קצת עצוב שהבלוג מתעורר לחיים רק כשיש עדכון ממנו, אבל לפחות כך הוא מתעורר לחיים מדיי פעם בפעם.
-
הסטוקרית שבי חזרה לחיים. מדיי פעם עוד חיפוש עליו, סתם לבדוק אם יש משהו חדש.
לפני כמה ימים נתקלתי בסרט ברשת בו הוא מופיע באופן מפתיע למשך 3 שניות בדיוק... אפילו לא רואים את הפנים שלו אבל ישר זיהיתי, וחזרתי לראות את זה שוב ושוב ושוב.
אחרי כל כך הרבה זמן שאני מנסה להתקל בו איפשהו (בכל זאת, אנחנו מאותה העיר, הוא עובד באותו מקום עם חברה טובה שלי, סביר שזה יקרה והיה חשוב לי שזה יקרה עכשיו ולא בעוד שנה-שנתיים) אני "נתקלת בו" כך. והרגשות והחלומות לא איחרו להגיע.
-
השבת האחרונה היתה שבת הגדול ובהתאם לכך החלטתי שאשמור את השבת ושלחתי סמס שמסביר לכולם ומאחל שבת שלום, גם אליו.
הוא ענה באופן מפתיע, שישמח לדבר.
עם התקדמות העניינים, אחרי הרבה סמסים קשוחים ומטיחי אשמה דיברנו היום.
אני לא יודעת מה אני מרגישה, מעבר לפספוס כמובן, והרבה מאוד כעס.
ניסיתי להבהיר לו שהדברים נמצאים בידיים שלו כרגע ושלשם שינוי הגיע הזמן שהוא יפעל בכדי להזיז עניינים, כי כמו שזה היה עד עכשיו זה לא יכול לעבוד. בחיים לא.
אני מנסה להיות חזקה (למרות שהוא הרים את קלף הבירה וזה לא קל, יום לפני פסח, לסרב לבירה), מנסה לשם שינוי להפסיק להיות הסמרטוט כי מזוג של סמרטוטים לא באמת יכול לצאת משהו.
-
דברים שהכעיסו אותי ובעיות שאני חושבת שיש לפתור:
- כשאתה אומר משהו אחד ועושה את ההפך הגמור. (הדוג' הקלאסית - בפעם האחרונה שנפגשנו, שעתיים לפני הפגישה דיברנו בטלפון, שמעת שאני בוכה ואמרת שלא מדברים על דברים שגורמים לי לבכות בשבת אז עצרנו את השיחה, אבל באותו רגע לא היתה לך בעיה לגרום לי לבכות על המיטה בחדר שלך. וזו לא היתה הפעם הראשונה). בהתאמה גם קיימים על הפעמים שאתה אומר שאתה לא רוצה לגרום לי לעשות דברים שקשה לעשות (AKA מלחמה) אבל מצד שני גורם לי להרגיש שאני לא עושה מספיק/לא איתך כמו שאני צריכה להיות.
- די כבר עם אני רוצה וצריך עכשיו. תלמד לשלוט ברצונות ובדחפים שלך.
- שיקרת לי. לפחות פעם אחת שידועה לי. מי יודע אם היו עוד פעמים שלא ידועות.
- ובאותו אופן, הסתרת ממני. יש לי זכרון טוב מדיי, אני מודה, ולך פחות או יותר, אין זכרון, זו בעיה.
- אתה לא תאהב את החלק הזה, אבל זה מרגיש שאתה משקר לעצמך לפעמים. תאמין ביכולות שלך קצת יותר, תעבוד קצת יותר קשה עם עצמך בכדי לקדם את עצמך למקומות שאתה שואף להיות בהם. מכל הבחינות.
- אם עוד פעם אחת אתה אומר או חושב אפילו שאתה לא תהיה מאושר ושאתה לא אמור להיות מאושר אתה תקבל סטירה.
- תבסס את עצמך קצת, התירוץ שאתה צריך משהו שיעודד אותך לעשות זאת לא תופס. ברגע שתהיה קצת יותר מבוסס, נפשית כלכלית ומנטלית, דברים יראו לך ולעולם אחרת.
- בחיים שלך, אבל בחיים שלך (!) אל תמעיט בערכה או תזלזל בעצמה של האהבה שלי כלפיך. זה הכאיב יותר מכל דבר אחר.
-
כניראה שזה יעבור אליו, אולי כן ואולי לא. אני לא יודעת אם יכול להמצא פתרון ואם אני יכולה לחזור ולהאמין בו אבל אני מקווה שגם אם לא, שהדברים האלו יתרמו לו משהו. אני מרגישה כאילו כתבתי ספר עצות לחיים טובים יותר וזה מרגיש קצת בולשיט אבל נראה לי שכולנו הופכים לפסיכולוגים בגרוש מדיי פעם.
חג שמח!, *די*
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
