שבוע ארוך כל כך... הוא היה טוב כמו שהוא היה ארוך גם וזה נדיר בתקופה הזאת... :)

ביום ראשון אחרי שהיה לי מטבח בבסיס וקרעתי את עצמי הלכתי עם מותק להסתובב,

ביקור ספונטני במקס ברנר מבלי לאכול שוקולד :) נחמד מאוד.

וידוי שלי בעניין הסיגריות. רציתי לספר לה ממזמן, כי אני יודעת שהיא נגד וחשוב לי שהיא תדע דבר כזה עליי...

שיחות מלב אל לב. אפילו על מה שקרה לפני כמה חודשים סיפרתי לה.

ביום שני ניסיון התעלמות כושל בין האנשים בבסיס, למרות שיחסית היה דיי שקט.

בלילה טלפון מבולי, לא דיברנו יומיים בגלל שרבנו, "אני לא אחזיק עד 12..."

בבוקר כשהגעתי בל וטלי אמרו מזל טוב, בל הביאה לי גם ברכת שוקולד.

בהמשך היום ק' לחש לי באוזן "שתהיה לך שנה טובה" אחר כך חקר על למה אני לא חוגגת והסכים.

שלומי התקשר, ברטי התקשרה ("איזה יום היום? - שני! -כן אבל איזה יום היום? מזל טוב!"),

אפילו אבא התקשר במיוחד להגיד מזל טוב...

אחרי העבודה נסעתי עם שלומי להצגה, קטע מוזר בתחנת אוטובוס כשהוא ליטף לי את הלחי, אין לי כח אליו.

אחרי ההצגה, מחכה שעה (!!) לאוטובוס הביתה, מחליפה בגדים ונוסעים לתתה,

אצל תתה עשו את כל מה שלא היו צריכים...

עייפות.

יום שלישי היה לי שעור בציור...

שוב הרצאות מהמורה שאני צריכה להשקיע ולהתאמן גם בבית \: אני יודעת את זה. זה לא עובד.

ביום רביעי נסיעה עם מותק ומירי לקניון, הסתובבויות בין כל המבצעים שיש עכשיו...

התחדשתי ב-3 חזיות חדשות ^_^    ררררר

וקניתי למריה סוף סוף מתנת יומולדת.

יום חמישי - הדובדבן שבקצפת

נסיעה להופעה של אביב גפן ועברי לידר בפסטיבל באשדוד. היה כל כך טוב!

הגענו לפני שהחלה ההופעה ככה שיכולתנו להתמקם במקום דיי קרוב לבמה (תוך כדיי הדחפויות קלות)

ריח זיעה באוויר, עשן סיגריות, חום וצרחות של בנות מעצבנות.

אחרי כמה דקות עלתה להקת החימום - העברית. זוועות עולם.

בשלב כלשהו החלטנו שאם נשב, אם כולם ישבו, הם יבינו את הרמז וירדו מהבמה, אני לא כזאת \: הם היו ממש גרועים!!

מנגד בנות אחרות בקהל החליטו להיות יותר בוטות ופשוט צרחו להם שירדו...

חצי שעה בערך אחרי שהם ירדו עלה עברי :) (בסביבות 23:30)

נתן שואו רציני...

שירים: זכיתי לאהוב ("כשאתם אומרים את זה ככה אני באמת מאמין"), לאונרדו, מכונית יפאנית חדשה, האנשים החדשים, אדוני, (וואו לא האמנתי שאני אשכח ועכשיו אני מתאמצת להזכר...) על קו המים, ואולי, הכוס הכחולה,

באחת הוא סיים עם בוא וירד מהבמה, אחרי חצי שעה בערך אביב עלה (בזמן הזה כבר הייתי בשורה שניה-שלישית ^^)

השואו של אביב היה קצר יותר (נראה לי).

הרבה זמן לא הרגשתי אביבניקית, תואר מטומטם אבל אין לי דרך אחרת לקרוא לזה,

פיסניקית עם אהבה שונה... משהו אחר בפנים.

שירים: הוא פתח עם זוהרים, עם הזמן, זה רק הלב שכואב לך, הכל מתפורר, המכתב, עצוב בלעדיך, מלאך, מיליארד טועים, השיר שלנו וכמובן התקווה ("מסוק ח"א בעזה, נשיר שהם יחזרו הביתה בשלום") וקינח בגרסה מדהימה לסוף העולם.

כמה דקות אחרי שהוא ירד הם עלו יחד... ההופעה של שניהם קצת הרסה,

היא היתה טובה אבל ראו שהם קראו מדפים את המילים (מה שגרם להם גם קצת לזייף) וזה היה מאכזב קצת.

יחד הם שרו את כמה כוכב, יותר טוב כלום מכמעט, של עברי

ואת שנינו שווים, האם להיות בך מאוהב, מחר של אביב (אני לא זוכרת ... מחטיפה לעצמי... didn't help)

בכל אופן... היה נהדר!

חזרה לדודה שלי, אצלה ישנתי, התעוררות בבוקר שישי, שיחות עם הדודה האהובה, נסיעה הביתה.

בשישי (אתמול) נסעתי עם בולי להסתובב בפארק, הרבה זמן לא עשינו את זה (:

השלמת שיחות של כל השבוע, אפילו שבוע וחצי... בערב הייתי עייפה מכדי לצאת...

תכנונים להיום - לראות את תמי, גם אם לקצת, מחר היא נכנסת לשירות סדיר.

ואולי לסוע עם בולי להפגש עם אנש טוב שלא ראיתי מלא מלא זמן ואני רוצה...

נראה שהחלטתי סופית לחתום ויתור קצונה. התלבטתי המון בזמן האחרון, בגלל דברים שקרו בצבא ובגלל שאני אמורה לחתום/לא לחתום עד מחר. בתחילת החודש חתמתי על טופס ראשוני ועכשיו אני אמורה לחתום על הסופי... אתמול, עם כל הבלגאן של הזמן האחרון, החלטתי שזה לא בשבילי. אולי זאת ההופעה שהחזירה אותי אחורה, אל עצמי כמו שהייתי תמיד, קצת נעלמתי בין כל המסגרת העצומה הזאת. אני לא אוכל להכנס פנימה יותר מדיי, המצפון והרגש שלי לא יחזיק מעמד. אני לא רוצה להעלם יותר. אני לא אעלם יותר.

עוד חודש עבר על כוחותינו, שיהיה חודש טוב.

*די*