הכצעקתה?

הרהור שני במושג "אונס סטטוטורי"

מאת: ד"ר יהודה  מולק  

נורמות או קונספציות של חברה הן יחסיות לזמן ולמקום. בארצות הברית של המחצית הראשונה של המאה ה19-, ובמיוחד במדינות הדרום, הייתה העבדות דבר טבעי ביותר, ובמשך מאה שנים לאחר ביטולה (וזאת לא בגלל שינוי עמדה מצד מדינות הדרום, אלא בכפייה), עדיין הייתה אפליית הכושים במדינות אלה לא רק חוקית, אלא אפילו מנדטורית.

בדומה לכך, בגרמניה הנאצית, יהודים קיבלו יחס של תת-אדם ובסופו של דבר הוכרזו כברי מוות. במשך שנים ארוכות היווה כל מגע של אזרח ישראלי עם אש"ף עבירה פלילית (ומלאך השלום אייבי נתן שילם על כך במאסר) ומדינה פלשתינית הייתה רעיון הזוי. היום אנו מתגעגעים למצב שבו אפשר היה לדבר עם אש"ף ומוכנים בהתנדבות ובאופן חד צדדי להתכנס לגבולות קבע שמעבר להם תשתרע לה מדינה פלשתינית.

במשך 18 שנים ישבנו בדרום לבנון והקרבנו מאות חיילים על מזבח האמונה שהדבר הכרחי לביטחון ישראל, וראה זה פלא, דווקא עקב יציאתנו משם, הושג הביטחון המיוחל. במלחמת העולם השניה, נלחמו האמריקאים בנאצים, בין היתר, בגלל פגיעתם בזכויות אדם (בין היתר, של יהודים, צוענים והומוסקסואלים) ובאותו זמן, חייל בצבא האמריקאי היה צפוי לעשר שנות מאסר על משכב זכר, דבר שכיום הזכות לקיימו מוגן על ידי החלטה של בית המשפט העליון כזכות חוקתית. (משכב זכר נחשב בזמנו ל"פשע נגד הטבע" תחת הקונספציה המעוותת שהמדינה צריכה להגן על הטבע מפשעים המבוצעים נגדו.)

באשר למהפכת קונספציות בעניין מעמד האישה, אזכיר את שלילת זכות בחירה מנשים בארצות הברית במשך למעלה מ150- השנים הראשונות של עצמאותה המדינית. ואצלנו, למרות העובדה שנשים קיבלו זכות זו מלכתחילה, עדיין ההלכה היהודית פוסלת אותן לעדות ושוללת מנשים נשואות את הזכות לקניין. יתרה מכך, בראשית שנות קיום המדינה נחשבה האישה כקנינו המיני של בעלה במידה כזו, שאונס פיסי של אישה על ידי בעלה לא היווה אונס מבחינת החוק. בחברה המוסלמית מותר, ואפילו נחשב לחובה חברתית, לרצוח נשים כדי "להגן על כבוד המשפחה" אפילו אם היו קורבנות לאונס, והעונש על ניאוף הוא מוות בסקילה לא רק בסעודיה, אלא גם לפי תורתנו הקדושה.

הסיבה שהרביתי בדוגמאות ליחסיות הקונספציות החברתיות, היא כדי להראות עד כמה "כוח ההתמדה החברתי", המבוסס על שטיפת מוח העוברת מדור לדור, מצליח להחזיק את החברה שבויה בקונספציות אי-רציונליות שגורמות לה לשלול זכויות יסוד של חלקים ממנה, המהדורה המודרנית של ציד מכשפות שגם הוא היה מבוסס על אמונה מעוותת וחסרת שחר של החברה.

באנלוגיה לדוגמאות הנ"ל, אני מתכוון לחשוף כמעוות גם את המושג "אונס סטטוטורי" המושרש במחוזותינו. מושג זה הפך לרלבנטי ביותר לאחרונה כתוצאה מכך, שחיילים שקיימו יחסי מין עם נערה בת 13, נחקרים עתה כחשודים באונס (סטטוטורי), על אף העובדה שהנערה היציגה את עצמה כבת 16 וגם הודתה שלפחות בחלק המקרים הייתה היא היוזמת. מאחר ואין בידי מידע מפורט ושלם על המקרה המסוים, אתייחס להבא רק לאותם מגעים מיניים בהם הייתה הסכמה מתוך רצון חופשי מצד הנערה ואסתייג מאותם מגעים מיניים, אם אכן היו גם כאלה, בהם העובדות היו אחרות.

