זאת עם השיער האדום.

לפני כמה חודשים עלה השיר Dead meat לגלגל"צ, ואני ואלנה שרנו אותו ללא הפסקה.

עד שיום אחד השדרנית אמרה "זה היה שון לנון."

אני ואלנה מיד הסתכלנו אחת על השניה - "שון? הבן של ג'ון?"

- "לא, מה הסיכויים. למה שמישהו יקרא לבן שלו בשם שנשמע בדיוק כמו השם שלו.."

טוב, אז מסתבר שזה כן בנו של ג'ון לנון.

רז צרב לי דיסק שלו ובחיי שהתאהבתי.

כעבור כמה שבועות, שוב התנגן לו השיר ברדיו [יש לגלגל"צ קטע כזה עם לחזור על שירים.]

ומיד אחרי זה, השדרנית אמרה "זה היה שון לנון, שיגיע לארץ ב10 למרץ."

ושוב הבטנו אחת על השניה בתדהמה והחלטנו פה אחד, שלא משנה מה - אנחנו נהיה בהופעה הזאת!

אז כרטיס עולה 200 ש"ח, מה, ביג דיל..

אחרי מחשבות רבות של - איך להשיג את הכסף, ומציאת פתרונות יצירתיים במיוחד, ביקשנו מאמא שתזמין בינתיים כרטיסים כדי שלא יגמרו ונחזיר לה בשלב מאוחר יותר.

ואכן כך קרה - שלושה ימים לפני המופע, והיו לנו כרטיסים.

הייתי המאושרת בנשים.

יום שישי היינו אצל ענבז ובשלב מסויים כיבו את האורות והחלטנו לעשות סיאנס ולהעלות את ג'ון לנון.

כולם הסכימו בהתלהבות אבל כשהבנו שצריך דף ועט, זה כבר היה יותר מידי בשבילנו, והחלטנו להמשיך להימעך על הספה כחבורת שמנים.

זה רק סימל את ההתרגשות שלי לקראת יום שבת.

והנה יום שבת הגיע, והנה לפתע 5 בערב, אני מתקשרת להעיר את אלנה, כעבור שעה וחצי היא אצלי, אנחנו מתלבשות צ'יק צ'ק ועולות על הרכבת לתל אביב!

כמובן שדווקא ברכבת הזו היו חייבים להיות מיליון אנשים והיינו צריכות לשבת אחת בתוך השניה כדי לנשום,

אבל מה לא נעשה בשביל שון?

הגענו לתל אביב, חיכינו לקו 55, חיכינו חיכינו, וכעבור חצי שעה הוא הגיע.

הנהג החביב שאל אותנו איזו מסיבה יש בהאנגר 11 והסברנו לו ששון לנון בא לארץ.

הוא הביע את דעתו הנחרצת בנוגע למחיר המופקע, אבל..

מה לא עושים בשביל שון?

אז ירדנו בנמל ת"א ומשם אנשים חביבים כיוונו את דרכנו.

"תעברו את הגשר...

מאחוריו יש שביל ארוך ארוך...

תלכו עליו...

בסופו תמצאו פתק שינחה אתכם הלאה...

בהצלחה...!"

סתם, לא בדיוק ככה, אבל זה היה נשמע ככה.

אז אחרי הגשר הלכנו על השביל, והגענו למתחם מאוד מוזר שנראה כאילו הוציאו אותו מאיזה סרט של המערב הפרוע.

זה פשוט היה נראה כמו תפאורה והיו כל מיני חנויות ואנשים ובניינים ענקיים בלי חלונות שעל כל בניין היה כתוב מספר בגדול ממש. למה לכתוב מספר בגודל כל כך גדול? אני באמת לא מבינה. כאילו, אי אפשר לפספס את זה. גם אם תרצו.

לא משנה, בכל מקרה, תיארנו לעצמנו שכשנגיע לביתן שכתוב עליו 11 זה ההאנגר 11.

וכך היה.

אז נכנסנו, התחככנו בסלבים למינהם, כגון הג'ירפות, רוני סופרסטאר [כן, כן], השחקנית ששיחקה את אמא של נינט בעונות הראשונות של השיר שלנו, עידו מוסרי, ועוד הזויים למינהם.

רונה קינן כבר הייתה בעיצומה של ההופעה שלה [הגענו קצת באיחור], ומיד אחריה...

שונצ'יק. =]

בטח שמעתם את כל ההופעה בגלגל"צ [חלקכם לפחות] אז אני לא אפרט יותר מידי.

אני רק אגיד שהוא פשוט בן אדם שרואים אותו ורוצים לחבק חיבוק ממש ממש גדול.

הוא כזה פוצי! 3>

לצערנו נגמרה ההופעה, והגיע הזמן לחזור הביתה.

עצרנו בדרך לאכול גלידה והספיק לנו בדיוק [באגורות] הכסף גם לאלפחורס אחד חמוד =]

המוכרים היו ממש נדיבים, כמה טוב שיש עוד אנשים טובים בעולם הזה.

משם לקחנו ספיישל לרכבת.

נשארה לנו שעה אז העברנו אותה בישיבה בשירותים, כי זה המקום היחידי שלא פתוח ולא קפוא בו.

משם הגענו הביתה, נשפכנו למיטה וקמנו כעבור שעתיים לביצפר. [כיף!]

היה הכי כיף שיכל להיות, בחיי.

כפרע.

לסיום אני רק רוצה לאחל מזל טוב לענבזי שיש לה היום יום הולדת.

אז מזל טוב!!!! 3>

וזהו.

יום נעים!

סיו.