החיים כמשפחה החדשה של המנומשת נמשכים על מי מנוחות בינתיים.

היא גרה אצל הערבי, מסתדרת עניינים בירוקרטיים ואני שם כסוג של אחות תומכת, ערב כן ערב לא,

תלוי אם הם עסוקים או לא.

רכשתי לי בינתיים אוייבים באילת: המשפחה של המנומשת.

מסתבר שהם החליטו שלא רק שאני "החברה הלסבית הנוראית" (אמא שלה, מאיזושהי סיבה, בטוחה

שאני לסבית שמאוהבת במנומשת ומנסה להעביר אותה לצד השני), אלה שגם בגלל שאני כ"כ תומכת

בה וכ"כ כועסת על ההתנהגות שלהם, אני שמחה לעד...

מסתבר שהמשפחה שלה הם כנראה האנשים הכי לא נאורים שפגשתי לאחרונה.

וויכוח אינטרנטי עם אחיות שלה, אף אחת מהן אגב לא גרה באילת כבר, הוליד מהן תשובות מודרניות כמו:

"את הבולשיט של לשפוט בן אדם עפ"י מי שהוא תשמרי לעולם האוטופי שלך"

או "את לא החברה עם הנטיות המיניות הנכונות? אז את זה המשפחה שלך מקבלת? ממש אחלה משפחה"

(בטון ציני - כן?).

בינתיים הגיע פסח ועפ"י כמות העבודה היה נראה שאת הסדר אני עושה במלון בו עובד הערבי יחד עם המנומשת,

שתינו נטולות משפחה לחג.

עד שלפני יום וחצי בערך בא אלי הבוס:

"סימפוני" הוא שאל "איפה את עושה את הסדר?"

"כנראה שבמלון" עניתי

"מה דעתך לעשות אותו בבית?"

חייכתי, מה היה לי להגיד, ברור שאני מעדיפה לנסוע למשפחה לסדר כהילכתו (טוב, לפחות כהילכתו בדרכה של

משפחתי המטורללת).

קיבלתי חופש - מערב החג, וראשון בבוקר אני מתייצבת שוב לעבודה לשבוע של קריעת תחת מהאגדות ועומס

עבודה מהגיהנום.

אז אני נוסעת לצפון,

די בהפתעה...

ב23:58 יעזוב אוטובוס מספר 933 את התחנה המרכזית באילת לכיוון חיפה ועליו אני והכלב.

4 ימים לנקות את הראש, לראות את החברים הטובים מהצפון, לצלול קצת בים התיכון (לא בתור מדריכה

לשם שינוי ), ובעיקר להתנתק...

להתנתק מכל מה שעבר עלי בתקופה האחרונה מאז שחזרתי מהביקור האחרון בבית.

חג שמח :)