כינוי:
Dee* מין: נקבה MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2008
 הגיע הזמן...
אז כן, המחשב שלי עדיין מושבת, וככל הנראה ישאר כך עד שיהיה לי מספיק כסף לקנות אחד חדש (מה שלא נראה באופק בהתחשב במינוס שיש לי בחשבון בנק...). ובכל זאת, רשמים קצרים מהטיול (החלטתי שלא להעתיק את כל יומן המסע שלי, כי זה מיותר לדעתי...).
REMEMBER - Tiger Leaping Gorge
Day #3
לקום בבוקר בתוך ענן כשבחוץ קריר וברקע רק קריאת תרנגולים, קול הנהר וציוץ הציפורים.
-17.9.08-
להסתכל על הכוכבים כל הלילה עם המוזיקה שלי שסוף סוף חזרה אליי, זה מה שאני רוצה עכשיו.
וזה לא משנה כמה קר בחוץ או כמה כואבות לי הרגליים או כמה אני עייפה...
אתמול הלכתי לישון בוכה וקמתי הבוקר בוכה, אותם חלומות על הבית...
מין הרגשה כזו של חוסר-שייכות שוב, וגעגועים.
-שנגרי-לה 17.9.08-
REMEMBER
את משי המקסימה, עם כל הילדותיות והצחוק, החיוך עם האור בעיניים, הריקודים והחופש.
את ניר, עם המבטא הישראלי באנגלית, שכנועים לדיסקאונט, שנטי-שנטי, השיער הארוך, העיניים והידיים.
את קווין עם החיוך והצחוק המדבקים, משחק עם הבן של בעלת ההוסטל כמו אבא לתפארת.
את האנרגיה הרעה שאפפה את עמר בסוף, כמה זה הטריד וכמה זה היה שונה מההתחלה.
את "מא-ממממאאא" במבטא קזחי של ניר...
DON'T GIVE UP ON
-סקרנות. לגלות ולהבין דברים חדשים, גם אם הם לא עניינו אותי לפני שבוע (בודהיזם).
-האהבה לציור. דרך הציורים של משי והאוספים של השטויות...
-משפחה.
-חופש ואפשרות לנשום בחוץ ולהסתכל לשמיים - ולהאמין!
(ושמש, והרים ועננים וכוכבים והירח...)
-עדיין שנגרי-לה... 18.9.08-
Hurt / Johnny Cash
I hurt myself today, to see if I still feel
I focus on the pain, the only thing thats real
the neadle tears a hole, the old familiar sting
try to kill it all away but I remember everything
what have I
become?
my sweetest friend
everyone I know goes away in the end
and
you could have it all
my empire of dirt
I will let you down I will
make you hurt
I wear this crown of thorns upon my liar's chair
full
of broken thoughts I cannot repair
beneath the stains of time the
feelings disappear
you are someone else I am still right here
what
have I become?
my sweetest friend
everyone I know goes away in the
end
and you could have it all
my empire of dirt
I will let you
down I will make you hurt
if I could start again
a million miles
away
I would keep myself
I would find a way
חושבת שהצלחתי להתחיל מחדש עוד בבית, גם כשכואב זה לא כמו שהיה שם. גם כשרע, זה לא הרע הזה.
-נושמת- גם אם לא תמיד שמחה ואולי עוד לא מאושרת,
מאמינה שזה יכול לבוא.
-
העלים רוקדים עם הרוח והשמש, רוח נשבת לי על הפנים ומעיפה את הפוני.
הרים ירוקים ושמיים תכולים עם מיליון עננים מסביב.
-על האוטובוס בדרך לליג'יאן 20.9.08-
'בעיר יפה ומלאת געגועים
אני הולך, להתמסר לרצונות שלי, להסתבך
וליופי שמעיף אותי לעננים
התלהבות כזאת חסרת מעצורים'
'אם לא הוא אז אף אחד, יותר טוב כלום מכמעט'
אני חייבת לשכוח אותו וממנו!
אבל אפילו לא מנסה...
-כלכך התגעגעתי למוזיקה של עברי, יושבת באוטובוס עם האייפוד של אלדו והמון שירים של עברי - בוחקת צוכה.
(ואיכשהו בכל זה גם בריי נכנס למשוואה...)
-על האוטובוס בדרך לקונמינג 26.9.08-
החג הלאומי של הסינים כבר נכנס ורואים את אותותיו...
קצת מתסכל-מבאס וקשה אבל אין ברירה, זו עיר שאי אפשר לפספס.
חושבת-מלקה את עצמי בגללו... אני צריכה להתגבר על זה.
צריכה לשכוח ולשים דברים בצד כי פאק! אני בחו"ל!
אם לא עכשיו אז מתי ?!?
-לילה ראשון בקונמינג 27.9.08-
עוזבים את סין...
החלק הראשון של הטיול עבר חלף לו...
סין הפתיעה של פעם מחדש. יפה, מחדשת ומתחדשת.
כל כך הרבה עבר עליי בשבועות האחרונים.
כאב של געגוע ושל איך שאני;
יופי שאני לא יודעת לקלוט ולהבין, כפרים, ערים, אנשים...
בין כל הרשימות "לא לשכוח" שעשיתי האנשים הם הדבר החשוב ביותר.
נופים אני אשכח, ההתלהבות תחלוף,
אבל מכל אדם שפגשתי אני יכולה וצריכה ללמוד.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
