אתחיל עם ציטוטים, לפני שאשכח, ואז אעדכן (סוף סוף!)

"אם מישהו רוצה לדעת איך לעשות תיק עבודות שיסתכל על החלק של די"

-"רוב הקורס היה להרגיש מאותגרת ואז להכנס לתסכול"

-"מצויין, אז אולי באמת תהיי אדריכלית"

"אני לא מצליחה להסגר על עצמי שזה מה שאני צריכה ללמוד"

-"את הולכת ללמוד אדריכלות ואת תהיי אדריכלית ותהיי מתוסכלת הרבה כל הזמן ויהיה קשה, כמו שאת אוהבת והכל יהיה טוב. אני החלטתי בשבילך."

"את חייבת לבוא לבקר, בניתי את הבית בשתי הידיים"

"ביי, מתוקה"

-

ועכשיו, הסבר...

היום היתה הביקורת עבודות במכינה, בשבועיים האחרונים הרסתי את עצמי, שברתי את כל הלו"ז ועזבתי את העבודה, הכל כדי לשפץ, לשפר ולעשות מחדש כמה שיותר עבודות כמה שיותר טוב...

היום, שעתיים וחצי לפני תחילת השעור (שגם ככה לא ממש, או ממש לא, מתחיל בזמן) יצאתי מהבית לכיוון המכינה... כשעתיים ישבתי שם ותליתי והורדתי עבודות, כאחוזת טירוף (ועם הפרפקציוניזם המוגזם שלי, זה אפילו הגיוני)... שעות ישבתי ופחדתי וחיכיתי לשמוע את הביקורת, והכל, כל דקה, היתה שווה.

למה? תסתכלו על התגובות מלמעלה! זה מה שהמנחה (היותר מפחיד, זה שהרבה פחות הרגשתי שהתחברתי אליו) אמר ! ! !

בקיצור, תקופה ארוכה של תסכול ומחסור עצום בבטחון עצמי תמה (או שמה רק החלה?!... יש מצב, תלוי איך מסתכלים על זה).

אני מרגישה כאילו סלע בגודל העולם נפל לי מהלב, ואחרי הרבה הרבה הרבה זמן יצאתי מהמכינה בלי לבכות בדרך.

ולשם שינוי אני אפילו מרגישה שעשיתי! :) (ככה שאני לא חושבת שהוא טועה, רק שאני צריכה לעבוד עוד, אבל בכייף, בלי כח ועצבים).

מה חוץ מזה?

דיברתי עם לאון. סוף סוף, אחרי ששלחתי לו הודעה עצבנית הוא התקשר... אנחנו דיי בסדר (אני כועסת עדיין והוא יודע את זה אבל היום אחרי המכינה יצאנו ושתינו ועישנו נרגילה ודיברנו כרגיל... אני פשוט עוקצת מדיי פעם כי זה היה משהו שאני לא יכולה לסלוח עליו כל כך מהר...)

עוד חוץ מזה?

מחר הולכים לסדר את הויזה,

מחרתיים נוסעים לאילת (!FUN),

יום אחרי כן דידי משתחררת,

שבוע הבא אולי מילואים

המממ... ועוד מעט סין-תאילנד לפנייים ! ^_^

אני צריכה לישון >_<

סוף סוף לישון בלי לחלום על שעורי בית/מכינה/לאון...

אני מפחדת להגיד אבל אני מרגישה תקופה טובה כזאת בפתח...

למען האמת היא כבר החלה ודיי פיספסתי את ההתחלה אז הגיע הזמן לפתוח את העיניים.

והפעם אני רוצה לשמור את זה, כי זה הכל בידיים שלי :)

(ואתמול, כשדיברתי עם טל והיא אמרה שמגיע לי טוב יותר ממנו, אפילו קצת האמנתי במקום כלשהו)

בכלל מלהזכר בשנה שעברה, איך שהייתי הולכת לאייל וכמה בכיתי וכמה כאב לי,

להזכר בההוא שהתאבד ומה חשבתי באותה תקופה... אני במקומות כל כך שונים עכשיו.

טוב, די לחפירות. לילה טוב.

3> (היום אני אוהבת את העולם)