אירוני כמה שיום עבודה כל כך ארוך ומעייף יכול להיות כייפי רק בזכות הנסיעות הארוכות שהוא מכיל.

דברים לזכור מהיום הזה...

את העובדה שכעבור כמה דקות ברכב הוא שאל לשלומי ודאג, את זה שהוא סיפק את נושאי השיחה רוב היום כי אני לא הרגשתי טוב וכי הייתי עייפה (וגם הוא), את שירים בשבילך עם סמיילי צהוב גדול, את הבלדה על יואל משה סלומון, את זה שהוא הודה שלפחות המוזיקה של אביב יפה- גם אם הוא לא מסכים אם המילים (וזה מותר בהחלט), את זה שהוא אמר לה לא ללכת ללמוד את זה, את זה שהוא מתחשב בה מעל ומעבר ולא אומר לה לבוא בזמן הלימודים, את כל התודות וההערכה שהוא השליך עליי ואת השתיקה שלי, את ההתעקשות שלו שאני וכולם ידברו נכון, ובכלל התעקשות טיפשית על דברים קטנים שמעצבנת אבל גם מצחיקה, את השרך חזרה וכמה הוא היה עייף, את הטלפון אליה ואיך הוא בוחן אותה בלי שאפילו שמתי לב, את זה שזאת לא בעיה בי - היא באמת קשה ולא רק אני סובלת, את הצחוק שלה כשהיא שמעה שזה היה הוא

ובעיקר שאכפת לו באמת ושזה הרבה יותר ממה שאפשר לבקש.

אני עייפה, מאוד.

ובולי - מחזור זה לא קסום. זה דימום. וזה כואב.

      ל  י  ש  ו  ן