אחרי כן פתחנו את הדלת והוא עף (ואמא ראתה שזה באמת עטלף)...

אירועים לזכור מחמישי :

בשישבת חמוד אחד בא לבקר את בולי ^_^.

יום שישי הועבר בלאסוף אותו מהתחנה המרכזית (הפעם הראשונה שכמעט ולא הסתבכתי בדרך, הגעה בתוך חצי שעה בערך) ולחפש את הדרך לחוף בטענה ש"השקיעה בחוף אז אני אסע לשקיעה", הגעתי לבת ים.

לפחות משם אני יודעת את הדרך הביתה... ><

ביום שבת נסענו להאכיל אותו בקניון ואז לפארק אבל לא הספקתי להיות איתם כי נסעתי עם המשפחה לארוחת צהריים אצל סבתא שם היתה בתדודה שלי שהיתה בחו"ל כמה חודשים, כלבה >_< היא רזתה ממש!

ביום ראשון היתה החנוכת בית של דוד שלי.

בית פרטי וגינה, הרבה ילדים (:.

2 דקות של משחק כדורגל עם הבנדוד בן ה8 והתקף אסטמה מטורף לכל שאר הערב ><".

שיחקתי מסירות עם התינוקת בת ה3 של בנדוד שלי וגם קצת עם מאור (הקטן).

מירי הסתפרה, צעקתי עליה קצת -_- למה לגזור כזה שיער יפה?!?! לממה??!?

יותר מדיי חדרים ורודים מדיי ><" שיגע אותי.

שיחה עם בנדוד-אנטי-צבא כשהוא, בנסיונות חכמים ומשכנעים למדיי, מנסה לשכנע אותי לא להתגייס.

אמא: "עכשיו אני רוצה שהיא תלך לצבא! שתראה מה זה!"

בנדוד: "עכשיו את רוצה עוד חודשיים תבכי!"

מסקנה של אמא: אני אבכה לה >> היא תבכה לאבא.

מסקנה שלי: אני לא רוצה לבכות לאף אחד -_-' ואם כן אז לא לאמא ><" שתראה מה זה היא! P:

ביום שני יציאה עם שלומי, כי הייתי חייבת לראות אותו לפני המסיבה של תמי.

לקחתי אותו למקום שלי, התלהב. קרירות בלתי מובנת (או אולי בעצם לגיטימית??) מצידי.

אין חיבוק, אין דמעות, אין כלום.

נסיעה לת"א, נוסע בכל המקומות בהם הייתי ביום שישי, צודק בכל הפניות בהן טעיתי.  כזה הוא שלומי.

ביום שלישי נסיעה עם בולי למקס ברנר כהכנה לנסיעה לכבוד היומולדת של תמי...

משקה אחד שוקולדי מדיי ובחילה.

נסיעה לנמל, המקום של שלומי, הפעם הראשונה שבאמת ובתמים נהניתי במקום הזה.

הסתיו הביא איתו את התחזקות ריח הים, הגלים רעשו ולי היה חמים מבפנים.

פעם ראשונה שזה לא מרגיש רע, שאני לא לחוצה ממה אני אגיד או ממה הוא חושב.

ריצה מטורפת למכונית כדי לא לשלם עוד כסף לחניה ולהספיק לצאת בחצי השעה הראשונה. כייף.

ביום רביעי נסיעה עם תמי לכבוד היומולדת,

פיצת שוקולד במקס ברנר (הפעם עם קולה!), בחילה מופחתת, כאב בטן לא!.

מספיק שוקולד לחודש.

השלמות אירועים שקרו בחודשים האחרונים...

נסיעה לנמל, עוד השלמות, שיחות על הכל.

הנמל נחמד לי יותר לאור יום, הגלים יפים יותר, נראים יותר.

ביום חמישי הרבה הרבה בלבול, מדידות שמלת כלה לטולי, ביטול מדידות, החזרת מדידות...

בסוף לא הלכתי כי שוּשִי היה בתחנה המרכזית וקבענו להתראות,

הוא בסוף ירד בתחנה אחרת ונאלצתי לחכות לו בערך חצי שעה...

בדרך כלל אני רגילה לחכות וזאת לא היתה אשמתו, אם כבר אז אשמתי כי דיי הבנתי שזה מה שהולך לקרות, אבל החיבה שלי אל המקום הזה לא קיימת, אני שונאת אותו, ממש.

