אהבתי את רוב הסקס, אפילו הסקס
המחורבן. זה שאהבתי סקס הפך את עבודת הזנות לעבודה מספקת. יש זונות שלא אוהבות סקס. חוץ מזה, תמיד
עבדתי במקומות הטובים ביותר. העבודה סיפקה עבורי הרבה צרכים. אני יודעת שקשה להרבה אנשים להאמין אבל
הייתי זונה מאושרת רוב הזמן".
"הכול התחיל בפופקורן", היא כותבת בספרה האוטוביוגרפי שהפך למופע ולסרט, Annie Sprinkle. Post Porn Modernist
(אנני ספרינקל: 25 שנותיי כזונת מולטימדיה", רומז לאמנית מולטימדיה). בגיל 18 התקבלה לעבודה כמוכרת פופקורן בבית
קולנוע באריזונה שהציג את הסרט "גרון עמוק". כשצפתה לראשונה בסרט הייתה בהלם מוחלט, "הייתי כל כך בהלם", היא
כותבת, "שצפיתי בסרט פעמיים". אחרי מספר שבועות סגרה משטרת אריזונה את בית הקולנוע, ואלן הצעירה מצאה
עבודה במכון עיסוי, כמזכירה. מהר מאוד היא גילתה שהיא יכולה גם להנות וגם להרוויח הרבה יותר, אם תעבוד כ"מסאז'יסטית".
אף אחד לא הזכיר שם את המלה זנות, ולקח לאלן חודשיים להבין שזה מה שהיא עושה. "כשהבנתי, הייתי בהלם שוב, אבל
נהניתי מהרעיון. זה ממש לא דמה לסיוט שתואר בטלוויזיה או בסרטים".
איך המשפחה שלך הגיבה לכל העניין?
אנני: "הם קיבלו את זה בסופו של דבר. בהתחלה הם דאגו, הם חשבו שאני אולי מסוממת, ושמנצלים אותי וכופים
עליי לעשות את זה. כשהם הבינו שזה לא העניין, הם אמרו 'אוקיי, אם זה מה שאת רוצה לעשות'. אבא של אבא שלי
רצה שאבי יהיה קצב, כי הייתה לו מעדניה כשרה גדולה. ואבא שלי רצה להיות עובד סוציאלי, ללמוד בקולג', וסבא
שלי כעס מאוד. אבא שלי נדר נדר, שכשיהיו לו ילדים, הוא יתן להם לעשות מה שהם רוצים. אני בחנתי אותו, והוא
הצליח יפה מאוד".
אך לאנני ספרינקל, מסתבר יש יותר מצד אחד. הסופר והעיתונאי האמריקאי, דייויד ג'יי בראון, שראיין אותה בבית
הוריה בדרום קליפורניה, סיפר בספרו Voices from the Edge שכאשר אמה עברה בסמוך היא הנמיכה את קולה
ואמרה "שש.. אני לא רוצה שאמא שלי תשמע אותנו מדברים חיי המין שלי. זה מלחיץ אותי". בראיון אחר שערך
איתה, הודיעה אנני בתחילת הראיון שהא זקוקה לאורגזמה, נכנסה לחדר אחר עם הויבראטור שלה, וחזרה שמחה
וטובת לב כעבור רבע שעה. "אוקיי", היא אמרה, "אפשר להתחיל".
נחזור לאריזונה. בבית המשפט שבו התנהל הדיון כנגד בית הקולנוע שבו עבדה, פגשה את הבמאי ג'רארד דמיאנו,
בן 46 אז, נשוי פלוס שניים, וביקשה שילמד אותה את סודות "גרון עמוק". מכאן הייתה הדרך לניו יורק קצרה. שם
עבדה בתעשיית הפורנו, ולמדה לעשות סרטים (כולל אספקטים מקצועיים כמו עריכה, תאורה וכו'), וגם עבדה ב-
fluffing, עזרה לכוכבי הפורנו שהתקשו להתקשות. ושוב, כשהבינה שמי שנמצא לפני המצלמה נהנה הרבה יותר
ממי שמאחוריה, לא היססה לקפוץ למים. "זה לא היה סוד, שהזדיינתי כדי להגיע לצמרת", היא אומרת. "הפורנו
היווה עבורי שילוב של שתי אהבותיי הגדולות, סקס וקולנוע. לעשות סקס לפני אנשים היה בשבילי קל ונעים.
