זהו.

בגלל הדמעות האלו.

זהו!

יום אחרי 13:50:

בפעם הראשונה מאז שקיים הבלוג רציתי וכמעט ומחקתי פוסט... הפוסט הזה אומר הרבה וכלום.

שלומי מסתיר ממני דברים (אני יודעת כי אני מכירה אותו.)  ואין לי כבר כח להתמודד עם כל הפרצי הרגשות הזמניים האלו,

 אין לי כבר כח לנסות להבין מה קורה או לתקשר איתו בכח כי זה קשה ואני הרבה יותר מדיי פגיעה לידו.

 כמה שזה כואב ומרגיש לא נכון זה גם הפתרון היחיד שנראה באופק - אני לא רוצה קשר איתו. לא בקרוב.

דיי לבכות!!! כבר אין לי כח, פשוט אין.

*די* שיודעת שכל זה יכול להשתנות בשניה, רק לא יודעת איך...