מעדכנת כי פשוט צריך אזכור פה לטירוף של הימים האלו...

[לפני הכל, שינויים שחלו במשרד ובצבא שלי... מגי זו הקצינה שלי כבר כמה חודשים, אני ממש אוהבת אותה, היא קצינה מעולה וגם בת אדם טובה. מוגדרת כאחת הקצינות הטובות במקום בו אני נמצאת.

אייל זה קצין חדש שיש אצלנו, הוא חמוד, לא הסתפקתי להכיר אותו עדיין אבל ממה שהכרתי עד עתה הוא באמת סבבה.

חן זאת חיילת חדשה אצלנו, אני אמנע מתגובה בקשר אליה כי אני לא רוצה לשפוט מראש ~גם אם בראש כבר יש לי שיפוט דיי חזק עליה, וכניראה שבגלל זה~ בלשון המעטה אכתוב שאני לא מתה עליה]

ביום רביעי בשעה דיי מוקדמת המשרד כולו כבר השתגע, השבוע (הקצר יחסית) פשוט לא עבר ואף אחד לא היה מסוגל כבר לעבוד או לעשות משהו שקשור לעבודה... בשלב כלשהו בל הציעה "בואי נשחק ארץ עיר!" אז שיחקנו ארץ עיר ^_^, בשלב כלשהו התחלנו לשחק באנגלית (אייל הציע, כי אני חייבת לדעת אנגלית טוב יותר, גם לחיים וגם לעבודה). היה נחמט באנגלית, קשה ממש אבל נחמט. (בשלב כלשהו מגי התבייכנה שגם היא רוצה, אבל זה היה כשכבר היינו בסוף ~וזה גם לא כוחות~).

חזרתי הביתה, שקלתי לסוע לפיצקית אבל הייתי עייפה וטולי אמרה שלא כדאי כדי שלא אאבד בדרך (הם לא היו אצל דודה שלי), אחרי כמה שעות שכנעתי את בולי ללכת לסרט (מבצע אורנג') מוקדם משהוא ציפה, הייתי חברה רעה שם. ראינו את המרדף אחרי האושר, סרט חמוד אבל לא נראה לי שהוא היה שווה קולנוע... לא נורא.

ביום חמישי נסענו לאירוע ט"ו בשבט דרך הצבא. היה נחמד ביותר, אחרי כן הלכתי לאכול פיצה עם בל וחזרתי הביתה.

בערב יצאתי עם תמי לבית קפה. היא אמרה שהתגעגע אליי ולא הבנתי למה (רבאק, היא היחידה שרואה אותי כמו שעון, כל שבוע... כשמריה מתגעגעת אני יכולה להבין, אבל תמי... |: )

חזרנו דיי מוקדם, ציירתי קצת, קראתי קצת והלכתי לישון...

ביום שישי הלכתי לחפש בגדים (לא ממש מצאתי, קניתי 2 חולצות, אחת מרחמים עצמיים והשניה כי היא מגניבה).

כשחזרתי מהחוג של מני קיבלתי שיחת טלפון מיובל "בואי נצא עכשיו"

-"עכשיו עכשיו?"

-"טוב, עוד 10 דקות אני אצלך" ...

נסענו לים. שיחות של קושי, כאב והרים של חסרונות.

שקילות של ללכת לפסיכולוגים או לא ומה תפקיד הקב"ן בכל הסיפור...

לצערי זה רגיל ביננו בזמן האחרון, מה שמציין על תקופה קשה ולא רק מכיווני

(כי התקופות שלי לא מוגדרות לפי קושי כבר, הן סטטיות ונשארות קשות כל הזמן, וזה בסדר, אני רגילה.).

נסעתי לאיבוד אחרי הרבה הרבה זמן שזה לא קרה והגעתי הביתה, התקלחתי, החלפתי בגדים ויצאתי לדודה שלי.

לראות את הפיצקית אחרי בערך חודש שלא ראיתי אותה... כמה היא גדלה, כמה היא יפה (טפו טפו טפו)

היה כייף מאוד לשבת שם, עם דודה שלי והמשפחה הזאת שאני כל כך אוהבת.

שיחות של ילדות וצחוק שיחות על הסבתות ועל הכל... נוסטלגיה כזאת...

אחרי אלף נשיקות לפיצקית חזרתי הביתה ושוב, יצאתי עם תמי, בולי וטל לת"א

חצי ליטר גינס לשפיות, היה נחמד חוץ מחלק לא נעים שאני ותמי הצלחנו להעביר בשלב כלשהו.

חזרה הביתה.

לישון

לישון

לישון

(ישנתי 10 שעות)

יהיה טוב.