מי יודע, אולי הבלוג הזה יעניין אותכם?

השאלה היחידה שיש לי זה- למה?

למה אני זאת שתמיד נדפקת? זאת שלוקחת את כל האשמה, שעושה הכל במקום כולם, ששומרת הכל בבטן, שדואגת לכולם חוץ מלעצמה, שמקבלת את כל הביקורת, שיוצאת פרייארית רק כי אין לה כח לריב, שתמיד בוכה בזמן שלכולם זה לא משנה, שמתייחסת ולוקחת ללב את הדברים הכי קטנים, שכלום לא הולך לה, שנמאס לה..

למה אני ? מה אני עשיתי רע לאנשים?

למה יודעת מה קרה לי השנה הזאת, אבל אני כל פעם מתחרפנת ומוצאת סיבה חדשה להתמרמר

ולהשמע כמו איזה אימו מעפן, משהו שלפני שנה לא היה קורה בחיייייייייייייים !

כל המעבר לבצפר החדש שינה אותי. אז נכון אני עדיין עם אותם חברים מהגן, אבל נוספו חדשים, ונעלמו אחרים,

והאנשים האלה כלכך שונים ממני .. וכן זה היה צפוי שכל אחד יתחבר לקליקה שלו ולאנשים מהסוג שלו,

ושאנשים יתרחקו\יתקרבו או כל סיטואציה חברתית אחרת, אבל כבר חשבתי שאחרי חצי שנה אני אצליח

למצוא את המקום שלי להתאקלם לא לפחד לצאת לבד כל הפסקה או לשבת עם אנשים שאין לי שום עניין איתם

רק לשבת שם להרגיש לא רצויה או לא בנוח . ממתי זה מתאים לי , לי !??!?!!?!?

הילדה הכי חברותית בעולם שתוך דקה מוצאת אלף חברים חדשים

לאן זה נעלם? איפה כל הביטחון שהיה לי

אז לא אין לי חיים כאלה גרועים, ישלי את החברות שלי והחברים שלי, ישלי חבר מדהים שאני אוהבת, משפחה טובה, בלימודים התחלתי להשתפר אבל ההרגשה הזאת של הלא רצויה ולא שייכת פשוט לא עוזבת אותי.

אני שונאת לקום כל בוקר ולחזור למקום המגעיל הזה, לא משנה אם היה לי יום מצחיק, שהייתי עם כל החברות

והחברים ורק צחקתי ונהנתי, עדיין ההרגשה הזאת לא נעלמת..

למה לעזעזעל אני לא התחברתי כמו פעם עם האנשים האלה?

כאילו מה רע בי, מה אני משדרת שאני סנובית? מפגרת? רעה? מה מה כבר רע בי?

אם הייתם לוקחים אותי אפילו יום לפני שנכנסתי למקיף הזה ומושיבים אותי עם 10 אנשים שאני לא מכירה

תוך דקה הייתי מוצאת דרך להתחבב עליהם ולדבר איתם.. דקה !!!!!!!!

למה זה לא קורה עכשיו?

החבורה של הבנות שהיינו, דיי התפרקה .. אחת עברה לבצפר אחר, אחת מסתובבת עם "האנשים הלא נכונים",

אחת עושה פוזות על כולם, אחרת מסתגרת עם עצמה וחושבת שהיא יותר טובה מכולם, כל אחת עם הפאק שלה.

ורק אני שעוד הייתי אופטימית ותמימה חשבתי שהחבורה שלנו לא תתפרק, שנישאר ביחד

כשהייתי בטוחה שהבנות האחרות שהן כלכך רעות אחת לשניה, ורבות על כל פיפס ומרכלות והורסות אחת לשניה יתרחקו.. ודווקא החברות שלי שהיינו כלכך קרובות, נעלמו אחת לשניה..

אולי זה יחזור , כי זה התחיל קצת להשתפר.. אבל זה לא יהיה כמו פעם.

אפילו יצאנו באותה כיתה,כאילו מה יכל כבר להשתבש? מה ?

מה האנשים המסריחים האלה איך הם מצליחים להשפיע על כולם ולגרום לכולם להרגיש לא במקום?

איךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך וואי

באלי לצעוק להם כל מה שאני חושבת, כמה שהם ילדים מפונקים ומסכנים שלא מבינים כלום מהחיים שלהם

רק משחקים בכסף של ההורים שלהם קונים איתם סמים ומשחקים אותה איזה מינימום זוהר ארגוב.

נמאס לי, פשוט נמאס לי.

מהלימודים,הבצפר,החברות, החוסר ביטחון. מהכל.

שונאת להתמרמר ולהרגיש כזאת מדוכאת כשזאת לא אני, כשזאת לא הילדה שהייתי.

נמאס