מי יודע, אולי הבלוג הזה יעניין אותכם?

זה חוזר, ההרגשה המוזרה הזאת שתמיד תחזור לי, כל פעם בעיתוי גרוע אחר.

אז כן, אני אוהבת אותו- והוא אותי, וטוב לי איתו כלכך וכיף ומצחיק, ואפעם לא משעמם,

אפילו סתם לשבת ולא לעשות כלום, רק להסתכל עליו ולחייך..

תמיד כשאני איתו ההרגשה הזאת נעלמת, אבל כשאני לא איתו, תמיד עוברת לי המחשבה הנוראית הזאת

בראש- "אני יכולה להסתדר יופי בלעדיו..אז אני יהיה קצת עצובה, אבל זה יעבור"

ואח"כ הפיצול בא-"מה פתאום בלעדיו?!איך את מסוגלת לחשוב ככה?! את כלכך אוהבת אותו.."

מסובך הא? .. גם אני חושבת ככה

תמיד כשאני לא איתו הסתכלתי על אחרים, לא בכוונה שאני באמת הולכת לעשות משו,

רק להסתכל לראות אם יש תגובה אם עדיין אני מסוגלת למשוך אנשים ככה סתם, מבלי להכיר אותם

אבל זה היה סתם בשביל ההרגשה העצמית. ולא אני לא מטומטמת, או זבל, רק תראו לי בת אחת בעולם

שלא אוהבת שמתחילים איתה. אתם לא תמצאו , תאמינו לי

אבל הפעם זה לא סתם מישו שאני לא מכירה, זה מישו שאני מכירה, טוב מאוד אפילו

שתמיד אבל תמיד הייתה בינינו מן משיכה כזאת.. משו שאי אפשר להסביר,

מאז שאני הכרתי אותו, שזה לפני איזה חמש שנים +- היה את המשו שהפריד בינינו

תמיד כשהוא רצה אותי- אני לא רציתי אותו, כשאני רציתי הוא לא.. תמיד היה משו שגרם לזה לא לקרות

ועכשיו, כשסיבה של הלא לקרות כלכך גדולה, וכלכך משמעותית (בכל זאת חבר שנה זאת סיבה ענקית.)

אני עדיין לא יכולה להתעלם מכל ההרגשה הזאת..אני לא אוהבת אותו, לא רוצה אותו, זה משו שאי אפשר להסביר

כשהוא מחבק אותי אני רק חושבת לעצמי שאני צריכה לקחת צעד אחד אחורה- ולהתרחק.. אבל אני לא יכולה.

אני בטוחה שמתישהו בחיים אנחנו ניהיה ביחד, זה משו שחייב לקרות, אולי שאני אהיה יותר גדולה

אולי לא, אני באמת לא יודעת.. אבל ההרגשה הזאת ממש מבאסת\מפחידה\מלחיצה אותי

למשל היום בבוקר, בוקר רגיל לחלוטין אומרת שלום לו ולכולם, אבל ברור שכשאני אומר לו שלום

החבר האידיוט שלו יוסיף משפט ויגיד- אני יודע שזה לא קשור (להההה באמת לא קשור?מפגר) אבל אתם כלכך מתאימים

הוא אדום, אני מנסה להתחמק מהיציאה הזאת בחיוך וציחקוק ואיכשהו מצליחה

אבל אח"כ, כשהייתי בחוץ והוא היה איתי היו לנו את המבטים האלה.. כשישבנו ביחד,

עם עוד כמה אנשים, והוא ישב כסא מאחורי והיינו במרחק קטן מאוד, החלפנו את המבטים האלה,

שלא צריך להגיד כלום, פשוט יודעים.. הוא במן חיוך הקטן הזה שלו, במבט של ילד

ואני? אוכלת את הציפורניים מרוב לחץ ובושה מסתכלת לו עמוק בתוך העיניים וכמעט נמסה..

יש מן הרגשה כזאת באוויר, של מתח של לחץ של פעם.. ולא אפעם לא התנשקנו אומשו בסיגנון,

כמו שאמרתי תמיד היה את הדבר שהפריע.. אבל אני רואה אותו ושוכחת מהכל, מדיימנת בראש מה היה יכול לקרות אם.....

ושניה אח"כ רוצה להרוג אותי רק על עצם המחשבה הנוראית הזאת..

באמת שטוב לי, כשאני עם חבר שלי אני שוכחת מהכל (נשמע מוכר.....), שוכחת מהצרות, מהלימודים, מהחברות, מהכל.. זה רק אני והוא וכל העולם בצד, רק אני והוא שמחייכים, מתנשקים מתחבקים מדברים .. כשאני איתו יש לי את ההרגשה שמישו מגן עלי, אוהב אותי .. ושניה אחרי שהוא הולך אני מתגעגעת ומשתגעת מרוב געגועים

וכשאני רואה את השני, בבצפר ומחבק אותי חיבוק כזה גדול אני רוצה לרוץ אליו ולבכות לו ולהגיד שאני מצטערת

שאנימצטערת על המחשבות שעוברות לי בראש כשהשני מחבק אותי, שאני אוהבת אותו, ורק אותו

ושלא מגיע לי בנאדם שאוהב אותי ככה בזמן שאני עושה שטויות

וכן, כשהוא היה אצלי דיברנו על זה, שזה כבר קרה לי שחשבתי כאלה דברים ושזה סתם ג'וק שנכנס לי לראש

אבל מה אני יעשה שהג'וק שוב פעם נכנס, ואני רק מחכה שהוא יצא

אני כלכך אוהבת אותו, באמת, ואני לא יכולה להיות שניה בלעדיו,

אני מתפללת שהמחשבות האלה יעברו....

מאמי שלי, סליחה, על מה שעכשיו אני לא יכולה לומר כי אין לי את האומץ

אני אוהבת אותך בלי סוף, אין אהבה שמשתווה לזה ..

וזאת סתם תקופה, אני מבטיחה, אתה מכיר אותי הכי טוב מכולם ויודע שזאת אני שמכניסה

לעצמי את השטויות האלה לראש.. אתה הכל בשבילי, ואל תעז להסס בזה אפילו לא לרגע

אני אוהבת אותך, ומחכה ליום שבת שאני אראה אותך שוב והכל יעבור

3>