כשהייתי קטנה הלכתי שם לאיבוד ובכל פעם שאני שם, אפילו רק כדי לאסוף מישהו או להקפיץ מישהו, אני נתקלת במסומם אחר שדופק על שמשת החלון ולא מרפה. המקום הזה מביא איתו סיוטים ופחד.

כשחזרתי הביתה טולי היתה אצלנו עם כל המשפחה. ריבים על צבע השמלה שלי בחתונתה (היא דוחה את השחור בתוקף ומתעקשת על ורוד) -__- עייפות משתלטת ועדיין נשארתי ערה עד 2 בערך...

ביום שישי היתה המסיבה של תמי, את הפרטים על המסיבה כבר כתבתי פה אינלי מה להוסיף.

(בעצם יש אבל זה על שלומי. אז אין.)

לפני המסיבה היתה ארוחת ערב אצל תתה, מותק באה אליי ודיברנו, היא סיפרה לי על התפוז המכני (זה הספר האהוב עליה) והחזירה לי את התשוקה לקרוא אותו...

בזמן המסיבה זכרתי להתקשר למירי בחצות לאחל מזל טוב ^^

ביום שבת הייתי אמורה לצאת עם מירי לכבוד היומולדת אבל היא באה לפה ולא היה יותר מדיי מה לעשות,

בסוף ויתרתי על הרעיון והסתפקתי בחיבוק-יומולדת. היא טוענת שמגיל 18 זה מדכא, הא! >< אני מקדימה את זמני.

שיחה ארוכה מאוד עם שלומי, לא הניבה כלום, שפכתי את כולי והוא הסתיר. אכזבה. למרות שאני לא יודעת למה ציפיתי. אני בעצם יודעת, אבל... לא יודעת אם זה נכון מצידי.

שכנועים אל מריה שההוא מאתמול לא התחיל איתי. כי הוא לא! תשאלו את בולי!

היום.

בבוקר מותק היתה פה, בילינו לנו בחנות, הלכנו לקנות כמה דברים (היא מתנת גיוס לחברה ואני גרביים ^_^ יאייי!). ניסיתי להרגיע אותה כי היא לחוצה, מקווה שזה עזר, איכשהו. היא הדביקה אותי בפזמון

"don't you wish your girlfriend was hot like me" ~גלגול עיניים~ ...

עבודה, בפעם ה3 החודש, א' קצת כועס אבל הוא חמוד (: הייתי באה כל יום רק בשבילו אם לא היו שלומי ונטלי.

שלומי ונטלי נפרדו. היה חשד ביום שישי אבל היום זה בטוח, כי שאלתי, הוא לא טרח לספר.

הוא פגוע. אבל אני מתנחמת בעובדה שהוא היה יכול להיות הרבה יותר פגוע בהמשך.

אני לא יודעת איפה אני עומדת עם כל העניין הזה, אני מצטערת שסיפרתי לו, מצטערת שלא אמרתי שיתקשר כשהם נפרדים/מתחתנים כמו שרציתי לעשות כל כך הרבה פעמים.

אני מפחדת שהוא איבד בגלל זה את שתינו, מפחדת כי זה כל כך לא שווה את זה. אבל כלום, ממש כלום, לא מרגיש אותו דבר עכשיו.

אחרי העבודה יצאתי עם תמי, ג'ג'ה, בולי ודליה לבית קפה, שיחות רנדומליות על אנשים רנדומליים, לא יודעת אם התגעגעתי לשיחות האלו אבל זה עדיף על להשאר בבית. מספיק לי לחשוב עליו בעבודה זאת לפחות היתה הרפייה כלשהי.

נשארנו מתחת לבניין שעתיים-שלוש מחכות שהגשם יפסק.

 ריח של גשם, שיחות וצחוק לא היו הרבה זמן בחיי.

תכנונים למחר - להעיר את תמי בעשר, להתקשר למשרד הרישוי, לברר בעניין כרטיסים, ללכת לעבודה ולנסות להתחמק או לפחות להראות שמשהו לא בסדר לשלומי, להפגש עם בולי לכבוד היומולדת.

*די* <מאיפה בא החיוך הזה?>