בקצב הזה, טיפ טיפה ואני באמת אהיה בתאילנד (טובנו, סין קודם, אבל זה לא העניין)

אני כל כך מחכה לטיול הזה כבר. כל כך כל כך כל כך צריכה את החופש נטול דאגות ורווי בחמצן נקי נקי לריאות.

-

אני מבולבלת כמו תמיד, לא מבינה איפה אני נמצאת ומה הסטטוס של כל מערכות היחסים שלי עם העולם.

נקברת תחת עוד ועוד שעורי בית מתסכלים שאני לא יודעת אפילו מאיזה כיוון להתחיל לתקוף את העבודה,

וכמובן, איך לא? החנות :) משוש חיי, פשוט, תענוג.

ועוד ועוד ועוד.

-

והוא היה בטיול וידעתי שיקרה שם משהו בינו לבין מישהי ואמרתי שלא אכפת לי ושזה סתם והוא יודע את זה ואני יודעת את זה,

אבל היום כששמעתי אותו אומר שקרה, ואפילו לא אומר לי אלא רומז את זה לחבר בטלפון, הלב שלי התקווץ ונתקע ככה.

ואני בכלל לא יודעת מה יהיה איתנו כי הוא מתנהג מוזר וכי לא דיברנו שבוע ולא התראינו שבועיים ו... ו... ו...

ואולי עם כל הבלגן הזה אני מתחילה להרגיש שזה יהיה כמו להשיל מעליי נטל ולא דווקא לאבד ידיד כי יש מצב שאת הידיד כבר איבדתי.

-

דיברתי עם טל היום על נטלי ופתאום דברים הסתדרו במגירות של הראש שלי, אולי אני מתחילה לסלוח, אולי אני מתחילה להבין ולהשלים. אם זה נכון, זו התקדמות עצומה. ועדיין... אני לא יכולה להגיד שזה נכון עדיין כי יש משפטים שלא יעזבו אותי לעולם ואני יודעת שאם אראה אותה ארצה להקבר שוב במשך יותר מדיי זמן.

-

מירי חזרה מדרום אמריקה, והתמונות מדהימות, האושר שרואים בפנים שלה... מעולם לא ראיתי אותה כל כך מאושרת.

עוד כמה חודשים... עוד כמה חודשים.

שבוע טוב.