הסצינות שבין סצינות הסקס היו אלו שהביכו אותי, והיה לי קשה לזכור שורות ופעולות, ולעשות דברים כמו לבכות,
למות, או לסמן". פעם אחת נבחנה לתפקיד זונה בסרט "48 שעות" של אדי מרפי. "הם התייחסו אלינו בזלזול.
החלטתי להישאר בתעשיית הפורנו, שם התייחסו אלינו בצורה מכובדת יותר".
תוך שישה חודשים הפכה מאלן סטיינברג לאנני ספרינקל: "אלן סטיינברג לא נשמע לי מספיק סקסי. שכבתי במיטה
ושמעתי קול לוחש באוזני, צלול כפעמון, 'אנני ספרינקל'. השתמשתי בשם זה במשך מספר שנים, כשדודי סילביאן
שלח לי את תמונת המצבה שצילם בבית קברות בבולטימור. זה היה מוזר. אנני מ. ספרינקל נולדה ב-1864 ומתה
בגיל 17 ב-1881. צאצאי המשפחה אישרו בפניה שמדובר בנערה שגדלה בקהילה דתית נוקשה ומעולם לא נישאה.
"סביר להניח שמתה בתולה, ותשוקתה לא באה לידי ביטוי. אני מאמינה שהייתה זו רוחה שלחשה באוזני את שמה,
ושכיום היא חיה בי. היא מדריכה אותי ושומרת עליי".
על ההבדל בין אלן לאנני היא כותבת בספרה, כשהיא מציגה תמונות מילדותה ונעוריה, לעומת תמונות מקריירת
הפורנו שלה. לא צריך להיות כוכבת פורנו כדי להבין את הצורך לשנות את שמה, להיפרד מחייה הקודמים: "אלן היא
שמנה ומכוערת, ואף אחד לא רוצה אותה", ומולה תמונת פין אפ, "אנני היא חייתית וסקסית, והמון אנשים רוצים
אותה" או "אלן רוצה להתחתן ולהביא ילדים לעולם" ומולה, תמונתה בשער מגזין "לייף" "אנני רוצה תהילה,
פרסום וקריירה". אבל גם כשמתבוננים בתמונותיה הזוהרות ביותר של אנני, ואפילו היום, ניתן למצוא בה את אלן.
על כך היא כותבת: "אחרי כל השנים האלה, קשה להאמין, הבנתי שאלן סטיינברג חייבת להיות אנני ספרינקל.
והאמת היא, שאנני ספרינקל היא, במידה רבה, אלן סטיינברג".
ב-1982 הפיקה את הסרט הראשון שלה, "Deep Inside Annie Sprinkle". "בשנות השבעים", היא מסבירה,
"לא האמינו שנשים באמת חוות אורגזמות, ובקושי ידעו איפה הדגדגן. השיא בסרטי הפורנו היה תמיד כשהגבר
גמר. אבל בסרט שלי הייתה אורגזמה נשית. ליהקתי לסרט חברים, ואת המאהב שלי אז, מאל אורי, וכולם שיחקו את
עצמם". הסרט מציג בין השאר סצינה בה היא נכנסת לאולם הקולנוע שבו מוצג סרט פורנו בו היא מככבת. היא
מתחילה לאונן, ושוכבת עם מספר גברים באולם. אין ספק, היא העמידה את המיניות הנשית במרכז, כבר אז. "היה
לי חשוב שנשים יוכלו להתבונן באברי המין שלהן כדי להתגבר על האשמה והגועל שרבות מאיתנו חשות כלפי הגוף
שלנו". במשימה זו היא ממשיכה עד היום. שנים לאחר מכן, בהופעותיה, נתנה לאנשים להתבונן בצוואר הרחם שלה
באמצעות ספקולום (את צוואר הרחם שלה ניתן לראות באתר שלה). "אני לא יכולה לעשות דה מיסטיפיקציה לפות",
היא אומרת, "אבל אני רוצה להסיר את מחסום הבושה".
היא עבדה כזונה במכוני עיסוי ובמועדוני סקס, והקדישה את כל עיתותיה לחקר הנושא, על כל היבטיו. מה שנקרא
"ממטרים זהובים" (Golden Showers), למשל. ב1976-, הוציאה לאור שני גיליונות של עלון "המוקדש לאמנות
ההשתנה", ובו סיפקה עצות מחכימות בנושא. המגזין נחטף, תמורת מחיר של 12 דולר לגיליון.
