בזמן האחרון אני חושבת המון... מוצאת את עצמי יושבת בחנות וחושבת, אם זה על לאון, אם זה על ברטי או סתם בכללי... חושבת...

הרבה פעמים זה מגיע לכל מיני דברים שאני מרגישה שאני צריכה לכתוב פה אבל תמיד כשאני מול המחשב זה מרגיש לא נכון.

בכל אופן, הזמן האחרון נמתח לי כמו מסטיק. אני עייפה כל הזמן ומתוסכלת מאוד בגלל הלימודים, לא בטוחה שזה מה שאני צריכה ללמוד, ואני לא יודעת אם זה מתוך פחד-לחץ-דאגה בלבד או שיש לזה בסיס ואני גם לא באמת יכולה להחליט... דיברתי על זה היום עם שחר וההחלטה היתה מה שידעתי מראש, אני אלמד, מקסימום אחרי שנה אחליט שלא מתאים... אז פורשים. לא קרה כלום.

היום ברטי השתחררה. הייתי שם שעות, לא יודעת איך לנחם אותה (לא, היא לא רצתה להשתחרר, ממש לא רצתה)... כולה יפייפיה ובעלת נוכחות ומצד שני נראית לי קטנה כל כך, זקוקה להגנה... \: דיברתי איתה והבאתי לה מתנה וברכה עם תמונות וסיפורים מהתחילת השירות ועד לפני חודש. בערב היא התקשרה, אמרה שזה ממש מושקע ויפה והכל היה במקום וכו'... סיכמנו שנפגש מחר והיא מתחילה להבין שזה כניראה באמת לטובה, כבר היו לה כמה ראיונות עבודה במקומות מגניבים וככל הנראה בעוד חודש-חודשיים היא תחזור למסלול, בנתיים היא תשתכר/תאכל גלידה כדי להתאבל... >_<". אני אוהבת אותה כל כך.

איתו הכל שונה והכל אותו דבר... משחקים מעצבנים וחוקים מעצבנים אפילו יותר. הוא יוצא עם מישהי... וזה לא משנה לי יותר מדיי, באמת, באיזשהו שלב הגעתי למסקנה שהכל לטובה וכניראה שגם ככה לא נסתדר (אם אחרי 3 שעות הצלחנו לעשות כל כך הרבה בלגן ולא להבין אחד את השניה בכלל אז קשר?!...). אבל הוא נעלם וזה מעצבן - ביקשת ממני לא להעלם, אז לאן אתה הולך??

אבל שיהיה, החלטות שלו או שככה זה יצא או whatever. אני רק יודעת שלא ראיתי אותו יותר מחודש ובנתיים זה לא נראה כמו משהו שישתנה...

אם בבנים עסקינן, התחלתי ממש לחבב את ב' מהמכינה. כשרוני ממש ולמרות כל הגראס וההודו שיש לו בראש, יש בו משהו... מעבר. בשעור האחרון היינו ממש מעט תלמידים אז דיברתי איתו ממש וזה הרגיש טוב. אני אוהבת את זה שאנשים נפתחים בפניי, אפילו שזה הוא והוא הכי פתוח ומדבר על הכל... מן פטיש אידיוטי כזה, מרגיש לי שאני חשובה כשמישהו בא ומספר לי משהו עמוק...

אולי אני באמת צריכה להיות פסיכולוגית (ואז יאסרו אותי על הפיכת מטופלים לפסיכים כמוני...).

לילה טוב (בברכת-אולי-הלילה-אשן-באמת)

*די*