הדיווחים בכלי התקשורת על המקרה הנ”ל, שהתייחסו אליו כאילו היה מקרה חמור של "אונס קבוצתי" וכדי להעצים את הסנסציה, "שכחה" התקשורת להדביק את התואר "סטטוטורי" למילה אונס היו מקוממים ביותר. עד כדי כך הגזימה התקשורת בהתייחסות למקרה זה. בתכנית "הכל דיבורים" ששודרה ביום 6/5/06 הזכירה הכתבת הבכירה והמוכשרת אילה חסון, בהערת אגב, את החיילים המעורבים במגעים המיניים בנשימה אחת עם רוצחיה של הילדה בת ה8- מבית שמש תחת הכותרת "כל אלה שפוגעים בתומתן של נערות צעירות". לא אגזים אם הייתי מגדיר התייחסות חמורה זו לחיילים כאילו היו אנסים כחילול המונח “אונס" באותה מידה ששימוש במילה "שואה" בהתייחסות לפשעים כגון גניבה מהווה חילול המילה "שואה".

אונס, לפי הגדרתו, הוא פלישה בכוח לתוך, או ניכוס בכוח של, גופה של הנאנסת, והוא אכן, פשע חמור החותר תחת אושיותיה של חברה אנושית שחציה נשים ושדוגלת בכך שגופו של אדם שייך לו בלבד.

לעומת זאת, המושג "אונס סטטוטורי" מבוסס על פרוצדורה לוגית-מתמטיקה מעוותת שמטרתה לשרת צרכים דמגוגים של חברה פוריטנית. פרוצדורה זו יוצאת מתוך ההנחה כי נערה מתחת לגיל 16 אינה בשלה/זכאית להסכים ליחסי מין, ומסיקה מכך, שיחסי מין עם נערה זו נעשו "ללא הסכמה" גם כאשר הנערה הסכימה להם ואפילו אם יזמה אותם ולכן הגדרתית הם מהווים אונס. גישה זו אנלוגית, לטענת ה PRO-LIFERS באמריקה שהפלה היא רצח על סמך הגדרתם את העובר, מרגע הפריית הביצה, כ"אדם".

שנית, הבה נבחן את שלילת זכות הסכמה משטחים שאינם כוללים מין (שגם להם עלולות להיות תוצאות שליליות) למשל, אם נערה מתחת לגיל 16 אינה רשאית להסכים באופן כללי, יוצא מכך שכל מי שמסיע אותה במכוניתו (לבית הספר, לשיעור בלט, או לקונצרט, למשל) מבצע "חטיפה" (KIDNAPING), מאחר וכניסת הנערה למכונית נעשתה ללא הסכמתה (כזכור, אין לה זכות להסכים, והנזק שעלול לקרות לה בעקבות הסכמה שגויה הוא שהיא תיאנס או תיפגע בתאונת דרכים, האם היא מספיק בשלה לקחת סיכונים אלה?); ובדומה לכך, אם היא שוכבת חולה בבית חולים, כל מי שמאכיל אותה מבצע "תקיפה", מאחר והוא מחדיר עצמים לגופה ללא הסכמתה (שהרי אין לה זכות להסכים).

הספר החשוב לקוח מתוך האתר של הפסיכולוג דר' אורי ורניק:http://www.therapy.co.il/index.htm

מאת:דר' אורי ורניק  

פתיח

"דע כי החבור הנעשה כראוי ובזמן הראוי ובכוונה הראויה, הוא עניין קדוש ונקי. ואל יחשב אדם כי בחבור יש גנאי וכעור. חלילה וחלילה! כי החבור נקרא ידיעה, "והאדם ידע את חוה אשתו ותהר" וכו' וזהו סוד.... כי האדם הוא סוד החכמה, והאישה סוד התבונה. והחבור הטהור הוא סוד הדעת, וזהו סוד איש ואישה".

                                                        ר' יעקב מעמדין, "מיטת הכסף".

         השחרור האמיתי של הארוטיות מצוי בקבלת העובדה כי קיימים בה מיליוני פנים. מיליון צורות לארוטיות, מיליוני אובייקטים, מצבים, אווירות וגיוונים. כדי להגיע לשיא עצמתה, עלינו ראשית דבר, להיפטר מאשמה הכרוכה בהרחבתה, ואחרי כן להישאר פתוחים להפתעותיה וביטוייה השונים ולמזגה (להוסיף את נוסחתי האישית להנאה המלאה שלה) עם אהבה אישית ותשוקה לבן-אנוש מסוים, תוך ערבולה עם חלומות, פנטסיות ורגשות".

                                                        אנאיס נין, "בשבח הגבר הרגיש"

 מבוא

אני מקווה שזה לא הספר הראשון ולא הספר האחרון שקראתם על מין.  הנושא בו אנו דנים לא ניתן למיצוי. כמה כתבו עליו - מדענים, הוגים, משוררים וסופרים - ועדיין, דרך גבר בעלמה נשארה בגדר תעלומה. מה גורם להם לאנשים לחזר, להשתדל ולהסתכן והכל כדי לחכך קצת את אבריהם זה בזה? המין הוא שאלה טובה, במובן שאין לו תשובות ברורות, אך החיפוש אחר הבנה הופך אותנו לעמוקים יותר, אולי גם למאהבים טובים יותר.

