לא יודעת מה היה פשר ההחלטה המטופשת הזאת. מה שכן, כשהקאונטר הראה שיש 198, החלטתי שממש אין לי כח לכתוב פוסט אז אולי כדאי שאני אספור לבד את כמות האנשים כדי לבדוק אם חלה טעות. ואכן, אל תאמינו למה שרואות עיניכם! הקאונטר המציא 20 בלוגים!

אז כמובן החלטתי לחכות שיהיו באמת 200 בלוגים בטבעת. ועכשיו - אין מנוס. הבטחתי לעצמי..

אין לי מה לכתוב. כשהקאונטר הראה 198 דווקא היה לי מה לכתוב. אפילו ניסחתי פוסטים דמיוניים בראש כמה פעמים (וואו כמה זמן לא עשיתי את זה.. נראה לי איזה שנה..). אבל עכשיו? כלום. נאדה.

למזלי אני מפרסמת פוסט בזמן שאנשים לא באמת קוראים.. ומאוד סביר להניח שאני לא אתחיל עכשיו להיכנס לבלוגים ולהגיב כדי שיכנסו לשלי. כאילו נראה לי.. אולי פתאום כשאני אראה שיש 0 תגובות אני אעשה את זה.. בכל זאת - 0 תגובות זה מתסכל. אולי אני אגיב לעצמי רק כדי שאני לא אצטרך לעשות את זה. אבל רגע - אז זה עוד יותר פתטי.

טוב די, נתקע קו מפריד ונעבור נושא (אני מקווה שיהיה לי מה לכתוב אחרי שאני אתקע פה קו)

הממ.. אולי אני אעשה שאלון? יש עדיין שאלונים מעניינים פה? בטח לא. חשבתי לאחרונה על שאלה מגניבה לשאלון - מה לדעתך יש יותר: אנישם שמכירים אותך או אנשים שאת/ה מכיר/ה?

תודו שזו שאלה חזקה. (למי אני מדברת? רק אני פה. אני צריכה לדבר לעצמי.. תודי שזה מגניב. אבל בעצם אני כבר יודעת שזה מגניב כי אני זו שחשבה על זה מלכתחילה..)

נראה לי שמעולם לא היה לי פוסט שממחיש אותה בצורה כל כך טובה..

בכל מקרה - לא צריך להיבהל.. אני בטיפול.

לא שזה קשור לזה.. אבל בכל מקרה אני לא on the loose לחלוטין..

זה הלך ככה: אני וחברים שלי יושבים בארומה באיזה 1 בלילה, יום חמישי. אני עושה לרון (רון זו בת): "וואי בא לי מסיבה".

"גם לי!" היא אומרת. "בואי נלך לחממה!"

"את רצינית?!" שאלתי בפליאה.. הרי היא זו שנוהגת וכפר ויתקין זה לא כזה קרוב..

"כן, בואי!" היא אמרה, כשפניה קורנות.

"טוב. מי בא איתנו למסיבה?" שאלנו יחד..

חלק הסתכלו עלינו בהלם, חלק אמרו "אני רוצה!" אבל היה רק מקום אחד (נו, חוק ה-3 אנשים באוטו..) אז לקחנו את הראשון שאמר "אני". זה היה עומר.

נסענו שלושתינו. אני, אגב ממש לא הייתי לבושה בהתאם (קרוקס שבדיוק קניתי באותו יום.. וסתם איזו חולצת טי - יפה אמנם, אבל לא חושפת איברים בהתאם למסיבה). את הג'ינס אנ-קיפלתי (מילה חדשה. ההפך מלקפל..) ככה שיסתיר את הקרוקס ועם החולצה לא היה מה לעשות. היה לי חם.

בקיצור זה סיפור לא מעניין. מה שכן, באיזה שיר של גריז (למה בנים תמיד מתקרצצים בשירים הכי טובים??) בא איזה אחד והתחיל לרקוד איתי.. נראה טוב והכל, אז שיהיה.. רקדתי איתו.. בערך. פתאום הוא הרים אותי, סיבב אותי דפק אותי על קיר והוריד אותי כשאני מחליקה על הקיר..(האמת זה לא כאב אבל זה עדיין נשמע ממש מטריד כשאני מספרת את זה..)

קלטתי שהוא קצת דפוק/שיכור ו/או מסטול רצח וניסיתי להתחמק. זה לא הלך (גאדמיט הוא נראה טוב). אז הוא נישק אותי.. בצורה סופר-מפחידה.. די בלע אותי.. נגיד אם היה לי פה גדול פי 2 אולי זה היה בסדר.. אבל יש לי פה קטן. כאילו, יחסית למה שהוא ניסה לעשות. בכל מקרה באמצע הוא גם דחף לי אצבעות לפה. כן זה היה הזוי. בסופו של דבר החלטתי להעיף אותו, אחרי שלא הצלחתי ללמד אותו איך מתנשקים. כנראה ששיכורים ו/או מסטולים לא לומדים.

אחרי זה התחלנו לחרוש על מלא מסיבות וראיתי אותו עוד פעמיים. הוא לא זיהה אותי כמובן. בפעם השניה הייתי כל כך שיכורה שבאתי אליו, ואמרתי לו: "לפני איזה חודש התנשקנו בחממה ואתה מנשק מזה גרוע!"

"מה?! לא יכול להיות! אני מנשק מעולה!" הוא אמר, בהלם מוחלט. נראה לי הוא חשב שאני עובדת עליו.

"נשבעת לך!" אמרתי. "דחפת לי אצבעות לפה!"

"לאן?!" הוא אמר והצביע למטה. (מה אתה מצביע למטה?!)

"לפה!" (האמת שה-לאן? לפה! המשיך עוד קצת אבל החלטתי לקצר)

"לא יכול להיות! בואי בואי.." מלמל והתחיל למשוך אותי הצידה.

"לא לא.. אני לא רוצה שוב.. היית גרוע. די, תעזוב אותי!" ניסיתי למשוך לכיוון השני.

"נו בואי בואי.." ואז הוא משך אותי לבר. (אוף הוא עדיין נראה טוב. זה קשה..)

ואז, כשהייתי שיכורה כמו רוסיה (לא) טובה, הוא נישק אותי שוב. בלי אצבעות אמנם אבל עדיין בלע אותי קצת יותר מדי. אחרי שדפקתי את הראש בבר הגעתי למסקנה שהגיע הזמן לחזור לחברות שלי. אמרתי לו יפה (או לא כל כך יפה) ביי והלכתי חזרה.

*

פיל אחד נכנס לבר. הוא מתחיל להתפרע - מעיף שולחנות, מעיף כיסאות, שובר הכל.

פתאום הוא נעמד באמצע הבר וצועק: "אני המלך בבר!"

*

וואו בכתיבה זה לא הכי מצחיק. טוב, נו.

אגב אני יודעת שהבלוג הזה נראה פקצי. פעם הוא היה אפל ומגניב. פשוט נמאס לי..  אני חושבת שהמוזיקה שאני שומעת מוכיחה שאני לא פקצה. ובעצם למי אני צריכה להוכיח את זה? אני שוב מתחילה לדבר לעצמי.

די, אני חייבת להפסיק.

הנה אני מפסיקה. 3, 2, 1.

קאבום!

סתם. לא. הכל בסדר.