למה דווקא זה?
אנני: "הדבר המיני ביותר שחוויתי בילדותי היה כשהייתי קמה בבוקר להשתין. חוויתי אורגזמות כשהשלפוחית
המלאה שלי לחצה על נקודת הג'י או בעומק הדגדגן, או משהו כזה, וכך קישרתי השתנה עם פורקן מיני וארוטיקה.
לא סתם קוראים לי 'ספרינקל' (טפטוף, הזלפה). אבל אז לא ידעתי שאלו אורגזמות, פשוט הרגשתי נפלא. לפי
התאוריות הפמיניסטיות האחרונות, הדגדגן הוא איבר ענק בתוך הווגינה, כמעט בגודל של פין. מה שרוב האנשים
מכירים הוא אולי קצהו של הר הגעש".
ב4- ביולי 1976, יום העצמאות ה200- של ארה"ב, ארגנה את ארוע בשם Bicentennial Piss In, השתנת יום
השנה ה200- (piss in על משקל sit on, השתלטות סטודנטים על מוקדי כוח בשנות השישים). "הדבקתי את
מכסי האסלות, ושתינו המון. בסוף, כולנו השתנו ביחד והרגשנו קרובים מאוד זה לזה ולאומה האמריקאית".
המשטרה עצרה אותה, אבל כדבריה, "הודות לחוקה של ארצות הברית של אמריקה חזרנו בשלום הביתה!" זו לא
הייתה ההסתבכות האחרונה שלה עם המשטרה. באותה שנה, הוציאה מגזין חובבים בשם Love, עם חברים
("המגזין לא הרוויח הרבה, כך שבאמת עבדנו למען האהבה בלבד", היא מספרת). יום אחד, כשהצטלמה מקיימת
יחסי מין עם אשה, פרצה המשטרה לבית, ועצרה את כל מי שהיה בבית למשך 48 שעות, בשורה של אישומים
(שבוטלו בסופו של עניין) כמו קשר לעשיית מעשי סדום, והחזקת חומרים מגונים ופרסומם.
האמן ווילם דה רידר היה אחד מהמשתתפים במגזין. הם התאהבו ונסעו לחיות יחד באיטליה. הוא לימד אותה
לבשל. "בחיים לא חתכתי כל כך הרבה בצל" היא מספרת. "השתעשענו ברעיון החתונה, חשבתי להפסיק
להשתמש באמצעי מניעה ולעשות ילד, אבל זה לא קרה. בסופו של דבר התגעגעתי לקריירת הסקס שלי בניו יורק,
ועזבתי את ווילם אהובי ואת איטליה. עד היום אנו משתפים פעולה כאמנים. אני רואה בו את תאומי הרוחני".
ב1979- החלה לעבוד במועדון ס"מ בשם Hellfire Club, בו צילמה מאדונה, שנים מאוחר יותר חלק מצילומיה
לספר "סקס". "שם יכולתי להתנסות בדברים המוזרים והנאלחים ביותר". אחד מבאי המקום היה בחור יהודי בשם
דייויד שאהב להתלבש במדים נאציים. אנני: "היה שם חסיד מאזוכיסט שרצה למצוץ לי את הטמפון. הרבה חסידים
הגיעו לשם. הם המאהבים הכי גרועים שהיו לי, והזונות תמיד שנאו אותם כי הם היו כל כך מלאים אשמה ובושה,
ותמיד התלוננו על המחיר. הם אהבו מאוד ס"מ, וקראנו להם SAM, Smart Ass Masochist. אני נהניתי לעשות
איתם סקס כשהייתי במחזור. הם תמיד עשו את זה בחופזה, ולא ידעו. אני עושה הכללות, אבל זו הייתה החוויה
שלי. לרוב אני מוצאת שרוחניות דווקא הופכת אנשים למאהבים טובים יותר, אבל זה לא היה המקרה".
