שירה התגעגעתי אלייך !
יש לך עוד מעט יומולדת זקנה שכמותך =]
אני אוהבת אותך כ"כ, את לא יכולה לדמיין כמה.
דברי איתי.
וואו איזו תקופה.
אז המבחנים נרגעו קצת, אני שמחה להגיד שאנחנו בתקופת רגיעה עכשיו בערך 3 שבועות.
יש רק מבחן אחד בלשון, ואני אוהבת לשון אז זה לא סיפור.
מה כן, יש הרבה עבודות להגיש, בהסטוריה, ג"ג, וזהו נדמה לי
אחרי הרבה זמן לא היה לי אינטרנט כי הלך המודם, אני בהתעלקות קשה על המחשב .
אז יש כמה דברים חדשים שאשמח לשתף אתכם (:
יש מבחן במגמת מחול יום שלישי הבא, בבלט. אני מניחה שיהיה טוב. בנוסף למבחן הזה, צריך גם להראות אח"כ בשיעור קומפוזיציה מה יש לנו בריקוד עד כה.. שיט.
ואז עוד שבועיים אני חושבת יש מבחן במודרני, שמה אני אגיד לכם, כבר נמאס לי לצפות.
אני יודעת שאני טובה בלרקוד, ואני לא באה ממקום של שוויצריות. אני חושבת שאני טובה, וגם אם אין לי טכניקה כ"כ טובה או גוף כזה משולם.. אני עדיין חושבת שיש לי סיכוי.
את פשוט אכזבת אותי את יודעת? כי כשאת מחסירה, אני עוזרת לך ומשלימה איתך את החומר. לא יכולת לעשות אותו דבר? או לפחות להגיד לי שהמשכתם?
נמאס לי לכעוס עלייך כל הזמן, כי את כן מאכזבת אותי. אבל אני לא יכולה, לא חשוב.
בפברואר יש לי יומולדת, לי ולאמא. אני חושבת שאקנה לה עגילים. היא אוהבת עגילים :)
שאלו אותי מה אני רוצה ליום ההולדת, אני חושבת שאבקש גיטרה?
פעם ראשונה מאז שאני זוכרת את עצמי, שאני לא מחכה לתאריך הזה, תמיד כל ההתרגשות הזאת, והציפייה להמון בלונים. והשנה זה פשוט לא הגיע, אני לא מחכה לזה בכלל. זה חסר משמעות.
אני יכולה להגיד שאני יודעת גם למה זה, אבל כרגע זה לא בדיוק עניינכם. לפחות חלקכם.
ועכשיו נספר לכם, ש...
יש טיול שנתי!
ויהיה כיף!
אני מקווה.
לקראת הסוף אני רוצה לדבר על משהו שנורא מפחיד אותי.
החיילים שלנו,
אני לא חושבת שאנחנו יכולים אפילו להבין מה עובר עליהם, צריך לחוות את זה, להרגיש את זה.
את הקור, את הכאב, העייפות.
אני לא מפסיקה לחשוב על זה. איך מתמודדים עם העובדה שאתה הולך ואתה לא יודע אם תחזור? שאתה הולך עכשיו לנסות להרוג אנשים, איך מתמודדים עם זה?
אני יודעת שאת הפלסטינים מגדלים עם שנאה ליהודים מהרגע שהם נולדים, ולכן אין פה שום צורך ברחמים. אבל בכל זאת, אתה רואה ילד מת, דמעות זולגות, אנשים, נשים בוכות. אני לא הייתי מצליחה להתמודד עם הדברים האלו.
ואני חייבת להגיד, שאם הם מצליחים לשרוד את המלחמה הזו, גם מבחינה פיזית, שלפי מה שהבנתי התנאים בשטח לא בדיוק נחמדים ומזהירים, וגם מבחינה נפשית, אני מורידה בפניהם את הכובע.
יש לי משפחה בדרום, והפחד לא מפסיק. יש לי גם דוד ששומר על אשקלון, והוא כמו אח בשבילי.
למזלי לא הכניסו את החטיבה שלו לעזה.
מבחינתו אבל להיכנס לעזה, הוא נורא התאכזב כשלא הכניסו אותם. אני לא חושבת שראיתי כזה רצון ונכונות לעזור, אני מניחה שיש עוד הרבה אנשים כאלה. הוא פטריוט לכל דבר, ואני גאה בו 
אני גאה בכל החיילים, ואני מקווה שהמלחמה תסתיים בקרוב, שלא ישפך פה עוד דם. שחמאס יקום ויבין שמה שהם לא יעשו שום דבר לא יעזור.
דיי!
באיזה שהוא שלב אנשים נורמאליים מגיעים למסקנה שהם טעו, אז למה לוקח לכם כ"כ הרבה זמן? תתעוררו!, בסוף תשארו בלי כלום.אני לא מאמינה לשטויות האלו שאתם פסיכים חולי נפש [ חלקכם כן ] אבל בכל מקרה, מישהו חייב להיות קול ההיגיון באיזה שהוא שלב. וזה לא אנחנו.
תהיו חזקים, אנחנו פה איתכם, מחזקים אתכם מהעורף.
זה כואב מדי, ועכשיו היא גם יודעת.
בר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גועל נפש.
הדלת של החדר שלנו 
עדי 
נעם שייייבר 
עדי ודולב 
התעללות? 
עופרי 
דולב 
דולב עושה משהו 
התחת של דולב 
נעם שייייבר 
אני ונעם 
נעם ואני
D:
