יש מן נוסחא כזו, שמישהו כתב פעם, היא אומר ככה:
כשהכל טוב מדי - אתה לפני נפילה,
אבל החלק האופטימי בתאוריה גורס שכשהכל רע - אתה לפני עליה.
תקופה ארוכה מאוד החיים שלי היו בנפילה -  נפילה ארוכה ומבאסת שהגיע בסוף למן יישורת של שיממון, סמים ושגרה.
ואז בשבועות האחרונים חלה עלייה, עלייה אופורית כמעט, שנמשכה בדיוק 5 ימים - ובסופה, התרסקות.

את העולה פגשתי כמה פעמים בזמן שעבדתי במועדון הצלילה הקודם, הוא היה חבר של אחת מעובדות הדלפק שם והיה בגיע לבקר
ולהפגין נוכחות מדי פעם.
מעולם לא נתתי עליו את הדעת.
עד שבוע שעבר.

ישבתי בבית קפה על האינטרנט האלחוטי כשהוא התחיל לדבר איתי בחלונות צ'אט הקטנים האלו של הפייסבוק.
השיחה זרמה טוב מאוד, למחרת הפכה לטלפון, שיחות קוליות והודעות, ובתוך יומיים לפגישה - לילה שלם שמועבר ביחד ונחתם בנשיקה.

מאותו יום - ועד אתמול מצאתי את עצמי במערבולת רגשות כמו ילדה בת 16.
מזמן לא הייתי כ"כ מאוהבת ולא הרשיתי לעצמי להתמסר ככה לגבר,
והוא מצידו לא איכזב - בילה איתי שעות, ישן איתי בכפיות בלילה, התייחס אלי כמו ג'נטלמן אמיתי והפגין חיבה אין קץ.

אבל משהו הרגיש לי לא טוב - הוא הזכיר את האקסית שלו יותר מדי וכשהוא היה מדבר עליה הוא היה מתמלא כעס מופגן ורגשות לא
גמורים.
ידעתי, גם מצידה, שהעסק בינייהם נגמר באופן חד משמעי אבל לא ברור וששנייהם אוכלים סרטים, אבל היא כבר עם חבר חדש ועבר
מספיק זמן - אז הרשיתי לעצמי לפנטז שאולי, אולי הוא התגבר וסתם קצת כועס (כי הוא חושב שהיא שכבה עם מישהו אחר מאחורי הגב
שלו) ושסוף סוף מצאתי לי אהבה...

נפגשנו על בסיס יום יומי וישנו יחד כל הלילה וזו בכלל לא הייתה שאלה של 'האם' אלה יותר של 'מתי' או 'איפה הפעם.
ביום שלישי, לפני שפגשתי את העולה, הספקתי עוד לפגוש את היחידה שלי מהצבא שהייתה באפטר בעיר, ללכת למסיבת אירוסין של
מישהו מהמועדון, ולבלות במאנקיז עם הבנות.
מניין הרעלים בדם שלי עמד על 3 ליטרים של בירה, 5 צ'ייסרים ערק, כוס וויסקי וג'ויינט.
כשהעולה הגיע לאסוף אותי כבר לא באמת הייתי בהכרה, אבל הוא - כמו בכל הימים שלפני, נהג בי בג'נטלמניות מושלמת וליווה
אותי הבייתה, השכיב אותי במיטה ונרדם איתי בכפיות.
סיפרתי לו על היום שעבר עלי, על היחידה והמפגש אירוסין, שהיה נוראי מבחינתי - כי כל האנשים מהמועדון הקודם היו שם ועשו
אווירה מחליאה (למרות שכן שימח אותי שאני כבר לא עובדת איתם ולא צריכה לראות אותם), כל מה שהוא שאל, זה האם האקסית
שלו הייתה שם.