עלי להזהירכם: אפשר היה לקרוא לספר זה "מניסיונו של מטפל מיני". כל מה שיש כאן, למדתי תוך טיפול באנשים שלא היו מרוצים מחיי-המין שלהם, או אלה עם קשיי תפקוד במין. השתלמתי וגם קראתי בנושא לא מעט. אי-אפשר להימנע מהשפעות של חוויותיי הפרטיות (ואיני מתכונן לפרטן). לא כולם, מומחים וחובבים, יסכימו עמי. יש דרכים וגישות אחרות. כדאי לכן, לקחת את הדברים עם קורטוב מלח, לברור רק את שיתאים ויותאם לכם. בנוסף לאזהרה, אני מבקש להבהיר כי בדברי הבאים 'הוא' יכול להיקרא 'היא' ולהפך, 'היא והוא' טובים 'כהיא והיא' ו'הוא והוא'.

זהו ספר "למתקדמים", שפחות או יותר יודעים "מי נגד מי". לא אדון בדפים אלה בהיבטים ביולוגיים ורפואיים - כמבנה מערכת המין, הריון ומניעתו ומחלות מין. אני מניח שהם ידועים, אך בכל זאת לא יזיק רענון ועיון בספר "בסיסי יותר". המלצות ראו ב-"נספח-מין" בסוף הספר. כאשר עוסקים במין, אפשר להיכשל מצד אחד, בדיון אקדמי יתר על המידה ובמילים של 'בית-מרקחת'. מצד שני, אפשר לרדת לרבה של שפת הרחוב, ולטעות לא פחות. הלוואי והצלחתי להימנע משני אלה, מבלי לפגוע יותר מדי ברגישויות מי מקוראי. ראו זאת בתור "התנצלות המחבר", כפי שהיה מקובל למצוא בספרים ישנים.

אני מקדיש ספר זה לאמי גיזה ורניק, לכבוד יום הולדתה ה80-. ראשית, אהבת אם מאפשרת לנו לדעת רכות מה היא. שנית, היא הייתה מחנכת טובה: אצלה לא היו סיפורים על חסידות ואפילו לא "תינוק בבטן", היא ענתה על שאלות המין שלי ברגישות ובחכמה ומבלי לפרט יתר על המידה. כאשר קנתה לי ולאחותי בילדותנו את “תינוק בא לעולם" נחשב הדבר למעשה נועז. עד היום אני זוכר את המשפט הבא מתוך ספר זה:  "הנה כך קורה הדבר - אבא ואימא שוכבים קרוב זה לזו..."

פרק א

מסביב למין

פעם סיפרו בדיחה על מורה בשיעור לחינוך מיני (ואגב זה מאד משונה שיש שיעור מיוחד למין ולא משלבים את המין בנושאים האחרים כתנ"ך, ביולוגיה והתעמלות...) שדיברה על גנטיקה, וצמחים וציפורים וכו'. פלט אחד התלמידים "מה יש מורתי, כבר לא מזדיינים?". עדיין לא נדבר על המעשה המיני, אלא על נושאים מסביב, ברקע. סבלנות: הבנה שלהם רק תועיל לנו בהמשך.

המין והשאלה היהודית

אל דאגה, בספר זה לא מנסים להחזיר בתשובה. אבל בין אם נרצה ובין אם לאו, ערכי התרבות שלנו מוטמעים בנו ומשפיעים עלינו. עדיף לכן, שנדע במה מדובר. הגישה למיניות ביהדות היא קודם כל חיובית. המין נחשב למצווה. שתי סיבות למצווה: "פרו ורבו", כלומר התרבות ודאגה להמשך המין האנושי, "ולמען לא יהיה האדם לבדו"- כדי לצאת במדידותינו ולחיות יחד עם מישהו או מישהי.  גישה זאת שונה מהגישה הנוצרית למשל, הרואה במין חטא קדום ורע הכרחי.

