הכתיבה שלי כבר לא זורמת,

הראש מאחל לכתיבה הישנה,

לרגש שנשפך בים של תיאורים

להקלה של אחרי

וכלום לא יוצא.

המקום הזה, ובעצם כל מקום אחר גם כן,

הכל, כבר לא מה שהיה פעם,

אני לא מי שהייתי.

הייתי צריכה להבין שבין כל החוקים,

בין כל התנאים והעונשים שהצבתי לעצמי

אני אעלם.

הכאב תמיד אותו כאב

רק אני לא אותה אחת.

עומדת להעלם כמו שרק אני יודעת

אולי זה יגביר את קצב הפוסטים

אולי אעלם לחלוטין

-

אני צריכה הפסקה

אולי לנסות ליצור שוב

לנסות שוב ושוב עד שאכנע

-

מצחיק איך האדישות הזאת משתלטת כל פעם מחדש

איך בכל פעם שהיא חוזרת היא לוקחת חלק גדול יותר ממני

מרגישה שכבר לא נשאר כלום

אפילו הכאב כבר לא כואב כמו פעם

הדמעות לא באמת משנות משהו

-

אני מתנצלת בפנייך שאני עוזבת עכשיו

כשאני יודעת שקשה לך

אני מתנצלת על החיבוק של אתמול

שכחתי איך זה.

-

אוהבת.