אם תלך, הפעם, לא אשחיר את ריאותי בלי תום, אחיה ואמשיך גם אם יכאב מאוד. אתעלם מהעיקצוצים הללו שבפרקי הידיים ואזכיר לעצמי שככה זה החיים ואנשים באים והולכים והכל לטובה...

ובאמת זה טוב שהיית פה, קרוב, ואם ככה יצא והלכת אז גם זה לטובה. ואם תקפוץ לביקור והכל יעלה שוב, לא אכנע לכאב. נמאס לי להכנע לכאב, גם ככה הכל קשה. לפחות איתך, אני רוצה שיהיה קל יותר והרצון הזה יתממש. והעיקר זה שאתה אומר, נעים להכיר, מאוד נעים, מאוד.

-

השבוע היתה הצגת עבודות אמצע במכינה. קיבלתי הרבה מחמאות ומעט הערות להמשך...

בדרך חזרה לא יכולתי לעצור את הדמעות. לא, הפעם, גם אני לא מבינה את עצמי. אני רק יודעת שאני חוששת שהמורה לא קלט אותי עדיין ושאולי-אולי-אולי המקצוע הזה הוא בכלל לא בשבילי ולזרוק ככה 5-6 שנים לפח, זה לא עניין של מה בכך. (אבל הכל לטובה, כן?)

-

שלשום ואתמול יצאתי עם רורו והיה כל כך נחמד.

ביום רביעי נסענו לאיבוד בדרך לפאב בו נפגשנו עם עוד אנשים מהמשרד והיה כל כך נחמד ומצחיק ככה לסוע לאיבוד ברחבי העיר החיפוש אחר פאב קטן, אפור ומעפן...

כרגיל, דידי דיי השתכרה והיה מצחיק עם כל השאר אבל כעסתי על מישהו שם וידעתי שרורו בצד ולא כל כך נהנה אז זה הציק.

אתמול בלילה, כשכולם כבר הלכו לישון או יצאו עם אנשים אחרים הוא החליט שהוא יבוא איתי למוזיאון :) היה פאן וצחקנו על זה שבלילה הלבן אנחנו הולכים למקומות של הזקנים... אבל תכלס, לשנינו לא היה חשק למסיבות-הופעות-פאבים-בלגנים...

בלילה, אחרי שחזרנו, היתה לנו שיחה טובה. סוף סוף הוא התחיל להבין קצת יותר ממני וזה משמח אותי.

-

עוד מאירועי אתמול: תמי לקחה אותי לטיול-הפתעה, כמיטב המסורת, שעות נסיעה עד לנחל כלשהו בצפון, המון שמש ונופים מרהיבים שיש רק בארץ, שיחות וסתם רביצה, ארוחת בוקר וצהרים ונסיעה חזרה. החלטנו יחד עם טל שנתחיל לעשות דברים שכאלו מדי פעם, עכשיו כשכבר אין מסגרות נראה שהגיע הזמן לצאת לטיולים שכאלו בעצמנו.

~

עדכון: הוא התקשר ודיברנו קצת, אני לא יודעת מה אני חושבת על זה ולא יודעת מה אני מרגישה. אין לי כח להמשיך להתעמק בנושא אז פשוט אפסיק. מה שיהיה יהיה.

"כי התרגלתי לעצמי, לא זוכר אחרת,

כי התרגלתי כבר לחשוב, שאין אף אחד קרוב"

(אביב גפן ואלכס)