לא רק שהמין נחשב לחיובי. המין צריך להיות טוב ומספק. שכן על הגבר "לשמח את אשתו" ומתוך כך נובע כי גם הוא חייב להיות שמח: כידוע אדם עצוב, יוכל רק להעציב או לעצבן את זוגתו. אם יש לכם יום הולדת או יום נישואין, רוצו לקנות את "האהבה דוחקת בבשר" מאת שלמה שבא. בספר זה אוסף קטעים העוסקים במיניות הלקוחים מהתלמוד. מעשה ברב אחד  (ואני מספר מהזיכרון) שהיה שמן במיוחד ושני לגיונרים רומאים עמדו ולעגו לו, כיצד יכול הוא בכלל לשכב עם אשתו. ענה להם - אשתי שמנה לפחות כמוני וכאשר אנו עומדים זה מול זאת, צמד שוורים יכולים לעבור תחת כרסנו. תמהו יותר, אם כך כיצד? ענה להם שתי תשובות. הראשונה "כאיש גבורתו", כלומר יש לי אבר כמו שרואים בסרטים הכחולים היום. השניה "האהבה דוחקת את הבשר" - כאשר אוהבים, כאשר "יש מערכת יחסים טובה", מסתדרים עם כל בעיה. עוד נחזור ללקח הזה, כי המין תלוי במערכת היחסים. סיפור אחר שמביא שבא, מדבר על שני תלמידי-חכמים ששכבו מתחת למיטת רבם בשעת מעשה האהבה שלו עם אשתו. כאשר גילה אותם ושאל "חברה מה העניינים?" ענו כי זהו "דבר תורה המצריך לימוד" והרב, הסכים עמם.

אם כך אנו עוסקים כאן בדבר תורה. בל נגזים, לא חסרים דעות ורבנים, כפי שהיה תמיד בהיסטוריה שגישתם למין הייתה חמורה ומגבילה. ביטוי כזה הוא לדוגמה, חייב אדם לקיים יחסי מין "כמי שכפאו שד". אני מקווה שאצלכם בבית אין שדים כאלה.

מין וערכים

לכאורה מין הוא עניין פשוט כל חתלתול וכל ארנבת עושים את שלהם, בלי אוניברסיטה, בלי לקרוא מדורי מין בעיתוני הנשים, ואפילו בלי דיאודורנט. אך מה לעשות, עבורנו ההולכים על שניים - המין הוא בעייתי. הוא אינו מובן מאליו, במקרים רבים כל כך ובמצבים שונים, אנו שואלים את עצמנו מה מותר ומה אסור, מה בסדר ומה לא.  דווקא במין אנו נוטים להיות חרדים ומאבדים את שיקול הדעת העצמאי שלנו. אפשר לדוגמא לפגוש זוגות שנוסעים בשבת ואוכלים טריפות, אבל על "טוהרת המשפחה" הם מקפידים באדיקות.

חייבים להחליט, חייבים לבחור ותוך כדי כך קובעים לעצמנו ערכים: גם הזוג שומר המצוות שלכאורה ההלכה קובעת עבורו בכל שאלה חייב להחליט אם ללכת אחרי "בית הלל" או בית "שמאי". האם הקביעה כי "אסור לאישה לתבוע בפה"  למשל, פירושה שאסור לאישה ליזום ולהביע כל משאלה מינית, או משמעותה כי אסור לשני בני הזוג לתבוע דברים בצורה של אולטימטום גס? כאן המקום להבהיר, כי הציווי הדתי קובע מי נחשב לאדם העומד בדרישות הדתיות ולא מה נכון או לא במין. יהודי דתי ששותה יין ומברך עושה מצווה, מוסלמי דתי ששותה יין עושה עבירה, והיתר סתם שותים בשביל הכיף: איש ואישה באמונתם יחיו. לשומר מצוות אסור לאונן, כי היהדות על פי פירוש רבני אוסרת אוננות, נקודה. ואכן זכותו של אדם ואולי חובתו, אם בחר בדרך זאת, לדבוק בהלכה - אף על פי שלדעת המומחים  אין באוננות כל נזק ואפילו יש בה ברכה.

להיות נאורים במין

כאשר אני חושב על נאורות מינית (למה למילה הזאת יש טעם מיושן? אפילו בפוליטיקה לא מדברים יותר על ליברליות)  אני חושב על הולנד. שימו לב: · בהולנד החינוך המיני מפורט, נרחב וניתן מוקדם יותר.  · הורידו שם את הגיל בו נחשב אדם בר-הסכמה לקיום יחסי-מין ל14-! האם   מקיימים בהולנד יחסים מוקדם יותר מאשר בארצות אחרות? כלל וכלל לא, אך לעומת זאת, בהולנד השיעור הנמוך בעולם של מחלות מין והריונות לא רצויים אצל מתבגרים.

   ·ההומוסקסואליות שם מכובדת, מוצגת באופן חיובי באמצעי התקשורת ונלמדת בבתי-הספר - לא שיש יותר הומוסקסואלים מהאחוז השכיח בכל החברות (בין 5-10%), אלא שקל להם יותר לחיות כפי שמתאים להם בשקט ובבטחה. · בהולנד אין כל הגבלה על חומר ארוטי בסרטים, בעיתונות ובמועדונים - והאלימות המינית שם נמוכה בהרבה מאשר בארצות שיש בהן מגבלות ואיסורים.

