עוצרת לנשום קצת, להעלות את הראש מעל המים ולקחת אוויר לפני החזרה האחרונה לשם.

הזמן עובר כמו נצח אבל נראה כאילו הוא טס... לא מאמינה שכל כך הרבה כבר עבר.

חזרה לבית לזמן שלא חשבתי שיגיע... פתאום הימים האלו של המיטה שלי, המשפחה, העיר והחברים...

החיים שלי שם ופה, שני מקומות שונים, אם אני שם הלב שלי פה, כשאני פה הלב קצת שם, בשממה ההיא...

הוא מאשים אותי, הטיל את האחריות עליי כמו פצצה בהודעה קולית רועשת ואני רק חושבת איך הוא מעז, ואיך יכולתי לא לראות את זה... איך יכולתי להמשיך להיות הכלבלב במערכת יחסים הזאת, אולי זו באמת האחריות שלי, הרי לקחתי על עצמי את האחריות של להשאר בקשר... אז שיהיה, אני אחראית לזה שזה נגמר. להצטער? לא נראה לי.

פתאום הכל מוזר...

על המחשב אחרי כל כך הרבה זמן...

פתחתי את האי מייל, 71 הודעות רק מהאתר הזה... בלוגים שננטשו על ידי \:

|: עוד מעט חוזרת, באמת!.

3> לילה טוב יקירי.

*די*