יום אחד הגיעה לאחד מבתי העינוגים בהם עבדה, אשה חרדית, אם לארבעה שעזבה את בעלה. אנני, שאימנה
אותה, מספרת: "היא הגיעה אלינו, בניסיון נואש למצוא עבודה. הגבר היחיד שאיתו היא שכבה לפני כן היה בעלה,
שהיה מאהב גרוע. אחרי כמה ימים, הא כבר הרוויחה הון, בין השאר משום שהיו לה שדיים ענקיים. היא התחילה
להסתובב עם חיוך על הפנים כל פעם שיצאה מהחדר, והפכה יותר יפה, יותר חזקה ויותר עצמאית". אותה אשה,
שהמשיכה לחובש פיאה ולשמור כשרות, למדה משפטים, הפכה לעורכת דין, ושלחה את ילדיה לבתי ספר
משובחים. "כמובן שזה לא תמיד קורה", היא מסכמת, "אבל ראיתי כמה מקרים כאלה".
היום, שנים לאחר שהפסיקה לעסוק בעבודת סקס, חברה אנני ספרינקל במועצת המנהלים של מרפאה בסן
פרנסיסקו המספקת שירותי בריאות מלאים ובחינם לעובדות סקס. "לאחרונה יש זונות שטוענות לתואר 'קדשה',
וזה נהדר. הרבה זונות עושות עבודת הילינג, עבודה רוחנית, והן זקוקות לכל החיזוקים החיוביים שהן יכולות
להשיג. לאנשים יש דעות קדומות נגד עובדות סקס, בדיוק כמו שיש להם דעות קדומות נגד שחורים, לבנים,
מוסלמים או יהודים. אי אפשר לדעת מהי עבודת סקס עד שעושים את זה. זה תלוי מאוד במי שעושה את זה וברמת
ההערכה העצמית שלה".
בסוף שנות השמונים הכירה אנני אמנים שעבדו בקבוצת פלוקסוס בשנות השישים. היא הושפעה במיוחד מאמנית
המיצג לינדה מונטאנו. מונטאנו ראתה בחיים את צורת האמנות הנעלה ביותר. בעבודותיה עסקה בפחדיה,
הפנטזיות שלה, טאבואים, בסקס, אוכל, כסף ומוות, תוך שימוש בקול, ריטואלים, נטרול חושי, קריאה בטארוט וגילום
דמויות שונות. ב1988- ערכה מונטאנו לאנני ספרינקל טקס חניכה לאמנות.
אחד ממופעיה הראשונים של אנני כלל קריאה אירוטית של התנ"ך, כאמירה שפורנו בעצם, נמצא בעיני המתבוננים.
"הגעתי למסקנה שכל דבר יכול להישמע כמו פורנו קשה, החל ממתכון למרק עוף וכלה בתיקון הראשון לחוקה".
ב1989- יצרה בו מופע בו ישבה עם ידידה מארק אנדרסון על הבמה כשברקע הפסל "פות על הצלב" של ידידתה,
האמנית רנה. "קראנו את פרק א' בבראשית עם דגש מוגזם על מלים כמו "ריק", "מים", ו"רקיע", ומשפטים כמו
"פרו ורבו ומלאו את הארץ", והמשפט החביב עלינו ביותר "כי טווווווווב". ככל שהטקסט התקדם, המלים הפכו
חושניות יותר ויותר, ואני לא יכולתי לשלוט בעצמי, התפשטתי והתחלתי לאונן, בעוד מייק ממשיך בקריאה. סיימתי
את הופעתי במלים "התנ"ך הוא כל כך אירוטי. אני מקווה שלא יאסרו אותו". עד היום היא יוצרת הדפסי שדיים.
"השדיים הם אמצעי התקשורת החביב עליי", היא אומרת. היא יצרה עבודות בהן מנתה "101 שימושים לסקס",
"101 הסיכונים שבסקס", ואת "40 סיבות לכך שזונות הן הגיבורות שלי".
באותה תקופה, בתחילת שנות השלושים שלה, החל שינוי משמעותי נוסף בחייה.
אנני: "כשנכנסתי לעסקי הפורנו הייתי בת 18, וזה באמת התאים לתודעה שלי אז, למה שרציתי. מאוד אהבתי
גברים. אבא שלי היה מאוד נחמד, אמא שלי הייתי קשוחה וחשבתי שגברים הם הרבה יותר בטוחים מנשים. בשנות
השלושים שלי הלכתי לקולג', לקחתי קורס בלימודי נשים, ואני חושבת שזו הייתה נקודת המפנה עבורי מבחינה
פמיניסטית. אז התחלתי להבין את הנושאים הפמיניסטיים ולהיות פמיניסטית. הפורנו הסטרייטי כבר לא התאים לי
יותר, עזבתי ועשיתי את הדבר שלי, את מה שרציתי".
