לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



כינוי:  Dee*

מין: נקבה

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2006    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2006

דבק


צריכה לעשות סדר,

סדר בחדר,

סדר בארון,

סדר בראש

וסדר בלב.

 

 

נמאס כבר לבכות, כל הזמן מגרד בעיניים

אדישות משתלטת שוב, אדישות רעה... לא אוהבת אף אחד.

 

לא מוצאת כבר פתרונות,

סדר הוא הפתרון אבל איך? מאיפה להתחיל בכלל?

 

אולי גיא צודק, אולי אני כן צריכה בנזוג,

אבל קודם אני צריכה את עצמי שלמה

לא מחולקת לחתיכות מהעבר.

 

אני לא מוצאת הדבק, פשוט לא.


בשבוע שעבר הלכנו להתנדב במן מתנ"ס שכזה עם ילדים ממשפחות מצוקה.

הם היו בחדר מחשבים... תמיד שאני מגיעה לשם אני מוצאת את עצמי חסרת מעש אז התיישבתי ליד אחד הילדים,

בהתחלה הוא התעלם, אז הסתכלתי על איך שהוא משחק,

"את רוצה להיות איתי?" הוא שאל אחרי כמה דקות של שתיקה,

"כן" עניתי עם חיוך, "טוב, אז תשמרי לי את הגולה" הוא הביא לי גולה שהתחבאה אצלו ביד, כך שיהיה לו נוח יותר לשחק.

"איך קוראים לך?", "די, איך לך?", "סתיו" ...

המשכנו לשחק... אני הייתי גרועה, הוא קרא לחבר שלו שיעבור לו את כל השלבים...

כשעברנו למשחק אחר, שלא הכרתי הוא שיחק והסביר לי הכל, אחר כך הוא נתן לי לנסות קצת גם...

והוא לא התעצבן כשהפסדתי, רק חזר לשחק בעצמו, כשהוא הפסיד הוא קצת יותר התעצבן ואמר שלפעמים כשהוא מפסיד הוא רוצה לקלל אבל אמרתי לו שזה אסור ולא יפה, אפילו שהוא לא מקלל מישהו מסויים.

התאהבתי בגומות שלו בזמן ששיחקנו בחדר מחשבים, בגומות, בסבלנות, ברצון הזה לשתף כי יש מי שיקשיב...

 

אחרי שעה ומשהו עברנו לחדר אחר בכדי להכין שעורי בית, לסתיו לא היו שעורים, הוא הסביר לי שכל השבוע הם עבדו על טקס לכבוד חג השבועות ואמר את השורות שלו בטקס בעל פה, הוא גם סיפר שאמא שלו וכל האמהות באו לראות את הטקס...

לילדה השניה שהיתה איתנו בקבוצה כן היו שעורים, אז סתיו לקח דפי עבודה, ועזרתי לכל אחד בתורו.

אחר כך חבר של סתיו, זה שמצליח לעבור את כל השלבים במחשב, הצטרף אלינו ועזרתי לו בשעורים בחשבון.

הלכתי לרגע לשרותים וכשחזרתי ראיתי שהם היו קצרי רוח מאוד, הילד שטוב במחשב סיים עמוד שלם בשעורים כדי להפתיע אותי וסתיו, סתיו הסתובב בחדר וחיכה שאחזור... אמרתי להם שעוד מעט אני צריכה ללכת כי כבר מאוחר וסתיו נורא התעצב, חיבק אותי וביקש שלא אלך, שאל אם אבוא שוב וביקש שאבוא ביום שני... הבטחתי לו שאני אחזור, לא יודעת מתי אבל מתישהו אני אחזור...

"את לא תשכחי אותי נכון?" הוא שאל "כי אני לא אשכח אותך בחיים"

"לא אשכח" "מבטיחה?" "מבטיחה."

 

******

 

ההתנדבות הזאת תמיד נראית אצלנו ביחידה כמשהו שמוכרחים וחייבים ואף אחד לא רוצה

אבל כבר הרבה זמן לא התחמם לי ככה הלב.

 

אני אוהבת ילדים, לא יודעת איך אצליח לחיות בלי כאלה משלי

אבל אני פחדנית.

 

הקטע הזה הוא כדי לקיים את הבטחתי לסתיו, למקרה שכן אשכח כי אני בקושי זוכרת מה היום היום ומה התאריך...

הקטע הזה הוא כדי שכשאסתכל אחורה אזכור את סתיו כי אני לא באמת יודעת מתי אני אסע לשם שוב ואני לא באמת יודעת אם הוא יהיה בפעם הבאה. המקום הזה מדהים. באמת.


 

זה הולך להיות חודש עמוס בחוויות.

החלטתי שאני אקבל את כל הדברים הבאים כחוויות.

ישלי הרבה מדיי החלטות עתידיות לבצע ופחות מדיי פידבקים למה שאני באמת רוצה.

יש שני שבילים חדשים בדרך, שביל מסובך שיסדר לי את כל החיים והוא הבריחה הטובה ביותר מהחיים האמיתיים,

ועוד שביל, שלא ממש סביר שאוכל לעבור בו והוא כולו מעורפל ולא רואים לאן הולכים.

 

כמו שאני מכירה את עצמי אני נשארת במקום.

 

 

לילה טוב.

*די*

נכתב על ידי Dee* , 4/6/2006 22:39  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Dead angel ב-5/6/2006 20:06




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDee* אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Dee* ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)