אני כבר לא יודעת אם זה בגלל שמשהו לא בסדר בך

או שזה עוד אחד מהדברים הנלווים לפאקים שלי.

-

עוד פעם ההרגשה הרעה חוזרת, ונדמה שזה לא קרה הרבה זמן כבר

לפעמים אני מבינה כמה אני זקוקה לכדורים. לא רוצה אבל צריכה.

לפעמים אני מבינה כמה אני רוצה לחזור לפתרונות של פעם,

ואיך שזה יחזור מתישהו.

פעם לא הייתי בוכה.

לפעמים הכל מרגיש כל כך לבד. כל כך לבד.

וזה לבד שאני מטיחה בפניי כל פעם מחדש,

לבד אליו אני מכניסה את עצמי. אני ולא אף אחד אחר.

אם הייתי יכולה, ללא התחשבות בסביבה, להחליט איך אמות הייתי בוחרת לקפוץ ממטוס לעבר הים

לעוף כציפור בשניות המעטות האלו, לחיות, יותר משחייתי בכל השנים האחרונות.

לקבור את עצמי בים, לטבוע בכחול בריח חריף של מלח, השלווה תפול עליי שם

וכשכל הדגים יאכלו אותי, למרות שלעולם לא הייתי אוכלת אותם, לא אחוש כאב כלל

הכאב הזה כבר לא יהיה חלק ממני.

עוד ענן אפור בפנים עובר - שט
הוא מושיט ידיו שאבוא אליו בחושך
רק רוצה הביתה, רק רוצה הביתה.

מישהו גדול שם ישמור עלי שלא אפול
יד רכה תבוא אלי שותקת שם ומרגיעה
אז ראשי יצנח עייף מפחד שוב בתוך חיקה
מישהו גדול שם ישמור עלי שלא אפול.

עוד ענף קטן בפנים נשבר - בום
עוד מכה, עוד מכה ולא אוכל לקום
רק רוצה הביתה, רק רוצה הביתה.

מישהו גדול שם ישמור עלי שלא אפול
יד רכה תבוא אלי שותקת שם ומרגיעה
אז ראשי יצנח עייף מפחד שוב בתוך חיקה
מישהו גדול שם ישמור עלי שלא אפול.

(שי גבסו)

-

רק רוצה הביתה

המשפט הזה חוזר על עצמו בראשי...

הבית הזה הוא לא מקום פיזי

הוא מקום נפשי. מקום שאני כל כך צריכה.

מפחיד אותי להאמין בזה

אבל עם העתיד שנצפה לי כרגע,

עם ההתנהגות העכשווית שלי,

ההגנה הזאת לא תהיה קיימת בחיי,

האדם הזה, שישמור, הוא איננו.

רק אני בידי עצמי.

רציתי לכתוב פוסט הרבה יותר ארוך ומושקע

ואיכשהו שקעתי במחשב, בדברים אחרים...

עוד מעט חופש חופש חופש

אתמול צמתי (צום גדליה)

וכאב לי הראש כל כך שהרגשתי שאני אתעלף

שכבתי בחדר בחושך וניסיתי לישון

כשנגמר הצום אכלתי כריך חביתה שאמא קנתה לי

שתיתי שוקו

והלכתי לישון

עם סוויטשירט כי היה לי קר

איך אני אעבור את כיפור אני לא יודעת

-

היום היתה לי עוד פגישה אצלה, היא פתחה בכך שנשארו לנו עוד כ-5 פגישות ומה אני חושבת על זה,

את האמת? לא ממש אכפת לי.

כן, יהיה שונה בלי לדבר עליי אבל ... נו, אז מה? אז אני אשתוק, זה לא שלא עשיתי את זה עד עכשיו.

בסוף היא אמרה שנפתחתי קצת יותר ואני חושבת שהיא טועה, למה? כי דיברתי על מין? אז מה?

ואולי באמת כל העולם הזה סובב סביב מין? אולי...

עוד דרך להפריד אותי מהעולם.

-

בעוד כמה ימים רם ועוד 2 חברות מהענף עוזבים

רם לא ממש מדבר איתי כבר כמה זמן

ו-2 האחרות חמודות אבל אף אחת לא היתה חברה טובה ממש שלי מעולם

ועדיין, זה מרגיש רע.

הנחמה היחידה היא השחרור,

3 חודשים למנייק וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה ש-3 חודשים זה כלום

ואולי בכלל אחתום

ואדחה את החיים (או את הריק) עוד.

-

להזיז את האגן

לקפל רגל ימין לבטן, 5 שניות, להחליף

רגליים לימין, 5 שניות, רגליים לשמאל

להרים את האגן ולהוריד

4 סטים של 12 פעמים

פזיותרפיה, שלום.

-

אני אוהבת את נמרוד בזמן האחרון

הוא כזה חמוד (ורע) אליי, דואג

אח גדול כזה... שמנסה לעזור.

האמת שיהיה קשה לעזוב

כי נכון, רבתי עם בל וזה כואב

אבל אני יודעת שאני צודקת אז זה מקל

ועדיין יש אנשים כל כך טובים שם

וזאת אני... אף פעם לא תפקדתי טוב בפרידות

למה שעכשיו משהו יהיה שונה?

ואם כבר מדברים על הסוף,

אני בבלבלות לגבי הלימודים.

אין לי שמץ של מושג,

אפילו לא כיוון...

אני נעה בין פסיכולוגיה (כי יש לי ראש לזה ויותר מפעם אמרו לי ואני מאמינה שאהיה בזה טובה),

פיסיקה (כי אולי יש לי ראש לזה וזה מעניין ממש וזה יכול להיות ממש מגניב),

אמנות (נו... כי זאת האהבה שלי, אבל מי יודע אם זה ישאר ככה, מי יודע אם זה עדיין ככה?!...)

...

ואם אני רוצה אמנות אז לא צריך פסיכומטרי וזה רק המדרשה או בצלאל (חלום)

ומה באמנות בכלל??

ולפסיכולוגיה זה איזה 10 שנים של לימודים ויש כל כך הרבה תחומים שזה מפחיד

ופיסיקה...? מה פיסיקה עכשיו מה? מה נהייתי ריאלית מהמשרד הזה בכלל?

קיצור -  מ ב ל ב ל

דיברתי קצת עם דנית, חמודה, אמרה שפיסיקה אני יכולה ללמוד מספרים, חומר כייפי בלי נוסחאות

ואם זה ילך אז נרוץ הלאה.

אמנות תבדק במכינה כלשהי. יעלה הרבה כסף אבל יותר יקר זה ללכת ללמוד בלי להיות בטוחה.

ופסיכולוגיה... כבר נראה.

אני צריכה לברר על תלושים לקורס פסיכומטרי דרך הצבא (אם מגיע לי בכלל)

ולברר על ימים פתוחים באוניברסיטאות.

אני ממש רוצה ללמוד ולגור בירושלים, נראה לי שמאז חלום הבצלאל זה גדל לחלום בפני עצמו...

נראה. עוד נראה.

תכניות לעתיד ...

-

יום טוב, וגמר חתימה טובה!

*די*