אני מניחה שאיני היחידה שאוהבת פעמים ראשונות פי כמה מפעמים הבאות.
כמו לדוגמא, הפעם הראשונה שבה חוויתי פרפרים בבטן. היה נחמד,
ובהמשך, אני מוצאת את עצמי מכווצת והמומה,
בלי יכולת לאכול, או לחשוב בחופשיות.
רק כמיהה לאלכוהול והרבה רעש בשביל לטשטש את המחשבות הבודדות שנתקעו.
תרחמי על עצמך קצת,
גם ככה אין כבר למי להתגעגע.
איך אני אדע שיהיה בסדר כשלא יהיה לי למי להשוויץ בחתכים החדשים שלי כי לא יהיה אף אחד להשוויץ עבורו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
