בקבוקים:
2 וחצי קרלסברג
2 דובל
1 מילר
אני חושב שגיליתי השבוע, שכמה שיכול לבוא לי על מישהי, ככה יכול לי לרדת ממנה במהירות הבזק. רוצה? בכיף! לא רוצה? לכי קיבינימאט.
מה זה אומר עליי? אישיות דפוקה? למה דפוקה. דווקא מוצלחת, מי שבא לי עליו תוך שנייה קשור אליי, ומי שלא, תוך שנייה באשפתות מבחינתי.
קראתי היום כתבה ממש מדכאת על נעדי סולטאן יעקוב, שלושת החיילים, זכריה באומל, יהודה כץ וצביקה פלדמן. שמאז הקרב בסולטן יעקוב במלחמת לבנון הראשונה ב-1982 הם נעדרים ולא ידוע ב-א-מ-ת מה עלה בגורלם.
צביקה פלדמן משוער והעדויות הצולבות כלפיו מצליבות אותו כ"מת".
יהודה כץ לא ידוע מה עלה בגורלו, משערים שמת גם כן באותו קרב.
באשר לזכריה באומל, העדויות כלפיו דיי סותרות אחת את השניה, ואין מושג אם הוא בחיים או בין המתים. אביו של זכריה באומל, יונה באומל, תר את כל רחבי הגלובוס בשביל פיסת מידע בשביל בנו שלו, זכריה, ב-25 שנים האחרונות הוא חיפש כל פיסת מידע על בנו זכריה, הוא נסע לדמשק, לאירופה, לארה"ב, כל הקונגרס האמריקאי כבר מכיר אותו, ומה הוא רוצה רק? פיסת מידע על בנו שלו "זאק" באומל, שרק ידע אם הוא ~באמת~ חי או מת. חיים נוראיים... לחיות בחוסר וודאות במשך עשרים וחמש שנים בלי לדעת אם בנך שלך חי או מת. הוא יותר נכון, לא חי ולא מת. נורא, פשוט נורא.
גם יהודה כץ, חובש כיפה, שעד היום בישיבה שהיה בה משאירים את המקום שלו עם השם שלו שמור ליום כשיחזור, גם שם זה כל כך עצוב, שני עשורים וחצי, בלי לדעת מה האמת כלפי יהודל'ה שלך...
ויש לנו שבעה. שבעה נעדרים. שלא ידוע מה עלה בגורלם, אם חיים או מתים הם.
שלושת נעדרי סולטן יעקוב שציינתי לעיל, זכריה באומל, יהודה כץ וצביקה פלדמן.
מ'גדי חלבי שנראה לאחרונה במאי 2005, בדאלית אל הכרמל, ומאז, נעלמו עקבותיו.
גיא חבר, חייל תותחנים, שנעדר מבסיסו, מעמדת השמירה שלו, מאז אוגוסט 1997. כבר עשר שנים שאין למשפחה פתיל של מושג איפה בנם שלהם נעלם.
רון ארד שמאז 1986 בשבי, ומ-1988 אין לאף אחד מאיתנו מושג קל שבקלושים היכן הוא.
וזאב רוטשיק, שיצא לחפש את יחידתו ברמת הגולן באוקטובר 1973 במלחמת יום הכיפורים, ומאז נעלמו עקבותיו. כבר 34 שנים חלפו מאז בלעה האדמה את האדם הזה.
זה איום ונורא. שכנתו של אחת משלושת נעדרי סולטן יעקוב בתחילה פנתה אל האם שבנה נעדר ואמרה לה "בני הוכרז כמת, לבן שלך יש עוד סיכוי שנשאר בחיים, איזה מזל יש לך!!", ובמרוצת השנים שינתה את זה "לא ידוע מה עלה בגורל בנך, לי לפחות היה המזל לדעת שבני מת. איזה אסון מרחף מעליך..".
בנוסף, יש לנו את שלושת השבויים בלבנון:
אהוד גולדווסר, כבר 500 יום לא ראה את הבית.
אלדד רגב, כבר 500 יום לא היה בן חורין בארצו.
גלעד שליט, כבר 517 יום לא חיבק את אמא שלו.
תגיד לי, איפה יש עולם אחר לחיות?
שילד בן 21 לא רואה את אמא שלו קרוב לשנתיים זה לא עולם בסדר, זה עולם מקולקל. אמאל'ה. אבאל'ה יקרים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
