" תסתכל לה בעיניים

תנשך את השפתיים

עד שזה ייכאב לך , קצת

בתוך תוכך היא מחכה ..."

ואולי , אני פשוט תמימה מדיי ?

מאמינה לכל שטות שיוצאת לו מהפה.

מתעלמת מהסימנים בינו לבינה.

הופכת הכל לקשה יותר.

והנה , הבועה המושלמת והמאושרת הזו שבניתי לעצמי מתפוצצת

אני רואה את זה מתקרב.

אני רק מנסה להבחין בשינויים הקטנים האלה

בשביל שהשינוי הגדול - זה שכל כך חששתי ממנו , לא יבוא לי בפתאומיות כזו.

להיות מוכנה.

להיות מוכנה למשהו שאולי בעצם לא קיים.

אני רק מקווה שהוא לא קיים.

הלוואי.

בבקשה אל תשאלו שאלות.  אני גם ככה לא אענה.

אני רוצה להמשיך לכתוב פה את מה שאני חושבת ומה שאני מרגישה

בלי לדאוג מה ייחשבו, מה יגידו, מה יישאלו , ומה אני אצטרך לענות.

אז אני מבקשת שוב - אל תשאלו שאלות.  מי שצריך לדעת ידע.