הפמיניזם לרוב מתנגד לפורנו, לא?
אנני: "אפשר להבין את זה, זה לא בדיוק רך ואוהב. מצד שני, המון מהשיפוטים האלה מגיעים מאנשים שפשוט לא
נוח להם לצפות בסקס. הם שונאים את זה, הם לא רוצים לראות גוף, ואברי מין. הגישה שלי לפורנו רע תמיד הייתה,
לא לבטל אותו, אלא לעשות פורנו טוב יותר". אנני ספרינקל משתייכת לתנועה פמינסטית שמתייחסת בחיוב לסקס,
תנועה שהשפעתה ניכרת בפמיניזם של העשור האחרון. לפני שנה", היא מדגימה את הנקודה, "ביקשו ממני במגזין
'מיז' לכתוב להן משהו. לפני עשר שנים לא היה נשמע כדבר הזה. הן ראו בי קרבן.
אנני, היום "לסבית אמיתית" כדבריה, החלה באותה תקופה החלה לראות את עצמה כביסקסואלית: "זה היה מעבר
הדרגתי. התעניינתי בנשים, אבל לא הייתי מוכנה לעבור לגברים עדיין. פחדתי שלא אוכל להתפרנס בלי להזדיין עם
גברים. אבל זה הסתדר, ולא הייתי עם אף גבר בעשר השנים האחרונות, למעט בסרטי הוידאו, שגם הם בעצם
מיועדים לנשים".
שכרו אותך לעבודת סקס עם נשים?
אנני: "לא, לא ממש, זוגות, אבל לא זוגות נשים. נשים לא אוהבות לשלם עבור סקס, אלא אם כן יש סיבה מיוחדת
לזה. היום רואים את זה יותר כי לנשים יש יותר כסף, אבל נשים בדרך כלל יכולות לקבל סקס בחינם".
"רוחנית", היא מציינת, "אני ביסקסואלית. אני רוצה לאהוב את כולם". ב1988-, השנה בה החלה תהליך זה, היה
לה בן זוג טרנסקסואל FtM (אשה שהפכה לגבר) , לינדה /לס ניקולס. לס היה אחד ה-F2M הראשונים שנחשפו
לציבור, ויחד יצרו את סרט הדוקו פורנו הראשון Linda/ Les and Annie: The First Female to Male
Transexual Love Story. נושא הג'נדר החל לעניין אותה. היא ערכה סדנאות עם דיאן טור, אמנית דראג קינג,
שבהן מתחפשות נשים לגברים וחוקרות את הצד הגברי של אישיותן. אנני: "אחד הדברים החביבים עליה הוא
לצאת החוצה כשאני לובשת שמלה קצרה, נעלי עקב ושפם. אנשים תמיד חושבים שאני גבר בדראג למרות הציצים
הגדולים שלי. זה כיף"
מאז ועד היום מעבירה אנני ספרינקל סדנאות סקס לנשים. במסגרת אחת הסדנאות פגשה אשה שנולדה
כהרמפרודיט, עם מערכת כפולה של אברי מין, ובגיל שנה וחצי עברה ניתוחים שעיוותו את גופה. אנני: "הורידו לה
את הפין, שהיה בעצם דגדגן מוגדל, ואת השפתיים הפנימיות שלה. היא סבלה מכאב וגינלי ונפשי נורא, ומעולם לא
חוותה אורגזמה. בסדנה שלי היא אוננה בפעם הראשונה בחיים, וזו הייתה פריצת דרך ממש". לאחר מכן החלה
אותה אשה לארגן אנשים שעברו חוויות דומות. אנני ספרינקל אוהבת את טשטוש תפקידי הג'נדר שקיים כיום.
אהובתה הנוכחית היא טרנסקסואלית M2F (גבר לאשה). אנני: "אני אוהבת אנדרוגיניות. אבל האמת היא שאין לי
שום משיכה לגברים יותר. למרות שהחברה שלי הייתה גבר, ויש לה מאפיינים גבריים, אבל אם היא הייתה עדיין גבר
אני לא חושבת שהייתי מתעניינת בה".
