החיים -> זה הכל .!!!!!!!

אז קצת באיחור חח ואצלי זה תמיד באיחור .... רציתי לכתוב על היום הולדת המדהים שהיה לי כדי שאני לא אשכח את זה .. ..

 ואם כבר מדברים על לשכוח  דברים אני  חושבת שאני ממש סניליתת ... אני לא מצליחה לזכור  שני משפטים בהיסטוריה ..

אני יושבת קוראת עוד פעם ועוד פעם את אותו המשפט פשוט לא מצליחה לחזור עליו ...... אוףף כזה מעצבן ומחר יש מבחן  בהיסטוריה על מלאא נושאים  הלך עלי ..1!!!!   באמת שאין לי מושג איך אני יעשה אותו..

ונחזור לנושא החשוב....  אז כן אני קיימת כבר 16 שנים .... לא יודעת אם ההרגשה שונה או אם אני מרגישה כבר בוגרת וגדולה...  כיף כזה אומרים שזה הגיל הכי יפה ושצריך לנצל אותו אז זה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות .. :)

 בכל מקרההה  ביום שני 16/2 שזה התאריך שלי  באתי לבית ספר והביאו לי בלונים  וכל מי שראה אותי ברחוב אמר לי מזל טוב ..

ובקיצורר היה כל כך כיףף  הרגשתי  כל כך מאושרת... חח  ואז באתי הביתה ואמא שלי הפציצה אותי במתנות וסבתא שלי ....

ובערב  באו דודים וסבתא וסבא... וחברים והביאו לי הרבה כסף ...

ויום ריבעי ... אין לי כח לספר את כל הסיפור בקיצור  הגעתי למצב שאני בחוץ עם אילנית והיא מובילה אותי לפארק וכשהגענו לשם כולם קפצו עליי ובאמת  הפתיעו אותי ... היה  כל כך כיףף  היה המון אנשים שלא  זכרתי אפילו שהיו שם ...הם הביאו אוכל ושתיייה ואראגנו הכל לבד... ואני לא האמנתי פשוט ... התחלתי לשאול אותם מלא שאלות חח והיתי נורא מבולבלת כי הם באמתתת הצליחו להפתיע אותי

בקיצור מה אני יכולה להגיד יש לי חברים מדהימיםםם !!! אי אפשר לתאר את זה אפילו  כי חברים  זה לא משהו שאפשר להחליף הם תמיד יהיו שם בשבילי כשאני צריכה אותם והם הוכיחו לי  את זה ...  ואני צריכה לזכור את זה דווקא בפעמים האלה שאני מרגישה ממש לבד .. !!!

אז.... אני אזוז להתכונן להיבטוריה בתקווה שמשהו ייקלט במוחי עוד היום

 שיהיה לכולם שבוע טובבבבב .... ! ובהצלחה מחר  במבחן  בהיסטוריה ..

הפוסט הזה  היה אמור להיות שמח ... התכוונתי לספר על מה שעבר עליי בימים האחרונים לשים איזו תמונה ואיזה שיר נחמד  ... אבל אחרי ההודעה  היום  הכל השתנה ...

אמצע השיעור השני בפסיכולוגיה  רכז השכבה  נכנס עם עיניים אדומות ...  וביקש שקט ... היה משהו עצוב או לא ברור בקול שלו ...

 הבנתי כבר הכל עוד לפני שהוא הספיק להגיד מילה  ואז הוא אמר את זה: תלמידים אנדריי שלנו נפטר ..  ...הצמרמורת לא עזבה אותי גם אחרי  כמה שעות העצב והבכי ..

הייתה לי הרגשה כבר כמה ימים המחכנת שלנו נכנסה אלינו לפני יומיים לכיתה ואמרה שהמצב שלו קשה מאוד ובגלל שהעבירו אותו מבית חולים לבית חולים בגלל המללחמה הארורה הזאת המצב שלו החמיר ...

אין מילים לתאר כמה שהיה עצוב ..בהתחלה אף אחד לא בכה לא הוציא הגה ... היה שקט היועצת התחילה לדבר ולדבר אבל אף אחד לא  באמת הקשיב לה ...

ואחרי כמה דקות כשזה נקלט פתאום שומעים פה בכי ושם  בכי....העיניים נהיות פתאום אדומות עם דמעות ולא יודעים מה להרגיש מה לחשוב ... מה לעשות

  היה יום עצוב כואב  ובטוח ישאיר בכולנו אישזהו זיכרון ...  הוא  באמת היה ילד מדהים ... אני זוכרת כשבאנו אליו לבית חולים הוא כבר היה מונשם .... היה לו כבר קשה והוא בכל זאת שמח  לקבל אותנו ... הוא שאל כל אחד מאיתנו משהו .... רצה לדעת מה קורה בחוץ .. (מחוץ לארבעת הקירות בהם בילה  כל  הזמן ...) שאל איך עובר החופש(זה היה חופשת חנוכה)  אם  אנחנו אוכלים סופגניות אם אנחנו נהנים שאל על הבית ספר על הלימודים ... אלוהים  הבן  אדם פשוט אהב את החיים  ולכל אחד יש כל כך הרבה דברים ללמוד ממנו ...

בקיצור ילד מדהים ... באמת מזלו של כל אחד בכיתה שלי שהכיר אותו ... אני בטוחה שכל אחד לקח ממנו איזה זיכרון קטן או איזה מסר שהוא רצה להעביר ... שאת החיים צריך לאהוב ולהיאבק עד השנייה האחרונה וזה בדיוק מה שהוא עשה  ... כן זה בדיוק מה שהוא רצה להגיד גם כשהוא כבר לא דיבר  ורק הזיז את השפתיים ...

טוב אין יותר מה להוסיף .... אוזרים כוחות וחוזרים לשגרה עם הזיכרון הקטן והטוב שהוא השאיר בכל אחד מאיתנו

יהי זכרו ברוך .. .