· הנה, הזנות חוקית - לא שיש יותר זונות, אלא שזכויותיהן האנושיות והחברתיות נשמרות טוב יותר.  · לפני שתאשימו אותי בראייה ורדרדה מדי ולא מציאותית, אוסיף כי בהולנד סובלים פחות ממחלת המינניות: התייחסות היא שוויונית יותר לשני המינים, בדרך כלל לא ישפטו שם אחרת גברת העושה בדיוק מה שהגברבר עושה.

אולי מילת המפתח לתיאור הניסיון ההולנדי, היא 'סובלנות'. האנשים עצמם, בניגוד למה שניתן היה לצפות מנתונים אלה, צנועים ונוטים אפילו לשמרנות מינית, אך הם יכבדו את זכות האחר לנהוג כרצונו.  לסכום, מבחינה מינית הולנד ראויה להיות "אור לגויים", ואתכם קוראי הנאמנים אברך "והייתם כהולנדים". אגב, מטפלים מיניים בהולנד עמם שוחחתי, לא הסכימו עם התמונה המתלהבת הזאת, והייתה להם בקורת נוקבת על המתרחש בחברתם - וגם על כך הערכתי אותם.

מין ומין על

אנו עדיין מדברים על מין ועל ערכים. אבל כדי להעמיד דברים על דיוקם. חשוב לדעת כי קיימים שני סוגי מין: מין ומין על, או מין ביולוגי ומין פסיכולוגי-חברתי. מפתח האבחנה החשובה הזאת הוא אדם שלא מצטטים במאמרים המלומדים על מיניות. הריהו מרקו וואסי ז"ל. וואסי תר וחקר את כל גווני החוויה המינית בגופו וברוחו. כתב כמה רומנים ארוטיים מדליקים, פרסם מאמרים על הרפתקאותיו בירחוני מין ונפטר מאיידס - המחלה הארורה.

וואסי טוען כי הבלבול בין שני סוגי המין הללו מביא רק צרות: מין, מטרתו ברורה - הבאת צאצאים לעולם. ברור בהחלט מה הוא נורמלי ומה מוסרי במין: רק קשר זוגי, בין גבר ואישה, כאשר הפין בנרתיק, כאשר יש שפיכת זרע בתקופת הביוץ. כל דבר אחר - בפה, ביד או באוזן למשל, יהיה פשוט טיפשי - ולא ישיג את המטרה. גם ברור מה מוסרי ומה לא:  מי שמביא ילדים לעולם ללא בגרות וללא אחריות, אינו מוסרי. כאשר מקיימים תא משפחתי יציב, כאשר הילד/ה רצויים ומסוגלים לאהוב ולגדל אותם - המין מוסרי וטוב ויפה.

מין על, או מין פסיכולוגי חברתי, טוב בכל הרכב ובכל אופן: בזוג, בשלשה או בקבוצה, בין בני מין זהים או שונים, בכל צורת מגע, בכל מקום בגוף... מין כזה אפשר להשוות לשיחה בין אנשים, למחול, לתיאטרון, לספורט. גם כאן אפשר להבחין בין מוסרי ללא מוסרי. המוסרי הוא "ואהבת לרעך כמוך", כלומר לא לפגוע, לא לרמות, לנהוג בהתחשבות ברגישות - בחמלה. כל מי שאינו נוהג כך, אינו מוסרי.

נסו להעלות את השאלות "השאלתיות" שיש לאנשים על מין - כגון, באיזה גיל להתחיל, האם מגע כזה או אחר מוסרי, יחסים לפני ומחוץ לנישואים, יחסים עם בני-המין, הטרדה מינית - ותגלו כי האבחנה שהעלינו "עושה סדר בראש".

הפין והפות, יחי ההבדל הקטן

הסקסולוגים אוהבים להכריז כי אבר המין הגדול ביותר בגוף הוא הראש. אכן כן. בכל זאת אנו מזהים מיניותנו עם אבר-המין שלנו. והאבר הזה יכול להעניק לנו רגעי אושר אך גם רגשות בושה ומבוכה. לגברים יחס שונה לפין: הם מכירים אותו היטב, אוחזים אותו בידם לפחות כמה פעמים ביום, בשירותים עומדים בשורה ומשווים עם האחרים לידם. נראה לי כי גם להורים נוח יותר להתייחס לפין מאשר לפות. לא שמעתי עדיין על הורים שאמרו לבת "איזה דגדגן נחמד יש לך".

כלומר נשים חיות תקופות ממושכות בלי להכיר מקרוב את הפות, בלי לדעת בדיוק מהו אבר המין שלהם. לא כולם יודעים שהפין הוא בסופו של דבר דגדגן מגודל והנרתיק - צינור הובלה לזרעונים, המקביל לאשכים - שקית לאכסונם.

