שבוע ארוך מאין כמוהו עבר עליי, ובכלל, הזמן האחרון עובר או בימים של למידה שוטפת או ימי-אין-זמן-לנשום...

ביום שלישי היתה הסימולציה הראשונה שלי... אני מרגישה מחוללת.

היה שואתי ביותר אבל מבחינת תוצאות זה נראה סביר... עדיין לא קיבלתי ציון אבל מספר הטעויות לא גבוה

(חוץ מהפרק האחרון אבל זה באמת כבר לא היה אפשרי...).

בכל אופן, עניין הפסיכומטרי מתקדם בצעדי ענק למועד, מה שמפחיד ומלחיץ אבל מצד שני, זה אומר שזה עומד להגמר...

למרות שאני יודעת שההרגשה הזאת של נשרף-לי-המוח תחזור עוד אינספור פעמים עד שיגמר.

ועדיין, מי שהמציא את השיטה המפגרת ואת המבחן הזה צריך לשלם מחיר כבד על גרימת סבל לדורות רבים, למיליוני אנשים.

ברביעי הלכתי עם אמא לקניון, קניתי עכבר חדש, שחור-כסוף מבריק ושקסי ביותר אחרי שהעכבר הישן שבק חייו.

אחרי זה נסענו לדודה שלי לכמה שעות. כן, לא ממש למדתי ביום רביעי אבל ניחשתי שזה מה שיהיה אחרי האונס של יום שלישי.

בחמישי אבא הכריח אותי ללכת לעבוד בחנות בת"א, אחרי יום שם הגעתי למסקנה שאני לא ארצה לעשות את זה אחרי הפסיכומטרי... בדודה שלי השתנתה מאוד ואני מעדיפה לא להעביר את הזמן הזה איתה, זה סתם יצור ריבים ואני לא רוצה לעבוד במקום שלא נעים לי בו, בעיקר לא כשזה מעורב עם קרבה משפחתית...

יצאתי מהחנות בשעות אחר הצהריים, במונית ניהלתי שיחה על מוזיקה איכותית שיש להעריך (AKA הנהג הופתע לראות סיכה של Beatles על התיק שלי), חזרה הביתה לשתות ויציאה לקניון לפגוש את הבנות לכמה דקות, מהקניון יצאתי לערב פתוח במכינה... אחרי שגיליתי שאני כן יכולה לנסות להתקבל השנה לאוניברסיטאות ומחשבות של אני-צריכה-להחליט-עכשיו, דיברתי עם אבא ועם לאון, דיברתי עם היועצת של המכינה, עם המנהלת ועם סטודנט שנה ב' באונ' ת"א ואחרי שהאחרון סוגשל צעק עליי "רק השתחררת! קחי חופש! תעבדי! לכי לים כל יום!" וקיבלתי גם כמה הסברים יותר משכנעים לכל העניין החלטתי לוותר על כניסה למירוץ מטורף של חצי שנה חופש וזהו ופשוט להרשם ובאמת לקחת את החופש הזה... כמו שאח שלי אומר, בכייף.

אז כן, עכשיו הרצון לרקוד מתחלף בעיקצוצים באצבעות הידיים, אני מקווה שזה אומר שספר הסקיצות שלי הולך להתמלא בזמן הקרוב... :)

בדרך חזרה התקשרתי ללאון להודיע שהוא לא הצליח לשכנע אותי ושנרשמתי לקורס, ובצעד ספונטני משהו קבענו להפגש בקניון, שנינו היינו צריכים לקנות מתנות לימי הולדת שחלים הסופ"ש ולא באמת היה זמן אחר לעשות את זה... חזרתי הביתה, התקלחתי ויצאתי לקניון, הסתובבנו שעה ומשהו, נכנסים ויוצאים פעמיים מכל חנות שאפשר למצוא בה משהו.

התגעגעתי אליו ממש והיתה לי הרגשה שגם הוא קצת, חיבוק של סוף ועייפות אין סופית.

בלילה לא ישנתי מרוב עייפות (מכירים את ההרגשה?)

נרדמתי מאוחר והתעוררתי-לא-התעוררתי לעוד מפגש פסיכומטרי מתיש,

היום איכשהו הייתי פחות מרוכזת מתמיד... לא הצלחתי להבין כלום

ואת רוב הזמן העברתי בבהייה במורה עם פרצוף של מבינה או בציור על השולחן... >_<"

ושוב, חזרה הביתה, ויציאה לסבתא, אצל סבתא הייתי כמה דקות (אכלתי בננה, אני שונאת בננות -_- )

בדרך קניתי דגים לי ולטל :) הבטחתי לה אחד אחרי שהיא רצחה אחד שהביאו לה ליום הולדת (היא הבטיחה שעכשיו היא יודעת איך לטפל בו...) אבל המעפנה נסעה אז בנתיים יש לי 2 דגים ^_^ והם יפייים!

וזהו, אחרי הרבה הרבה זמן שמתי מוזיקה כשחזרתי הביתה וישנתי עם מוזיקה...

היה כייף :)

ועכשיו... מסיבה !! :)

שבת שלום לכולם!

*די*