""מה שהיא אוהבת למדתי, וממה שמרגיז אותה נזהרתי, והיא מתנהגת בבוקר ככל בני האדם, ועל ילדותה שמעתי בסיפורים רבים במשך השנים, ובאשר לאהבה, הרי שאהבה לא בונה נישואים טובים, אלא נישואים טובים בונים אהבה."

"אבל זה כמו הביצה והתרנגולת. אי אפשר להתחתן בלי אהבה, לא ייתכנו מלכתחילה נישואים טובים בלי אהבה, זה לא אפשרי." "תסתכלי בתנ"ך, תבדקי את כל הזוגות שבהם מוזכרת המילה אהבה, בכל פעם זה נגמר בטרגדיה:

"ויקח את רבקה ותהיי לו לאישה ויאהבה", ולבסוף רבקה משקרת לו ומעודדת את בנו לשקר כשהוא כבר זקן ועיוור.

"ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים", ולבסוף ציער אותה צער גדול, דיבר אליה כאילו היתה שפחה חרופה, החליף את השם שנתנה לבנה והיא נקברה בצערה בצד הדרך,

"ותאהב מיכל בת שאול את דוד", וסופו שלעגה לו ולא היו לה בנים,

וכך גם סיפור אבשלום שאהב את תמר,

ושמשון שאהב את דליה,

הכל נגמר בטרגדיה, כי לא האהבה היא שעושה את החיבור למוצלח, אלא הכבוד.

לו מיכל היתה מכבדת את דוד ולא לועגת לו, הדברים היו נראים אחרת.

לו יעקב היה מכבד את רחל, אולי לא היתה מתה כך, בצער.

לא רבים יסכימו איתי שהרי הס מלהזכיר ביקורת על האבות אשר היו אנשים גדולים מאיתנו עשרת מונים,

אבל אני חושב שיש כאן לקח חשוב.

הקדוש ברוך הוא אינו מעריך אהבה שכזו, שכן האהבה שאנחנו מדברים עליה היא בסופו של דבר אהבת העצמי, אני אוהב מישהי בגלל איך שאני מרגיש לידה, אבל כבוד, כבוד הוא לא תשוקה, הוא חברות. אם מכבדים את זה שבוחרים להיות איתו, וחיים עימו לפי הכבוד הזה, אז גם תגיע האהבה, אבל אם אוהבים מישהו ולא מכבדים אותו, אז, אז, את כבר יכולה לתאר לעצמך.""

מתוך "תחלמי"/עידית שכטר-פייל

תמיד חשבתי שאח שלי טועה, שלא יאמן שהוא לא מאמין באהבה והנה, טיעון דיי נכון כשחושבים על זה.

אולי לתוך ה- peace & love של ה-70' היה צריך גם להכניס respect (או honor, תקראו לזה איך שתרצו)

אולי עדיין אפשר לעשות זאת ...