היי אהובים שלי!
לא עידכנתי הרבה זמן והאמת שגם עכשיו אין לי ממש מה לספר..
הימים קצרים הלילות ארוכים והשעמום הולך וגובר..
בזמן האחרון נכנסתי לתוך בועה של כלום לפעמים אני נהנית מהכלום הזה ולפעמים, לפעמים הוא הורג אותי!
אני מתנחמת בעובדה שזה יימשך רק עוד שבוע ואז אני בטוחה שאני עוד אתגעגע לשעמום של הבית,
בעוד שבוע בדיוק אני מתגייסת!
האמת כבר לא ממש חוששת מהגיוס אפילו לא מתרגשת וזה מפחיד קצת,
מפחיד כי אני לא מרגישה כלום כי פתאום לא אכפת לי מה יהיה
מפחיד אותי שהתמלאתי בהרגשת ביטחון לא ברורה כאילו מובן מאליו
שיהיה לי טוב, למרות שבינינו מה לא מגיע לי שיהיה לי טוב?!
בהרבה מקרים אני לא בסדר אבל בסך הכל אני משתדלת להיות טובה
לנהוג בצניעות וביושר.
סתיו אני כל כך מתגעגעת, לפעמים בלילה כשאני עוצמת עיניים ממש שניה
לפני שאני נרדמת אני חושבת עליכם, על כל אחת ואחד מכם..
איפה אתם נמצאים ומה אתם עושים מה אתם מרגישים ועל מה אתם חושבים
לפעמים נדמה לי שכל זה לא היה בכלל אולי בגלל שהסיפור שלנו אגדה
והקבוצה שלנו חלום!
יש כל כך הרבה אנשים שאני רוצה לדבר איתם ואני לא מצליחה אני אפילו לא יכולה להסביר למה.. לפעמים אני מחייגת את הספרות הראשונות ומנתקת הפעולה הכל כך פשוטה הזאת הפכה בעיניי לכמעט ובלתי אפשרית..
עצוב לי וקשה לי יש עוד הרבה אנשים יקרים שנשארו בשטיינברג
שאולי בשבילם הייתי עוד אחת מסתיו אבל הם היו ועדיין בשבילי כל העולם!
טוב לפני שאני אגרור את עצמי לחפירה על האנושות אני אעצור כאן!
רק רציתי לאחל לכם...
שנה טובה! הכי טובה שיכולה להיות...
חג שמח ורק מעשים טובים.
אוהבת אתכם!!!!
לסיום הייתי חייבת לצטט מילים משיר חדש של אבי בניון
(אח של עמיר..כן לא התבלבלתי ומלך לא פחות ממנו) אז תקראו ותפנימו:
עצור, תתחיל לבכות,
לא יודע מה הטעם לחכות.
הרי יבוא היום, והאמת תבוא לדפוק על החלון.
עצור, תתחיל לחלום,
לדעת מי בכלל נותן לך לגדול.
חזור, עזוב הכל,
זה לא שלך שם בשביל מה לך לסבול.
הלכת לחפש במקומות זרים,
רצית לרחף מעבר להרים.
אמת לא משתנה, שנה אחר שנה אחר שנה.