חוזרת לפחד מרגש. אני יודעת שזה טיפשי ומיותר כבר,

אייל הוכיח לי כמה אני נשלטת ע"י רגשות מסויימים ומתעלמת מאחרים.

ועדיין, אני כל כך רוצה וכל כך לא רוצה שזה הורג אותי.

כולם אומרים את שלהם ורק הוא לא ממש מדבר.

ובסוף יסתבר שהולכתי שולל,

שהקשבתי לכולם ורק לו לא,

וששוב אני רוצה והוא לא.

בא לי פשוט לצעוק עליו שאני לא סתם ככה

שלא עמדתי במקום כל הזמן הזה

כי היו ימים רעים יותר

כי היו תקופות קשות הרבה יותר.

בא לי הצליח להיות בסדר בלי לאהוב,

בלי לאחוז בציפורניים בתקווה שתתפוגג,

בלי להשרט מרסיסים של חלומות.

ואני כולי, רק בא לי ואני רוצה...

כל פעם רוצה משהו אחר.

עכשיו אני רוצה עיצוב חדש לפה,

משהו שירגיש כמו שאני מרגישה עכשיו.

אבל יכולות הפוטושופ שלי הדרדרו עם כל הצבא הזה

ובנתיים זמני הפנוי נופל בין תכניות טלויזיה קיטשיות,

למפגשים עם כמה שיותר אנשים בכמה שפחות זמן

ולפסיכומטרי הארור הזה...

ho well

בטח אכין עיצוב חדש לאביב...

ובנתיים אקבור את עצמי במחשבות על אהבה

וכמה אני רוצה או לא רוצה אותה

או אותו

או בכלל.

יאללה, לא האמנתי שאלו יחזרו להיות הצרות שלי.

לילה טוב.