ב1990- החלה אנני ספרינקל להריץ את המופע האוטוביוגרפי של Post Porn Modernist. "מקור השם במונח
שטבע האמן ההולנדי וויק ואן קמפן כדי לתאר ז'אנר חדש של חומרים מיניים בוטים שהינם אמנותיים ונסיוניים יותר,
ואקלקטיים במידה רבה", היא מסבירה. ההופעה היתה להצלחה מסחררת, והפכה מהר מאוד להיות שנויה
במחלוקת. אולמות חששו להציג את המופע שלה מחשש שיאבדו את התמיכה הממשלתית לאמנות שקיבלו. "אני
עצמי מעולם לא ביקשתי תמיכה כזאת. הרווחתי מספיק כסף ממציצות", היא מפרטת. היא נדדה עם המופע, וכיום
היא מופיעה עם Herstory of Porn, מופע ההמשך, ותמיד מעוררת מחלוקת. "סקס הוא נושא שמעורר פחד, גועל
ורגשות חזקים אחרים, וצריך הרבה עוצמה כדי להתמודד איתו", היא מסבירה. "כשאת חולקת את ניסיון החיים
שלך על הבמה, את חושפת את עצמך לשיפוט. אנשים שונאים אותי או אוהבים אותי. לפעמים סוגדים לי כאלה,
מציפים אותי במתנות, בדמעות, בברכות, באהבה, ולפעמים אני שנואה מאוד, מקבלת מכתבי איום, צורחים עליי,
מאיימים עליי בכלא. ככלות הכול, אני הרבה דברים שאנשים אוהבים לשנוא: זונה, יוצרת פורנוגרפיה, מכשפה,
יהודיה, אמנית, אשה מלאה, לסבית ועוד". סרט הוידאו של המופע, כמו גם סרטים אחרים שיצרה נעצרים מדי פעם
במכס של מדינות כמו קנדה, אנגליה, ניו זילנד, "אבל לרוב הדברים מסתדרים איכשהו", היא מרגיעה.
עם השינוי שעברה, נכנס גם הפן הרוחני לחייה. אנני: "בשנות השמונים, כשהאיידס התחיל להתפשט, הוקמה בניו
יורק קבוצה שנקראה The Healing Circle, כמו אקט אפ, רק יותר רוחנית, שניסתה להתמודד עם המצב. הקבוצה
עשתה עבודה עם הילינג, נשימות, קריסטלים, חיזוקים חיוביים, וטקסים, וזה עשה לי טוב".
וכך הצטרפה לה אניה לאלן ואני, כפרסונה הרוחנית שלה. אם אנני מפנטזת על סקס פרוע וביזארי, אניה עושה
מדיטציות ומתמקדת בנשימה. אנני: "עם אניה אני לא מפנטזת. אני מדמיינת, וזה בדרך כלל מאוד קוסמי, אני
הופכת לשמש או לירח או לכוכבים, או משהו מעין זה. אני עושה אהבה עם האלה, או שאני הופכת לאין, ונותנת לאגו
שלי להיעלם. לעתים קרובות אני מודה או מתפללת". היא רואה את עצמה "כמי שתפקידה ליילד עונג בעולם. כפי
שהומו חכם אחד אמר לי פעם: 'אני מתענג, וכל היקום מתענג דרכי'. זוהי הפנטזיה של אניה כרגע".
איך את רואה את הקשר בין מיניות לרוחניות?
אנני: "באופן אישי, כשאני באקסטזה מינית, אני מרגישה רוחנית ביותר. אני מרגישה שאני נוגעת במהות שלי. זו
הדרך הפשוטה ביותר שמצאתי לפתוח את הלב, להרגיש אהבה, ולהרגיש את אנרגיית החיים".
"הייתי בכל מיני אשראמים", היא מספרת, "עשיתי סוגים שונים של עבודה רוחנית, הייתי בכנסיות בכל רחבי
העולם, ניסיתי סמים, פגשתי גורואים, ואף פעם לא הרגשתי שאני ברמה רוחנית גבוהה כל כך כמו באקסטזה מינית.
אני לא בדיוק יודעת מהי רוחניות, אבל בעיניי היא אירוטית למדיי". אבל לא תמיד הסקס הוא חוויה נעלה כל כך.
"לפעמים", אומרת אנני, " זה סקס פשוט, פיזי, מחובר לאדמה. לפעמים סקס יכול לגרום לי להרגיש פחות רוחנית.
הכול תלוי בהקשר, אני מניחה".
