ממעמקי האסלה אני קולטת כמה שלא השתניתי
כמה שכל הזמן הזה וההתנהלות המזוייפת לא עשו שינוי
איך לא משנה למי אני אלך, ומה יגידו לי,
אחרי דקותיים, יומיים, שבועיים
הכל יחזור למצב הקיים.
אני כזאת ואין לי מה לעשות עם זה.
פשוט אין.
חבל לי שמשכתי אותה למטה איתי
חבל לי שהיא הורגת את עצמה ככה
חבל לי שהיא אפילו לא מבינה את זה.
כל כך מגיע לי למות.
רוב האנשים יראו את זה כעונש,
אבל זה הפרס היחיד שמגיע לי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
