התחלתי ללמוד רכיבה על סוסים, וגם נרשמתי לפסיכומטרי...

מקווה להצליח בשני אלו - בזמן האחרון קצת קשה לי להתמיד, בעיקר כי אני חוזרת שפוכה מהעבודה

ואין לי כח לכלום חוץ ממקלחת ולהוציא את הכלב.

סוסים זה משהו שחלמתי עליו כל החיים והחלטתי סוף סוף להגשים - היום היה השיעור הראשון, דווקא

הלך ממש טוב, אני רק מקווה שאני אצליח להמשיך כי העבודה קצת דורשנית בזמן האחרון ואין לי יותר

מדי ימי חופש.

לפסיכומטרי נרשמתי למרות שנדרתי נדר לא לעשות את זה - לא כי אני חושבת שזה חשוב לעתיד שלי

חס ושלום - יותר כי קיבלתי וואוצ'ר מימון מלא מהצבא וחבל לא לנצל אותו (ישראלי משהו מצידי).

העין של הכלב משטפרת - הווטרינר אחר להמשיך עם הטיפול עוד שבוע ולבוא לעוש ביקורת, אבל שאת

החלק הקשה עברנו ושהעין תחלים :)

האמת שהיום היה יום ניפלא - הייתי בחופש מהעבודה ועל הבוקר קמתי לנסוע לשיעור רכיבה, אחריו חזרתי

הבייתה, הוצאתי את הכלב ונסעתי למועדון לצלול לי קצת צלילות חופשיות בים (הגעתי ל 14.5 מ' - התקדמות).

מה שמצחיק - זה שדווקא ימים כמו אלה מדגישים את הבדידות.

המנומשת והערבי ביחד - די בזכותי:

הערבי היה מאוהב במנומשת המון זמן והיא לא שמה עליו והרבה בזכות הלחץ שלי (כי הם ממש מתאימים)

היא נתנה לזה צ'אנס ועכשיו הם יחד...

מצד אחד אני שמחה - 2 החברים הכי טובים שלי פה באילת ביחד מאושרים וקורנים כמו שממזמן לא ראיתי

אותם, אבל מצד שני - פתאום הם רוצים זמן זוג וכל מני חארטא כזה, ואני, הצלע השלישית בחבורה שהייתה

כ"כ חזרה ומלוכדת ובילתה 24 שעות ביחד, נשארת מחוץ לעסק...

אז היום כ"כ התחשק לי לצאת לשתות בירה ולרקוד קצת כדי לחתום את היום המופלא הזה, אבל הם רוצים

ארוחה רומנטית וזמן זוג - אז אני נשארת בבית לבד לבהות במחשב עם הכלב...

לפחות יש לי כלב...

דחייה נוספת הצטרפה לה לרשימת הדחיות בזמן האחרון:

שוב בריטי, צרפתי במקור, 10 שנים בלונדון, הגיע לאילת לחודש.

דווקא ממש הייתי בטוחה שהולך טוב - נפגשנו כמעט כל ערב בפאב, הוא ניגש לדבר איתי, צחקוקים, נגיעות,

פלירטוטים והתגרויות סקסיות... באמת שחשבתי שיצא לי משהו פה.

ואז שוב - ברגע שזה היה אמור לגשת לעניין הגיעה השיחה (לפחות, להבדיל מהקודם, הייתה שיחה ולא סתם

היעלמות או התעלמות):

"את סקסית ומדהימה, אבל אני רואה בך חברה"

Always the best friend - Never the girlfriend

ומה שמציק הוא - שזה קורה הרבה יותר מדי לאחרונה.

הביטחון העצמי שלי נפגע אנושות מהנושא, המיוחד בהתחשב בהצלחה המטורפת שהייתה לי לפני בקרב בני

המין הזכרי.

מה אני עושה לא נכון?!

התחיל פורט אופטימי ונגמר מבאס.

נו שויין...