יום מוזר שכזה...

אתמול היה לאיזה מקסים אחד יום הולדת... היום התחיל דיי רע, היה יום כזה בלי קצינים במשרד אבל המפקד שלי הצליח למצוא דרך, כרגיל, להשאיר אותי כמעט עד לסוף היום. בסוף אחרי כל הבאסה גם ככה לא ממש עשיתי משהו והיתה לי שיחה נחמדה עם אדם שעונה לסטיגמה של המדען המטורף... אני אוהבת אנשים כאלו, או לפחות שיחות שכאלו איתם... ובכל זאת יצאתי יותר מוקדם הביתה.

בערב המקסים הזה בא אליי וראינו מהגג את הזיקוקים של סלקום (נספרו 11 אתרי זיקוקים ^_^") אני אוהבת זיקוקים!

הבאתי לו את המתנות שקניתי לו ואני מקווה שהוא באמת אהב. שאר התכניות ללילה בוטלו מכל מיני סיבות ואני פרשתי לשינה.

הבוקר אחרי ארוחת בוקר גדולה (לא רגיל אצלי) וסרט בטלויזיה (נקודת שבירה אולי?) נסעתי לראות את מריה אחרי כמה חודשים טובים שלא התראינו. היא חמודה :) התגעגעתי אליה...

את מירי לא הצלחתי לתפוס בזמן כדי לצאת איתה לכבוד היומולדת (היה לה השבוע והברזתי ליציאה לכבוד) אבל התעקשתי שנתראה וביקשתי שאם היא תרצה לצאת לאזור במהלך הסופ"ש שתדבר איתי.

לפני כמה דקות שלומי התקשר... שיחה מוזרה. בפעם הראשונה הרגשתי הכי "קולית" בעולם איתו... בפעם הראשונה, יותר ממנו. אני הייתי ה-"יהיה טוב" והוא ה-"יהיה בסדר". אני חושבת שזה עושה לי טוב, לא העובדה שהוא לא ככה יותר, פשוט העובדה שאני כבר לא הסמרטוט. אפילו שביקשתי שיצטרף אלינו היום... זה עדיין לא היה כמו שזה היה פעם ואני חושבת שזה טוב. אבל אני עדיין צריכה לדבר איתו, נראה לי שקשה לי עם לא להיות הקרבן, או שאני דואגת לו יותר מדיי (מה שלא מחדש כלום).

ואם זה לא מספיק היה איזה פוסט שנכתב פה והפנו את תשומת ליבי אליו... מישהו מהעבר רוצה לחזור לקשר, שזה תמיד נחמד ואני מחבבת אותו אז בכלל... אולי אראה אותו הערב.

החלטתי שזה מקום טוב גם לדברים נחמדים שקוראים...

והקצין שלי חוזר ביום ראשון!!! ^_^" התגעגעתי אליו כל כך (ושלא יהיה לא ברור, דיברנו כמעט כל יום...)

המממ שבת שלום!

*די*