האם התבוננת היטב בנרתיק שלך? אם לא, למה שלא תמצאי לך זמן פרטי, לשכב בנחת להתבונן בעזרת מראה ובמשך הזמן לבדוק ולהכיר את תגובתך לסוגים ואזורים שונים של מגע. האם נוח לכם לדבר על אבריכם? איך אתם קוראים להם? אם נקטתם בהתעלמות (שמה, למטה, מה שמו...), הגיע זמן שתמצאו מילון חופשי ונוח. יש הבוחרים שמות פרטיים, או שמות צמחים ופרחים, כל שם חיובי ונעים יתאים.

האם חשבתם על כך שהפין והפות הם חבריכם הטובים, היכולים להדריך אתכם היטב. להבהיר מתי נמשכים ונלהבים מינית, מתי המין לא מתאים ולא רצוי. ואם הם חברים צריך לדעת איך להתחשב בהם, לדעת שיש ללכת בעקבותיהם ולא לכפות עליהם את דעתנו. הפין והפות הם לא רק חברינו הטובים, הם גם לב זהותנו. הוא גבר כי יש לו פין, היא אישה כי יש לה פות. דווקא כאן מתעוררים בנו ספקות - אולי הפין לא מספיק גדול או נחמד, אולי הפות לא יפה או מושכת? כאשר משהו יקר לנו, אנו מנשקים אותו. הפה הוא האבר הראשון עמו אנו בודקים את העולם ומתחברים אליו. המגע האוראלי מעניק לבני-הזוג שלנו, חוויה של קבלה ובטחון, אם לא למעלה מזה.

מהות הארוטיקה

קודם שוחחנו על מין ועל מין-על, הפעם נבחין בין מין ובין ארוטיקה. אולי אקדים את המאוחר ואציין כי בהמשך נבחין גם בין מיניות לחושניות. אם כך, מין הוא אקט ההזדווגות שעושים כל היונקים. ארוטיקה היא משהו המבטא אותנו, משהו הנחקק בזיכרון. כמה פעמים קיימתם יחסי-מין? ( אם אתם מעדיפים לא להבין זאת כשאלה רטורית, הנוסחה היא: 2.4  כפול 52 שבועות כפול גילכם פחות הגיל בו קיימתם יחסים לראשונה) כמה מאלה אתם זוכרים? באותם הפעמים היה לבטח משהו ארוטי!

דרך אגב, זהו נושא שמן הראוי שתדברו עליו עם בן/בת זוגכם. אני מציע כי פשוט תראיינו אחד את השני על תפישת הארוטיקה שלכם. אפשר להציג את השאלה באופן הבא: נאמר שאני מהמאדים. אצלנו הכל דומה למה שמתרחש על כדור הארץ. רק מין אין לנו. הסבר/י לי כמו מה זה מין? במילים אחרות איזה משל או מטפורה היית נותן למין? אפשר גם לבקש שלושה קטעים ארוטיים הזכורים מהקולנוע ו/או הספרות. אחר כך אפשר להשוות, לדון , ואם תרצו גם לתרגל.

בקשתי מכם לראיין זה את זו, כדי למצוא את התשובות שלכם למהות הארוטיקה, אך גם כדי שתתיישבו לדבר על מין. אחד הדברים המאפיינים זוגות שמיניותם משתמרת ועמידה ופורחת, הוא היכולת שלהם לדבר באופן חופשי על מין. לא רק כאשר יש בעיות או במיטה, אלא כנושא מעניין בזכות עצמו, על ספל קפה, בסלון או במרפסת.

לא אכתוב כאן מסה על ארוטיקה. בקיצור, אנשים מעלים מטפורות או אופנויות של התמזגות, ושיחה, אוכל ומלחמה. ביצירה מוצלחת באים כולם לביטוי במידה, בחוויות פחות הרמוניות רק היבט אחד מודגש, או שהדימוי השולט הוא של עבודה (להשתדל, לעמוד בנורמות של מספר פעמים לזמן נתון וכו').

אם דברנו על החוויה הארוטית כיצירה מוסיקלית, אפשר לתאר מאפיין נוסף, של יצירת מתח והתקדמות מעגלית לקראת השיא. הנה נראה כאילו הסימפוניה מגיע לשיאה, ולא  כך, המוסיקה נרגעת, הופכת להיות חרישית ומתרחקת כדי להתקרב שוב ושוב לשיא עד לסיום דרמטי, של רעמים וברקים, או דממה חרישית. המגע הישיר, המגמתי והחד-כיווני לא יוצר מתח ארוטי. לעומת זאת המגע המתגרה - יכול להלהיב פי כמה.

