וול... הרבה מה לכתוב. הרבה מאוד. מנסה לשמור על סדר הגיוני פה.
ביום שישי שעבר סוף סוף נסענו לפאב של הלסביות שממש רציתי ללכת אליו עוד מהטירונות.
יצא שהלכתי לשם יחד עם בולי וחבריו ה"קהילתיים" P;
בסוף נוצרה פינה של הומואים בפאב ואני במרכזה...
רקדנו (מוזיקה טובה), שתינו (אלכוהול טוב), פגשתי אנשים שלא ראיתי הרבה זמן - בקיצור היה פאן!!!
(למרות שלא הפאן אליו ציפיתי אבל אחרי דיבורים ומחשבות הבנתי שזה לא באמת היה קורה בין כה וכה...)
בשבת נסענו, אני ובולי, לנמל. הסתובבויות ושיחות, יותר מדיי מחשבות וניתוחים,
בסוף קינחנו באיזה גלידה נחמדה ונסיעה בה אבדתי ויצאתי משלוותי...
נסיעות כאלו גורמות לי לחזור לשנוא נהיגה.
עד שהעצבים הגיעו לסף גבוהה משצריך או כדאי, 2 פניות נכונות לגמרי במקרה והגעה מדוייקת ליעד...
הורדתי את בולי ונסעתי לסבתא.
-
השבוע יצאתי לטיול שנתי.
כן, אני כבר לא בבית ספר אבל אין שום דרך אחרת לתאר את הטיול אליו יצאתי עם כל היחידה.
אפילו תכנון הדברים בו היה כמעט זהה לתכנון הטיול השנתי מכיתה יא' או י'...
כל תחילת השבוע נערכו הכנות לטיול... שופינג שופינג שופינג!
שיחה עם שי, שהיתה דיי מונולוג שלי והוא מצליח להשחיל מילה מדיי פעם...
(לא יודעת מה קרה לי באותה הערב אבל בכל זאת היה לי נחמד לדבר איתו אחרי כל כך הרבה זמן...)
הטיול התחיל נסיעה ארוכה במהלכה טלי ישבה לידי.
הגעה ומסלול ארוך הרבה יותר מדיי, נכנסתי למים והיה קריר ונעים עם כל השמש שמסביב
(רק אחרי שהחלקתי ודפקתי את הבוהן באבן), המשך הליכה...
היה קשה, מאוד אפילו, רגעים של שבירה במיוחד בסוף אבל עברנו את זה...
סיגריה של סוף והרגשה טובה אחרי שהצלחתי לחזור להראות פחות אדומה ומגעילה.
לחצים בנושא חילוק האנשים בחדרים.
יצא לי בסוף להיות בחדר עם בנות שאני מכירה אבל לא חברות,
מה שנחשב יחסית טוב בהתחשב בכך שטלי היתה צריכה להדחף לחדר עם בנות שהיא לא ממש מכירה (בסוף ישנה יחד עם טרי באותה מיטה...).
בגלל שהצטרפתי לחדר העבירו אותנו לחדר אחר, אבל אוי! האסון! :O נגמרו החדרים!
><" כמה חבל...! שמו אותנו בחדר של קצינים ^_^
בדיחות וחיוכים, צחוק מתגלגל במשך שעה אם לא יותר,
העלת כותרות לעיתונים על "תקרית" חדשה שתערך בצה"ל... XD
כל כך שמחתי ששמו אותי איתן בסופו של דבר!
כשאין שיחות של לב אל לב, כמו עם חברים, זה משאיר הרבה מקום לצחוק...
וסוף סוף נתנו לי הרגשה שלא סובלים איתי שאני יכולה להיות איתן או אם אני לא רוצה אני יכולה ללכת לבל או לטלי או לחברות מהקורס...
אחרי המקלחת וההתארגנות יורדים למטה, "דיסקו" (נו אמרתי טיול שנתי...)
בהתחלה היה יבש, כמו שחשבנו שיהיה, אבל אחרי כן רקדנו גם רקדנו, וגם קצת רקדו-קפצו לנו על הרגליים,
אבל בקטנה... היה כייף!
שינה של בערך 4 שעות, התעוררות מנומנמת אבל עם הרבה מצב רוח לעוד כייף
(נכון, זה בא רק אחרי הקפה אבל העיקר שבא...)
קייקים, שוב, עם הבנות מהחדר.
