מפתח המרחק פתח לי שער של געגועים,
והפחד אז שואל בי האם את שלי.
אל תעזביני, את המלאך שלי.
לפעמים אני לא מבין אותך, את עוברת שינוי
לפעמים אני בורח, לא להיות תלוי.
אבל חוזר אלייך, את המלאך שלי.
אני נווד זרוק שהתאהב לו בנסיכה,
בין כל היפות האלה את היית שונה.
אני שלך לנצח, את המלאך שלי.
אם אני המלאך שלו, למה אני לא רואה את זה?
למה אני מקנאה כל פעם מחדש.
לא יכולה לראות אותו עם מישי אחרת.
לא יכולה לראות אותו בלעדיי.
אני מתגעגת כל כך לימי הקיץ , על חוף הים.
ישבנו שם והתנתקנו מהכל.
רק אנחנו, החוף, והקול של הגלים שהתנפצו להם בלילה הקר ההוא.
אז למה? למה אני לא מרגישה שלו לנצח?
אני מפחדת.. כ"כ מפחדת לאבד אותו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