אנני רואה סקס כעניין שחשוב לבריאות, אם כי היא מסכימה שלא עבור כולם. היא מלמדת בסדנאות ובסרטי וידאו
טכניקות מסאז' וגינליות לריפוי, סקס כמדיטציה ועוד. את כוחו המרפא של הסקס היא מדגימה בסיפור הבא: "לפני
כמה שנים עברתי ניתוח בחניכיים, ומשככי הכאבים לא עבדו. נראיתי והרגשתי חרא, לא היה לי מצב רוח לסקס
בכלל, אבל היה לי מאהב שירד לי והביא אותי לאורגזמה וזה מאוד עזר. זה היה טוב מכל משכך כאבים".
בסדנה אחרת רצתה מישהי לעזוב בגלל מיגרנות איומות מהן סבלה. אנני סיפקה לה שני ויברטורים: "אמרתי לה
לשים אחד על הדגדגן ואחד על העורף, להירגע, לנשום עמוק, ולדמיין אנרגיה מינית שממלאת אותה. אמרתי לי
שתפוצץ את כאב הראש באמצעות האורגזמה. נתתי לה חדר משלה, וזה עבד כמו קסם. סקס טוב להמון דברים,
לכאבי מחזור, לניקוי סינוסים, להנג אובר, וגם כריפוי רגשי. אורגזמה ארוכה, עמוקה וטובה של עשר דקות, טובה כמו
טיפול פסיכולוגי של ארבעה חודשים".
אך את עיקר הקרדיט נותנת אנני לנשים עצמן: "אני לא מרגישה שזה קשור אליי. אני חושבת שהן פשוט מוכנות
לשינוי, ואני רק נותנת להן את האפשרות להתנסות, ולפעמים להוליד שינוי בעצמן. החוויה של מעגל נשים היא
טרנספומטיבית כשלעצמה. זוהי דרך נהדרת ללמוד".
כיום אנני ספרינקל נעה בין סן פרנסיסקו, שם היא לומדת, לבין וושינגטון שם מתגוררת חברתה. ב1999-, בהיותה
בסיבוב הופעות נשרף בית הסירה שלה. אני: "כל מה שהיה לי נשרף: הצילומים, הארכיונים, הספרים, הפרויקטים,
המלתחה, מכשירי החשמל, ונספו שני חתולים שהיו איתי במשך 15 שנים". שבוע לאחר מכן, בהופעה באוהיו, נגנב
ארנקה, ובו תעודת הזהות וכרטיסי האשראי. "החיים שלי הפכו לתוהו ובוהו", היא מתארת את החוויה. "חוויתי
תחושת אובדן גדולה, תחושה פיזית ממש, בדומה לתחושה שחוויתי כשאבי האהוב נפטר, חודשים מספר קודם לכן.
זה כאב מאוד".
היא סרבה להיכנס לתפקיד הקרבן, כהגדרתה. אנני: כשידידתי ברברה ביקשה לשלוח דוא"ל לחברים ולספר להם
מה קרה, ביקשתי שיקדישו לי אורגזמה. היא גם הוסיפה שאפשר לשלוח פריטים, במקום אלו שנשרפו". אנשים
שלחו את אהבתם וכספם. במופע התרמה בסן פרנסיסקו גוייסו 20 אלף דולר. התרומות אפשרו לה לנוח מעבודה
ולהתחיל לבנות מחדש את חייה. אז גם פגשה את האשה איתה היא חולקת את חייה כיום, ברברה רודי: "מאז
אנחנו גרות יחד. היא מדהימה ואנדרוגנית, וחייתה חיים מדהימים. היא עבדה כמהנדסת, כימאית, מסאז'יסטית וגם
כעובדת סקס. אין דרך טובה מזו להירפא מאסון כזה".
היום עובדת אנני ספרינקל על הדוקטורט שלה, ומציגה תערוכת צילומים, Sex Bombs and Bombshells,
המוקדשת לחלוצות הסקס. את ספרה החדש, העוסק בפוליטיקה של הופעות סקס, Hardcore from the Heart,
סרטי הוידאו שלה: Anni Sprinkle Herstory of Porn, Fire in the Vallet: Female Genital Massage ו-; A
Meditation on 11 vulvas Zen Pussy: ואת "ידית האהבה", הדילדו המעוצב שלה, ניתן להשיג באתר http://heck.com/annie/news.html. יחי עקרון העונג.
לאתר של דנה פלג:http://www.danapeleg.com/index.html
לאתר של אנני ספרינקל:http://www.anniesprinkle.org/
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Feminine-admirer
