My Blog :]

מכירים את זה?! שאתם פשוט בדיכאון..אין סיבה מיוחדת..פשוט בדיכאון..כל מה שאתם רוצים זה להגביר את המוזיקה חזק חזק..בשיבל לא לשמוע א-ף אחד..ולהיות מתחת לשמיכה..

זה בדיוק מה שקורה לי עכשיו..אני לא חושבת שיש עוד ראש בעולם..שיש בו כל כך הרבה מחשבות,געגועים,תסכולים כמו שלי יש בראש עכשיו..כל כך הרבה מחשבות..עלייך, על אבא שלי שכל כך חסר לי, על החיים, כל כך הרבה געגועים לכל כך הרבה אנשים..אבל בעיקר..לאבא שלי..(למי שלא יודע אבא שלי נפטר כשהייתי בת 3...) בחיים לא חשבתי שאני יהיה כל כך עצובה..שפתאום אני אקום בבוקר והכל יחזור אליי..כל הגעגועים,כל התסכול שבחיים לא זכיתי להכיר את אבא שלי, שלא נשאר לי זכרונות ממנו חוץ מתמונות..בחיים אני לא יכול להרגיש חיבוק של אבא..אני כותבת ובוכה..כי אני צריכה להתפרק..לא אכפת לי מי קורא את זה ומי לא..אני פשוט צריך להתפרק..ולהוציא הכל..ומכיוון שאף אחד לא מוכן להקשיב לי..אני פשוט כותבת..על כמה שהוא חסר לי..על 12 שנה של געגועים..ומחשבות כ-ל הזמן.."איפה הוא?" "למה דווקא אני?" "הוא רואה אותי עכשיו? משגיח עליי?"..ופתאום היום..הכל התפרץ..ה-כ-ל..כל המחשבות,התסכולים,הגעגועים,הכל...

זה קשה..למרות שכולם אומרים שלומדים לחיות עם זה..באמת לומדים..אבל אף פעם אי אפשר לדלג על זה..אז לא בוכים שסתם חושבים,אז מתעלמים מהמחשבות..אבל פתאום הכל מתפרץ..וזה הכי כואב שיש..

ואתה..בחייים לא חשבתי שאני יהיה כל כך מתוסכלת בגלל בן..בחיים אבל..אבל בכל זאת..אתה לא יוצא לי מהראש..ובאמת שאני לא מאוהבת ולא כלום..אתה פשוט לא יוצא לי מהראש..הרגיעם והזכרונות מפעם..הזכרונות המושלמים..שהיית אצלי והכל היה כל כך מושלם...עכשיו הכל חוזר..ובאמת שאני לא מבינה אותך..ואני מנסה..ולא מצליחה בכלל בכלל..יום אחד אתה רוצה אותי והכל..ויום אחד לא אכפת לך ממני..ואם אני לא יגיד אתה לא תתקשר..ואם אני לא אשלח הודעה אתה בחיים לא תשלח....אתה בעצמך אמרת שאתה שונא אנשים שלא סגורים על עצמם ואתה בעצמך לא סגור על עצמך בכלל!!)^_#^*@) דיי..אני מתחרפנת כבר..

מישהו מוכן להגיד לי למה הכל לא יכול להיות פשוט?!..

אני רוצה שהכל יהיה פשוט ויפה..זהו..לא יותר מידי..

טוב אז לכל מי שקרא אני מקווה שלא חפרתי יותר מידי..ולא כל מי שלא..לא כזה אכפת לי..

ותזכרו..תאהבו את המשפחה שלכם כאילו הם האנשים היחידים שיש לכם...כי מי שמבין,מבין ומי שלא..לא מבין איך זה לאבד מישהו המשפחה..ועוד כל כך קרוב כמו אבא!

אוהבת,

הדר..

אחרי הכל..אני בטוחה שיהיה טוב...זה פשוט ימים שכאלה..

משתדלת לסיים את הקטע ואת היום בחיוך (: (כמה שזה קשה..)