ואיך שהזמן עבר..

יאוווו!!!! שבועיים לא הייתי בבית ולמדתי כ"כ הרבה....

מי שלא יודע, ביום ראשון שעבר יצאתי לקורסים.

היה כ"כ כיף למדתי טונה והייתי עם תומר מהרצליה באוהל חוץ מזה הייתי גם עם גפן החיפאית וג'ול, מיכאל קליין, טלי ואיבה הצית"אים. המדריך איתי חזק והסירה האלילה א-ה-ו-ס!!!

אני יצאתי משם מוכן להדריך וימאי טוב יותר.

חוץ מזה השחמתי עם נוי וענבר, בהתחלה זה לא היה מתוך רצון, זה היה מתוך מחשבה של איך אני יכול לפעול בשיתוף פעולה עם אנשים שאני כועס אלייהם. אבל אז חשבתי על זה והבנתי שזאת סתם שטות ושזה לא משנה כבר.

הקורס גרם לי לרצות את האהוס להדרכה שנה הבאה ואני מצפה לעבוד עליה כמו שאני בחיים שלי לא עבדתי על סירה.

וזהו.... אני די עייף ונורא רוצה לחזור לישון אז זה סוף הפוסט

ביי ביי

פרנקלין.

אוקיי אוקיי.... אתם צודקים, הייתי טויפה מרושע בפוסט הקודם (אני מרוקאי)...

אולי אני הגזמתי, אבל ככה הרגשתי באותו הרגע והייתי חייב לפרוק.

אני גם רוצה להגיד שאני לא שונא אף אחד!!!!!! זה שאני כועס לא עושה שונא את אותו הבנאדם.

ועוד משהו שרציתי להגיד זה משהו לנוי:

ביום רביעי, אם שמעת משו שאני ואחרים דיברנו עליו, זה לא היה ספציפי עלייך זה על איך אני מרגיש וגם לא האשמנו אותך במשו... זה הכל היה עליי.

עכשיו לנושא שרציתי לדבר עליו...

זה מדהים.... פשוט מדהים!!!!! אין לכם מושג כמה, כמה קשה בלעדיה.

כמה דברים יכולתי לעשות איתה באותם שלושה ימים שעברו ושכמה רגשות ובעיות עוברות בראש...

בחיים לא היו לי רגשות כאלה, מחשבות כלאה, רעיונות כלאה....

זה מדהים לראות שבני אדם שאני כועס אליהם גורמים לי לחשוב שזה הכל באשמתי, מרוב שאני אוהב אותם...

וכל פעם שאני עובר לידם, אני מרגיש קטן ומוזר, לא נוח לי...

כלזה ובכל זאת אני מרגיש שזה הזמן לסלוח.

יכול להיות שזה הקיץ המעצבן הזה? אני כל כך שונא את הקיץ....

מה יקרה אם אני אהיה אם אחד מהם באוהל? מה אז אני יעשה?

וגם היה לי חלום, חלמתי שאני ואחד מהאלה שאני כועס אליהם עוברים לתיכון ביחד (למרות ששינהם לא עוברים איתי לתיכון) ושאנחנו באותה כיתה, ומבלים את חיים ביחד, צוחקים, נהנים, בוכים.

למה?

למה זה לא הדדי שאני רק רוצה טוב?

למה העולם לא נותן לי שיהיה טוב?

למה אני לא נותן לעצמי שיהיה טוב?

אני צריך ללכת לחושב....

פרנקין, הצב המדוכא.

חופש, הלוואי שהיה טוב בחופש.

כל הריבים האלה, הכעסים, ההאשמות, הדיכאונות.

הבכי שיוצא בלי שום סיבה.

רק אתמול בלילה ירדה לה סתם דמעה.

בים טוב, בים יש רוח טובה נעימה.

אבל בסירה.. בסירה רועש, בסירה כואב.

בבקשה תבינו אותי, בבקשה.. אני לא מפלצת, אני עוד נערה...

רוצה לנוח, רוצה להבין, רוצה לחיות חיים שכאלה, חיים שקטים.

אתמול דיברתי עם חברה, חברה טובה, שגם לה היה רע השנה.

כ"כ הזדהנו כ"כ פתחנו, כ"כ כאבנו, ושתינו בכינו.

הוא, שאני אוהבת כ"כ, עדיין לא יודע. לא יודעת אם להגיד לו או לא.

ושאר הבנים, סתם מעצבנים... או שלא כ"כ חשובים.

ד"א- ענבר.. אתה ידיד מדהים.אני אוהבת אותך ולא משנה מה אחרים יגידו :)

זהו.. עוד פוסט לא משו...

עוד יומיים קורסים, נפגש שם ויהיה טוב:)

אתמול העברנו את הסירות לעכו.. היה מדהים- קסיופאה שליטה וגם מושיק :)