קיבלתי באי-מייל קישור למאמר מעורר המחשבה הזה מתוך ברכה גולשת:

כבוד הקטין וחירותו

למה שלא ניתן לקטינים קצת יותר קרדיט ונראה בהם אחראיים להחלטה להזדיין, כמו שאנו רואים בהם אחראיים להחלטה לדחוף אותנו בתור?

סיפורה של הקטינה ששכבה עם עשרות בחורים בבסיס חיל האוויר מעלה לדיון כמה שאלות מעניינות, אבל נראה שקיים איזשהו קיר זכוכית של פוליטיקלי-קורקטיות, שמונע מרבים לומר מה הם באמת חושבים על הנושא. מי שהעז לחרוג מהקונסנזוס ולבטא ספקות באשמתם הברורה של הבחורים, נרמס על ידי צבא זועם של דעתנים אחרים - לעתים בגלל התבטאויות חסרות רגישות ולעתים בגלל עצם הטלת הספק. לא שזה לא היה צפוי - התופעה המעצבנת של אובר-פוליטיקלי-קורקטיות מאפיינת כל דיון שנוגע לקטינים. איש אינו רוצה להיחשד שיש לו משהו נגדם, כי אחרי הכל, קטינים הם יצורים חמודים וחסרי ישע, הראויים להגנתנו גם כשהם נדחפים לפנינו בתור ובא לנו לבעוט בהם.

השילוב בין שלושת האלמנטים העיקריים בסיפורה של הנערה בבסיס - גילה הצעיר, מספר הבחורים המעורבים וגילם - הופך את הדיון לנפיץ עוד יותר. לו לא היתה צעירה כל כך, לו לא היתה שוכבת עם רבים כל כך, ולו הם היו בגילה ולא מבוגרים ממנה, אולי הדיון בעניינה היה נראה אחרת. אבל דווקא מקרים קיצוניים כאלה מציעים תרגיל מחשבתי מעניין ועשויים לפתוח קצת את הראש, למען כל המקרים שבדרך.

המוטיב הכי חשוב בסקס, ובוודאי כשזה מגיע לבית המשפט, הוא ההסכמה ההדדית. כשהיא קיימת בין מבוגרים, אין בית משפט שזכאי להפריע באמצע (יש כאלה שמנסים, אבל זה כבר עניין אחר). אצל קטינים המצב המשפטי שונה לגמרי. אם הסקס הוא בין קטינים (בהסכמה), קוראים לזה "בעילה בהסכמה" ולא מחמירים עם המעורבים. אם אחד הצדדים אינו קטין, זה כבר עניין של מזל. אם אתם נערה בת 15 שיוצאת עם בחור בן 17.5 למורת רוחם של הוריה, ואם הם מאוד עצבניים, הם יוכלו להגיש תלונה נגד הבחור ברגע שיגיע לגיל 18. אם אתם בחורה בוגרת ששוכבת עם קטין (גם אם הוא בן 13), יש לכם קצת יותר מזל. לפי החוק, אינכם עבריינים כל עוד הסקס היה בהסכמה. למה היחס הליברלי הזה מגיע רק לסוג מסוים של זיווגים ולא לכולם? פתרונים לבית המשפט.

למרות הכותרות הצעקניות ("אונס קבוצתי מזעזע בבסיס חיל האוויר"), איש אינו מתווכח עם העובדה שהסקס בבסיס היה בהסכמה, אבל בגלל גילה הצעיר של הנערה, כך אומרים, אין להסכמתה שום משמעות. אותו מנגנון שוביניסטי שמופעל לעתים נגד נשים, מופעל כאן נגד קטינים. כאילו נכון יותר לזלזל באדם ובהחלטותיו בגלל גילו, אבל לא בגלל מינו. "יחסי מין בין בגיר וקטינה או קטין - גם בהסכמה נחשבים לאונס", כתבה רות רזניק, מחלוצות המאבק באלימות נגד נשים, בדיון בנושא בפורום "עבריינות מין ואלימות במשפחה". רצונותיו של הקטין כלל אינם פונקציה במשוואה הזאת. בכל פעם שקטין מתחת לגיל 16 מקיים יחסים עם בגיר, החוק רואה בזה אונס. האם המציאות שאתם מכירים מצדיקה חוק קיצוני כל כך? למה שלא ניתן לקטינים קצת יותר קרדיט ונראה בהם אחראיים להחלטה להזדיין, כמו שאנו רואים בהם אחראיים להחלטה לדחוף אותנו בתור?

