בהתאם לפוסט האחרון שנכתב פה ונשלח אליו בחלקו (אותו הוא, כמובן, אפילו לא טרח לקרוא יען כי "הוא ארוך מדיי"...) נפגשנו.

הוא כרגיל חשב שאני רוצה לחזור ושש לקבל אותי לזרועותיו, אני, אחרי התעלמות קרירה ומבטים כועסים נפלתי אל ביניהן.

לא עבר יותר מדיי זמן ו"עיסוקים" וקפאתי שוב. סוף סוף התחלנו לדבר, פחות או יותר, והצלחתי לתרגם את הכעס למילים.

הוא לא זכר ולא לגמרי הבין, אבל אני לא בטוחה כמה ציפיתי שיבין... אולי קיוויתי אבל לא באמת חשבתי שזה יקרה, כמה שזה כואב לי.

התווכחנו, קיבלתי רשות להרביץ לו ואפילו ניצלתי אותה קצת, "החלטנו" שדי

(אם להגיד את האמת אני הגעתי למסקנה הזאת עוד ממזמן, והימים האחרונים רק גרמו לי להיות עוד יותר סמוכה ובטוחה בהחלטתי.

אני לא יכולה להיות עם אדם שלא פועל בכדי להתקדם, לא יכולה להיות עם מישהו שלא זוכר כלום - אבל ממש ממש כלום,

שלא שם לב למה שהוא אומר או עושה והכי חשוב, שיפגע בי בגלל שהוא מפחד להפגע בעצמו).

נפרדנו סוף סוף כידידים, עם חיבוק ונשיקה ואני חושבת שגם הרגשה הרבה יותר טובה בלב.

כמה שזה טיפשי באיזשהי רמה ושזה לא מגיע לו, זה מרגיש הרבה יותר טוב להסתכל לאדם שהיה איתך בעיניים ולעזוב מאשר להיות כל כך פגועה ומושפלת מכדי להרים את הראש.

ביקשתי ממנו שלא יענה להודעות ממני, כי אני מכירה את עצמי ואני אשלח הודעות חג שמח או יומולדת וכו', ואם הוא יפתח הכל שוב זה לא יגמר בחיים. לא מסוגלת להגיד לו לא. לא באמת.

מקננת בי מחשבה במהלך היום שאולי נוכל לשמור על קשר ידידותי, כי בסך הכל אני מחבבת אותו והגעגועים לא חייבים להיות כאלו

אבל בכדי שזה יקרה הוא חייב להפסיק לנסות להיות מעבר (1. כי זה קשה ואני הכי מבינה את זה 2. כי, כאמור, אני לא באמת מסוגלת להגיד לו לא.)

וכדי שזה יקרה הוא צריך לרצות את זה ואני לא בטוחה כמה הוא צריך עוד ידידה על הוריד. הוא מחפש משהו אחר.

אני משערת שיש להעביר את הרגשות שעוד נותרו ולקחת את הזמן, זה יעבור עם עצמו ואם אני אמשיך לרצות זאת זה לא יהיה קשה לנסות.

אני בכל אופן שלמה עם הדברים כפי שהם. אני פחות כועסת ופחות מתחרטת, כולם טועים לפעמים...

הוא אפילו גרם לי להרגיש קצת יותר טוב עם עצמי.

חשב שרזיתי כששמנתי. אמר כמה פעמים, תוך הסבר שלא מתקשר כלל לכלום, שאני טובת לב וחכמה

(דברים שבד"כ עוברים מעליי אבל הפעם הוא חזר על כך מספר פעמים רב מכדי שיברחו מעליי),

ובכלל, זה עדיף להרגיש שלא בעטו אותי החוצה ושהכל נעשה מסיבות הגיוניות ונכונות. זה הדבר הנכון לעשות.

סתם פוסט של לילה בכדי לזכור.

אחד באפריל עבר ללא נזקים...

לילה טוב וחג שמח

*די*