מרגישה מעורערת... אמביוולנטיות משתלטת עליי ואני לא מצליחה להחליט לאן לפנות.

לא, זה לא נכון. אני לא משנה את דעתי בשום שלב, זה פשוט הופך קשה יותר מדיי כמה זמן...

אני לא רוצה לאבד אותו. לא מוכנה לאבד אותו. זה לא פייר ששוב מישהו ילך בגלל שאני דפוקה רגשית.

אני צריכה לדבר איתו, רוצה לדבר איתו, ויודעת שאסור.

אז היום, עם כל הלחצים בחזה ובנשימות הקצובות אני לא אתקשר. מחר יהיה יום אחר ונראה.

כמו כל שנה בזמן הזה בערך נתקעתי היום מול הבלוג, חוזרת שנים אחורה וקוראת...

אולי אני באמת סובלת ממאניה דיפרסיה. אלוהים, כשמישהו מקצועי יקרא את הדברים פה יהיה לא נעים.

אבל אני אוהבת את זה. את האפשרות לחזור אחורה, להזכר, אם זה בכאב ואם בשמחה...

להזכר ברגשות, במחשבות, בהחלטות ובאיך שהייתי... מרגיע אותי. לא יודעת למה אבל זה ככה.

הפגישה איתך (כן כן, איתך) בשבוע שעבר לא עשתה לי טוב.

אני לא יודעת אם אתה עושה את זה בכוונה או שזאת שוב אני הבעייתית אבל אתה מצליח להכנס לי מתחת לעור

ולא בדרך טובה (אדרבה אנלוגיות עליהן דיברנו בפגישה).

לאון אמר לי שאני צריכה להסביר לך ואני חושבת שניסיתי, באמת שניסיתי.

אבל אתה מתנהג כאילו שכחת הכל... פתאום כל דבר שאתה אומר עליי או שאני מספרת לך מרגיש לא נכון.

-

ברביעי הוא בא, אחרי יום ארוך שלא היה כמותו הרבה זמן והרגשה רעה בגלל כל מיני דברים מעצבנים ממש הייתי צריכה פנים נעימות אז הוא בא וישבנו למטה על ספסל. דיברנו שעתיים בערך, הוא מתחיל להכנס לנעלי הידיד-שמנסה-להיות-פסיכולוג-ולשנות-את-הגישה-שלי-לחיים/לביטול-החיים ואני לא חושבת שהוא מבין או יודע שזה לא באמת עובד איתי ושכבר ניסו כל כך הרבה.

בהתחלה יושבים מרוחקים, כל אחד מחבק את הרגליים ומדבר על מה שכואב. מנסה להסביר לו... אני הורגת אותו \:

בשלב כלשהו, מתוך נסיון לשכנע הוא תפס לי את הידיים, ולא עזב... זה התקדם לחיבוק כזה, וליטופים ואני לא יודעת... לא יודעת להתמודד, לא עם הרגש לא עם הכאב לא יודעת איך לשנות את מה שקיים כבר שנים, איך לומדים להרגיש? להיות מאושרים? אחרי כל כך הרבה זמן...

בסוף, כשהיינו ברכב מתחת לבית שלי, אמרתי לו באיזה מצב אני עומדת. אמרתי שאני לא יודעת אם זה יעבוד ושזה מפחיד אותי, שאני באוויר. הוא לא הבין ולא ידע ולא ולא ולא... מסכן x: כולו מבולבל ממני, ואיך אפשר לא להיות?!

מחזיקים ידיים ככה ברכב, עד שאני מבינה שכדאי שילך לישון, שנדבר על זה כשהשעה תהיה סבירה יותר...

הנגיעות שלו ממיסות אותי מבפנים ואני לא יכולה לוותר על זה, לפחות עדיין לא יכולה.

-

 לילה ושבוע מקסימים שיהיו.