ביום חמישי מרצדס-בנד הופיעו בעיר, הלכתי לראות את ההופעה עם כמה חברה מהמועדון החדש, וכמה צפוי - כל האנשים מהמועדון
הקודם היו שם, וכיאה לצוללים - בסוף החבורה התאחדה.
הלהקה עלה בשעתיים וחצי איחור, אבל אני כבר לא נשארתי, באיזור חצות החלטתי שאני מעדיפה ללכת למאנקיז עם הבנות לשמוע
קאברים לשירים נדושים (כן - הלהקה של הבריטי עוד פה, אבל כבר אין ביניינו אפילו החלפת מבטים) מאשר לראות את מרצדס-בנד
עם האנשים מהמועדון הקודם.
אז החלפתי מיקום, ואחרי זה באיזור 2 הלכתי לפאב אחר באיזור שבו ישב העולה עם חברים שלו - הפעם החלטתי לא לספר לו שראיתי
את החברה המועדון היום... שלא יעלו בו מחשבות עליה.

אז למרות שהייתה לי התחושה המוקדמת הבעייתית, החלטתי ללכת על זה - ובאמת שהייתי משוכנעת שלשם שינוי מצאתי משהו
רציני-  אני לא אגיד אהבה, אבל בהחלט מערכת יחסים של יותר מחודש.
עד אתמול.
כשהסטטוס שלו בפייסבוק השתנה ל:
Every time I see her all cool, calm and collected, I lose my breath, my heart starts pounding,
and I am painfully aware that I am not over her and she is over me.
"היא" זו האקסית...

קשה לי להגיד אם יותר נפגעתי, כעסתי או התאכזבתי.
אתה לא חייב לאהוב אותי - אבל לפחות אל תשקר לי, אל תשתמש בי כריבאונד או אישה מספר שתיים או מן נקמה מעוותת
באקסית שלך רק כי החברים הכי טובים שלה לא סובלים אותי ולא יאהבו את זה שנצא.
אבל יותר מהכל - כעסתי על עצמי.
הרי ראיתי את זה בא - ראיתי את זה קורה וידעתי שהוא עוד רוצה אותה,
אז מה אני משחקת אותה מופתעת?!

חזרתי מהעבודה מאוחר, אחרי ארוחה גדולה באל-גאוצ'ו עם המנומשת וחניכים שאנחנו ממש אוהבת והגיעו לסופ"ש צלילות,
והלכתי לישון - מאוכזבת ממנו, מאוכזבת מעצמי, מאוכזבת מכל הסיטואציה המטופשת הזו ובערב המנומשת, שגם עוברת
תקופה לא במיוחד קלה, והחניכים לקחו אותי למאנקיס להתשכר ולרקוד.

הם השקו אותי 2 ליטרים של בירה, צ'ייסרים בכמות שלא הצלחתי לעקוב אחריה, וודקא, ריקודים, ובעיקר - המון המון אהבה.
הלהקה ניגנה עד 2 וחצי בבוקר ואנחנו יצאנו מהמאנקיז ב3. הלכנו לארומה לאכול תותים בקצפת (?!) והמשכנו לטייל בטיילת,
מתנדנדים, שיכורים, שמחים ועייפים.

ובארבע בבוקר, הולכים בטיילת לעבר הבית, כיאה לאנשים שיכורים שלפני שנייה רקדו ליד איזה בוטקא לצלילי Easy Like
Sunday Morning (או שזה היה אחרי - לא זוכרת בדיוק) החלטנו, שהדבר הכי הגיוני לעשות, זה לעלות על הSling Shot (שזה
הכדור המקפץ והמאיר הזה שעולה מחיר מופקע לתיירים, אבל מחיר סביר ביותר לאילתים).
אז עלינו.

כי הרי מה יותר הגיוני מלהעיף את עצמך למעלה ולטלטל את עצמך למטה בקור מקפיא עם מכנס קרוע והכרה חלקית,
כשעוד שעתיים כבר צריך לקום לעבודה?!

ושם - ממרומי הכדור, כשכל הנוף של אילת פרוש לפני, הכתה בי ההבנה...
רק הלוואי ולא הייתי שיכורה מדי בכדי לזכור מה היא הייתה.