"גיל ההסכמה" - הגיל שבו זיון עם קטין אינו נחשב אוטומטית לאונס - צריך לעמוד לדיון מחודש. עצם העובדה שבמדינות שונות נקבעו גילאים שונים, מעידה על כך שמדובר בחוק תלוי-תרבות, אבל מעניין לגלות שבארה"ב, מובילת התרבות המערבית, הוא עומד על 18, ודווקא בסרי לנקה הוא הורד לאחרונה ל-15, כאקט של יישור קו עם המציאות. האם מישהו עדיין חושב ברצינות שנערה לפני גיל 18 לא יכולה להחליט בדעה צלולה שהיא רוצה לשכב עם מישהו? אולי לא, אבל איש אינו מוכן להרפות מהשליטה המשפטית בקטינים. לפעמים נדמה שזו השליטה היחידה שיש עליהם.

יש הטוענים שגיל ההסכמה צריך לרדת משום שהחברה של ימינו מתירנית יותר. אולי נכון שנערות שמודל החיקוי שלהן הוא בריטני ספירס נוטות לחשוף יותר בשר, אבל זה לא בהכרח אומר שאנחנו בעיצומו של עידן מתירני. בתקופות קדומות יותר, נערה בת 13 כבר היתה כשירה לנישואים וללידה. בימינו, אזכור ילדות בנות 13 בהקשרים מיניים הוא טאבו חד משמעי. התרבות המערבית היא מתירנית רק למראה עין, והניסיון להוריד את גיל ההסכמה בטיעון הזה נדון לוויכוחים אינסופיים ועקרים.

הנתון האידיאלי לקביעת גיל ההסכמה היה צריך להיות הבשלות הנפשית של הקטין, אבל זה אינו פרמטר שניתן למדידה. לחילופין, אפשר לפנות למחקרים המצביעים על כך שגיל ההבשלה המינית הולך ויורד בהדרגה. טיעון כזה עשוי לשכנע את המחוקקים לקבוע תחנות ביניים החל, נניח, מגיל 12, ולתת לשיקול הדעת של הקטין יותר משקל ככל שהוא מתבגר. כבר היום יש תחנות כאלה בחוק הישראלי, אבל לא היה מזיק לעדכן אותן. כיום, הסכמת קטינה בת 14 אינה תופסת, ובין 14 ל-16 היא תופסת רק אם בן זוגה אינו מבוגר ממנה ביותר משלוש שנים.

כבוד לשיקול הדעת הוא זכות שנשללה לחלוטין מהקטינה מהבסיס. כאן נכנס לדיון האלמנט השני ברשימה: מספר הגברים שאיתם שכבה. לו היה מדובר בשניים-שלושה - מספר שעוד עשוי איכשהו להתאים לנורמות המוסריות של רובנו - לא היינו עושים כזה עניין. אבל 35? הגזמת, גיברת. בגלל הכמות, אנו מסיקים שלא היתה כאן בחירה חופשית, למרות כל העדויות הסותרות (כולל של הקטינה עצמה). אבל מי אנו שנשפוט כמה זיונים מותרים לאדם בשנה? הרי אין ויכוח על מה שהנערה רצתה. הוויכוח הוא בשאלה האם זה לגיטימי. בעצם, איזה ויכוח? לכולם ברור שלא. "היא חולה", אומרים לי באוזנייה, "היא צריכה טיפול". גם אם זה נכון - למה הבחורים בבסיס צריכים לשלם את המחיר?

מאז פרסום הפרשה דיברתי עליה עם לא מעט נשים, וכולן הסכימו על דבר אחד: הבשלות המינית שלהן קרתה הרבה לפני שהמחוקק הכיר בה. איך שלא תסתכלו על זה, "גיל ההסכמה" הוא מונח מלאכותי וקשיח שאין לו סיכוי לעשות צדק - לא עם קטינים שחורגים מהנורמה ולא עם הבגירים שמשתפים איתם פעולה. להפתעתי, כל הנשים שדיברו איתי הסכימו כי האחריות רובצת לפתחה של הקטינה, ואף אחת מהן לא ראתה בחיילים את הרעים בסיפור. וזה בדיוק העניין: כשהסקס הוא בהסכמה אין טובים ורעים, ולחוק אין שום סיבה להתערב.

עוד לינקים (בברכה) על התערבות ממשלתית בחיי המין של קטינים ובוגרים:

• המלחמה להגדרה עצמית (על אהבת קטינים לבוגרים)
• חותכים עניין (על גורלם של תינוקות אנדרוגינוס)
• צפויה צמיחה בגידולי התירס (על האיסור למכור דילדואים במדינות מסוימות בארה"ב)
• ממשלה בין הסדינים (על אלימות בפורנו)

ועוד לינקים בחוץ:

• סקס בין בגירה לקטין אינו נחשב לאונס
• דיון בהשתתפות רות רזניק בפורום ''עבריינות מין ואלימות במשפחה''
• וויקיפדיה על ''גיל ההסכמה''
• אומרים שגיל ההבשלה המינית הולך ויורד
• חנן כהן, שיהיה לי בריא, אסף לינקים לדיונים בנושא בבלוגים הישראליים