אז ככה הזמן עובר... החיים רצים קדימה ואני כבר נקברת תחת ספרי הפסיכומטרי עבי הקרס.

רוב הימים מרגישים כאילו הם חולפים להם סתם... מתמכרת לסדרות טלויזיה ולשנת צהרים,

הראש כבר לא יכול לקלוט מספרים ואלגברה פסיכומטרית אז אני מקפצת בין זה לבין מילים לבין אנלוגיות לבין ספרי אנגלית ...

בקיצור -  >_<"

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בסופ"ש אחשלי חזר בהפתעה... :) כייף לי לגלות שאני מחבבת מאוד את הבנאדם שנהיה מאחשלי...

הוא כולו חזק וגדול עכשיו, פתאום הזרוע שלו קיבלה צורה והכתפיים נראות עצומות,

פתאום קשה לי הרבה יותר ללכת איתו מכות ^_^" (אחרי דקה וחצי הייתי צריכה לעצור לנשום).

כייף לי לסוע איתו ברכב, כשהוא שם מוזיקה בווליום גבוה ושנינו צועקים עם הרמקולים.

-

ביום שישי יצאתי עם תמי וטל להרמת כוסית לכבוד השחרור/קבע שלנו/סיום בגרות שלנו,

היה כייף למרות הקור והתבסמנו קצת אחרי הרבה זמן שזה לא קרה...

:) אפילו זללנו פיצה מגעילה אחרי כן.

-

ביום שבת יצאתי עם דידי וברטי ועוד חברים מהצבא

הכפלת כמות האלכוהול הסוף-שבועית, היה נחמד, אולי החוסן שלי מאלכוהול יעלה שוב...

:) כייף לצאת לפאב בלי לחשוב על אם מותר לעשן או לא לשם שינוי,

כייף לצאת לפאב עם אנשים אחרים.

-

היום היה יום פרודוקטיבי למדיי מבחינת פגישות עם אנשים... את רוב הבוקר העברתי בשעורי בית,

ב-16:30 נפגשתי עם מגה, כשהיא אחרי מבחן, התפנקנו במשקאות טעימים מהקופי וישבנו לדבר.

שיחה של שעתיים, על הענף, על הלימודים, פסיכומטרי, הומלס מחמד וכולי...

יש בי אמונה שלפחות למשך הזמן בו היא ממשיכה לשרת בצבא ואני לא מוכרת את נשמתי לטכניון

יש סיכוי לא מבוטל שנשמור על קשר... וזה עושה לי טוב.

אחרי כן הסעתי את בדודה שלי לביתה וקלטתי שאני ממש קרובה אל שלומי (שבדיוק התקשר כשהייתי עם מגה)

אז נסעתי אליו והייתי אצלו קצת... :) אני אוהבת ימים כאלו, שדברים מתחברים...

שאני עושה משהו, הרבה משהואים לעומת הכלום שאופף את ימים אלו...

ובקשר אל כל החברים מהצבא, החלטתי שמי שירצה ידאג לראות אותי ומי שלא לא...

אני לא צריכה להרגיש אשמה ולא כלום. לא, זה לא אומר שאני אצפה כל הזמן שאחרים יתנו, אבל...

לוידעת, אני נמנעת מלסוע כל יום לבסיס כמו שחשבתי שאעשה לפני שבוע...

יש את רורו ואת שירה,

ודידי מתקשרת כל יום (כמה פעמים) וכייף לי לדבר איתה,

כך גם עם ברטי שממש תומכת בכל הנושא של לאון ואני יודעת שלא תוותר על הקשר הזה כל כך מהר....

אדרבה לאון, הוא קצת עצבן אותי השבוע, החליט לנטוש את המסנג'ר ובזאת למחוק חלק גדול מאמצעי התקשורת שלנו בטענת "זה לא משהו אישי" אבל... נו בסדר... אני יודעת שזה באמת לא משהו אישי ושהוא מנסה לקלף את החיים שלו ולצאת מהמחשב, אז הכעס יתפוגג כי אין לי באמת סיבה לכעוס. אני רק חושבת שאדחה את השיחה... "השיחה" צריכה להיות כשאני יודעת שזה נחוץ וחשוב.

בכל אופן, בגלל שאני רכיכה אחת גדולה, היום דיברנו. אבל... נו... >_< יאללה, יהיה בסדר. איתו או בלעדיו.

אני מבולבלת ומבלבלת מדיי.

לילה טוב.

*די*