מלחמות בין אנשים, בריחה מאנשים, ניווטים, מנוחה ...
מחשבות של 'בוא נעצור כדי לא להגיע לסוף' ...
מרגישה שוב תחת זכוכים מגדלת כשהסירה בה נמצא המפקד שלי עוברת... ארג, התעלמות.
סוף.
ארטיק, דשא, תמונות, אוטובוסים ...
נסיונות כושלים לישון גם באוטובוס וגם בבית,
כאבי שרירים מרוב מאמץ, כאבים שנמשכו גם אתמול והיום אבל פוחתים באיטיות וזה מה שחשוב...
-
הודעה משלומי, שוב, "לאן נעלמת?" -"אין לי כח לזה עכשיו"
אתמול החלטתי שזה לא יכול להיות ככה, אני צריכה לדבר איתו, לא אצליח להעלם ככה סתם.
נסעתי אליו, שוב איבוד, אותם מקומות, חתול דרוס בדרך, הגעה.
סיגריה ורעידות, לא יודעת אם זה בגלל החתול, בגלל הסיגריה או בגלל שלומי...
את הסיבה האחרונה לא מציינת בפניו, למה שידע?
שיחות מסביב, לא מצליחה להגיע לעיקר, כמו תמיד...
מזהה תמונה של שניהם בחדר שלו,
נזכרת כמה חשבתי על שלא אבוא אליו יותר לעולם, שלא אשב על המיטה הזאת יותר...
זמן ללכת...
"תתקשרי מדיי פעם, את רואה, אני לא נושך... בסדר?"
-דממה-
-"בסדר?"
-"אני לא אענה."
מבטים, נכנסת לאוטו ונוסעת... בדרך שולחת הודעה "יש לזה סיבה, אתה יודע..."
-"לא אני לא"
-"אז עכשיו אתה כן".
נסיעה למריה, געגוע :), השוויצה במתנות היומולדת,
שיחות על שלומי ועל נתי ועל החבר שלה ועל נטלי ועל יותר מדיי דברים כואבים שאני כבר רגילה לדבר עליהם.
סיפרתי לה על היציאה של יום שישי, סיפרתי לה בולי, התלהבה כמו שהיא יודעת...
שאלה את השאלות הנכונות וקיבלה את התשובות...
חזרה הביתה, יונה דרוסה בדרך.
שישי בערב קבענו לצאת, כרגיל, אני, תמי, בולי, אדם, טל ואנה לפאב...
התלוננויות רגילות של בולי, לא רוצה-לא יספיק, התחננויות רגילות שלי שיבוא, הוא חייב.
יציאה, ריב עם בולי, טלפונים-סמסים, כבר לא יודעת מה להגיד, כבר לא יודעת איך להסביר.
שותה ושותה, אפילו שזה היה מגעיל, מחשבות שלא צריכות להיות.
יוצאת החוצה לדבר עם בולי, לנסות להסביר, לנסות להבין,
בחוץ, ממש קרוב לכניסה לפאב, גוזל מעוך לחלוטין, מה העניין עם כל המוות הזה מסביב??
באחת היציאות לנסות לדבר עוד קצת עם בולי נתקלתי בדר,
לא מוצאת מקום בריחה... דר נדבקה אלינו בהמשך הערב, גיחות שלה מדיי פעם,
באחת הפעמים היא פלטה משהו על היומולדת, תמי זכרה בי...
כעסה על זה שלא הזכרתי לה, אמרה שזה התפקיד שלי.
אין כבר כח להתנצחויות האלו. איזה כייף, עוד שנה עברה,
עברה מבלי ששמתי לב אפילו, נראה לי שכשאשתחרר ארגיש עדיין בת 18,
השנים יחלפו אבל אני לא איתן...
עוד שנה עברה ואני רק מאבדת אנשים בדרך.
אני לא מתבכיינת, נמאס לי להתבכיין, אני לא מחשיבה את השנה הזאת,
לא רואה אותה בכלל.
אבל אולי ככה אנשים יבינו למה אני באמת לא מחשיבה אותן.
לא מוצאת את המטרה.
אביתר בנאי ו - dream theater מלווים אותי היום
חוץ מהם בימים האחרונים יש גם את the promis ring, garbage, Incubus, system of a down, metallica, HIM, בית הבובות ועוד...
סופים לא עושים לי טוב, אף פעם לא ידעתי לסיים כמו שצריך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
