יושבת פה כל היום, יושבת וחושבת, איך אעשה את זה, מה אגיד. ובכל פעם שמנסה לחשוב על התגובה לא יודעת מה לחשוב, רק חושבת על לברוח מזה. ללכת לפני שתספיק להגיב ואם זה יהיה כן, אתה כבר תעצור אותי.
אברך נכנס בדלת "צדיקה?", שואל, הנהנתי בראשי והגשתי לו תרומה מהקופה, למרות שהדבר החרון שאני מרגישה הוא שאני צדיקה, רק בגידה, חלחלה וטמאות אני מחברת לעצמי עם הרגשות האלו.
המחשבות לא עוזבות ונראה שאתה רק מעודד זאת, בא לבקר, מתקשר, מדבר...
ידידים ידידים, אבל מה הקרבה הזו של הזמן האחרון ?!
רועדת ונושמת עמוק, עוד מעט אדפוק את הראש בקיר מרוב מחשבות. היום אלך אליו, מחליטה, בדיוק כמו ביום שלפניו.
-נכתב ביום ראשון, כשכבר הבנתי שלקרוא לא אצליח ושצריך לשפוך לפחות חלק קטן...-
בערב הוא בא אליי, ישבנו מתחת לבית והרגשתי שזה לא מתאים לספר, אז ויתרתי. הוא הבין שיש משהו לספר, הבין פחות או יותר את הכיוון. לפני שנפרדנו חיבקתי אותו חזק, בפעם הראשונה וכמעט האחרונה. ובלילה, מהמיטה דיברנו, שוב, על כמה אני חושבת שאני לא רוצה קשר (וגם הוא) תוך כדי התנגדות של שני הצדדים (הוא חושב שאני צריכה ואני חושבת שהוא...).
בשני בערב, אחרי שיחה עם ברטי, כבר לא יכולתי יותר. נפגשנו, החזקת ידיים, הליכה למקום מרוחק מההמון...
-על הדשא-
"זה קשור אליי?"
שתיקה
ליטופים, עיניים
"אבל איך יכולת?"
נשיקה.
לילה ארוך של דיבורים אבל בעיקר מגע. הוא הופתע (נו כמובן) וגם אני (בגלל התגובה).
"אבל אני לא מה שאת צריכה עכשיו" -"וגם אני לא מה שאתה צריך"
אחרי שעות של נשיקות, נגיעות, מילים, רעידות והרבה הרבה בלבול קמנו...
הליכה לעבר הבית, שוב, חיבוק, נשיקות... "אז מה עושים? מה את חושבת?"
-"מתעלמים"
-"מה זאת אומרת?"
-"מחר מתנהגים כאילו לא קרה כלום"
"אל תעלמי"
"לילה טוב".
(תמונה לזכור: אני מעורסלת בידיו "את רואה למה את פיצי? תראי איזה פיצי!" -נשיקה)
לא ישנתי כל הלילה, מחשבות מחשבות מחשבות. ודווקא היה בסדר, היה נהדר, היה מצויין ובדיוק מה שהייתי צריכה.
בבוקר דיברתי איתו, נשמע מוזר אבל אולי בגלל מחסור בשעות שינה...
בהמשך היום דיברתי עם ברטי "די, אתם צריכים לדבר"
-"למה?"
-"הוא בדכאון, בחיים לא ראיתי אותו ככה"
תחילת ההרגשה הרעה...
המשך יום-לא-יום. שעור גרוע במקצוע שאני הכי טובה בו, לא ישנתי, לא אכלתי, אני לא בטוחה שנשמתי...
בלילה נסעתי אליו. דיברנו... רק דיברנו.
אם איבדתי אותי זה לא היה שווה כלום.
אני מקווה שהוא יודע את זה, שיבין, שזה לא משנה, שזה לא חשוב ושזה, מבחינתי, המקום הטוב ביותר.
היום בבוקר שוב הרגשתי רע, פשוט כי לא הייתי בטוחה כמה שיניתי ביום שלפני כן
(אבסורד... הוא מרגיש רע כי הוא עשה לי רע ואני מרגישה רע כי מרגיש רע ...)
דיברנו, אני חושבת ומקווה מאוד שהכל בסדר. זה נשמע ככה, מעבר לרגישות יתר של הרגשות של שנינו,
אבל זה עוד ישתפר. לא יכולה לוותר כל כך מהר.
ובין כל זה, איך, תגידו לי איך (?) אני אמורה לעשות שעורי בית?!?!? איייךךך?
הלוואי שאשן הלילה. לילה טוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
