שוב. הבטחנו לעצמנו שלא נשתה יותר לפחות בתקופה הקרובה.. כן זה מסריח זה מגעיל אבל זה גורם להרגשה הכי טובה שיכולה להיות ולבסוף שתינו שתינו שתינו (מעיד על מספר הכוסות) אני נדפקתי לגרמי מהמקיף הגענו לבית של ויקי למעבר שגובל בי"ב ובסיטי פתאום אני מגלה אין לי פאלפון אנלא מוצאת אותו . חשבתי שאני מתה רציתי למות יותר נכון! אז אני דול ואורי הלכנו חזרה לחפש אותו הגענו עד למקיף ואשכרה מצאתי אותו זרוק איפשהו!! חצי שעה הודתי לאלוהיייים שאמא שלי לא הולכת לאכול אותי. עכשיו שוב צריך לחזור וזאת חתיכת דרך ! התחלנו לחזור ואני סחבתי איתי פיפי כל הדרך רצחני חיפשתי הרבה זמן איפה להשתין אבל בסוף מצאתי איפה בשיחים ,בגיפה ,בגועל נפש.. קיצור הצרכים שלי נעשו אבל הם עלו לי ביוקר.. אחריזה הגענו לי"ב עלינו לבית של נוס עם ויקה
(אי אפשר ממש להסביר מה היה שם...) קיצור לא יכולנו להישאר יותר ויקי לא רצתה לבוא למרות שהכי ניסינו היא נשארה שם ולי ונשארה דאגה עמוקה בלב :/ זהו עכשיו אני מחכה לטלפון ממנה. מוזר :|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
