מה עושים במצב שיש כל כך הרבה דברים לספר, ואין למי? 
הציפייה הזו למשהו לא מציאותי משגעת אותי.
מצד אחד, אני מאמינה שהכל אפשרי בחיים, ואני יכולה לחלום עד מחר על מציאות שהייתה יכולה להיות אחרת, אבל אז אני מבינה שאני עדיין תקועה בעבר.
אפילו בחלומות שלי מופיעות דמויות שפחדתי להיזכר בהן ובתכונות שלהן. היום אני כבר לא חושבת עליהן, אז למה אני עדיין חולמת חלומות שמופיעות הדמויות האלה?
למה לעזאזל אני עדיין מצפה שמשהו יקרה?? הרי זה לא מהלך חכם. במיוחד כשהאסטרטגיה של השחקנים לא ברורה לי. ואני לא בחורה שמשחקת משחקים עם לבבות. ואני לא יודעת איך אני אמורה להתנהג?..
איך נפתרים מהמחשבות על עבר ומסתכלים רק קדימה? אני משתגעת כבר.
.WHAT IF"S JUST DON'T WORK HERE"
היום אני ב"חופשת סמסטר" של מספר ימים. אין מצב שאני אתן לזה לעבור בלי שאנצל את השבוע עד הסוף. כל יום קבעתי לעצמי משהו לעשות. זה כיף לראות שהיומן שלי מלא באירועים שאני מצפה להם במהלך כל השבוע. אני משתדלת להעסיק את עצמי כך שלא אחשוב על דברים מיותרים.
החברים שלי נהדרים, עושים אותי שמחה וגורמים לי לחייך 
.
היום למשל נפגשתי עם חברה והלכנו לאכול גלידה ^^
נסעתי היום באוטובוס בבוקר וראיתי זוג שעמד הרבה זמן והוא כל הזמן חיבק אותה, ואז התפנה מקום אחד אז במקום שהוא יתן לה לשבת, הוא התיישב. וחשבתי לעצמי- Really now. אני היחידה בעולם שחושבת שזה לא בסדר? ואז הסתובבתי ואחרי כמה שניות שוב הסתכלתי עליהם, ואז קלטתי שהוא התיישב ואז הושיב אותה על ברכיו והם ישבו מחובקים באוטובוס על מושב אחד!
איזה חמוד זה 
ו
יש ימים שהנסיעות הארוכות שלי פשוט עושות לי טוב. אני מספיקה לעשות כל כך הרבה דברים. גם לבדוק מיילים, טוויטר, הודעות, חדשות, מזג אוויר, מוזיקה איכותית, מילים לשירים ותרגום לאנגלית (מקוריאנית), בודקת יוטוב ואז אחרי שהתמקמתי לי בכיסא אני מתחילה לצפות בסדרות שלי. איזה כיף זה! קודם כל, לא רק אני נהנית אלא גם הסובבים אותי. הרבה פעמים אני מוצאת זוג עיניים נוסף שמציץ במסך של הטלפון שלי, כולם סקרנים לראות ממה לעזאזל אני מתלהבת כל כך.." ומי הסינים האלה? אוי תראו הם צועקים שם משהו, אוי! התנשקו, פששש איזה בגדים יפים הם לובשים. אז למה את רואה את זה? מה, זה דרום קוריאה או צפון קוריאה?" אבל לי אכפת רק מהעובדה שאני לא מבזבזת זמן לשווא. אני אפילו נהנית מזה ולומדת על הדרך את השפה.
בכלל כל נושא הנסיעות זה משהו שכבר נהיה חלק משגרת יומי.
פעם פחדתי מאוטובוסים.. בגלל הפיגועים. למדתי לחשוד בכולם ולבדוק מתחת לכיסאות אם יש תיקים או חפצים שלא מתאימים לי. עצוב קצת שזה מה שהונחל בתרבות, אבל אני בטוחה שאני לא היחידה..מרגיע אותי קצת כשאני רואה נהג מחייך, אז אני תמיד מאחלת להם יום טוב או בוקר טוב.
מצד שני, יש את הנסיעות האלה של מלא מלא גברים חתיכים שנוסעים באוטובוס אחד, ואני לא יודעת במי לבהות קודם! ואז אני מתחילה לבנות לעצמי אסטרגיות איך להסתכל על מי מתי ומתי אני עולה לאוטובוס כדי שבפעם הבאה גם אסע עם האנשים היפים האלה. חחחח
ויש גם את התופעה הזו ששמתי לב אליה באוטובוס, במיוחד בקו 1 של דן. הגברים מספיק אמיצים בשביל להתחיל עם בחורה, וכך הם מעבירים את הנסיעה, מחליפים טלפונים וממשיכים לדרכם. איזה קטע אף פעם לא חשבתי על זה כמקום למפגש גורלי שכזה. זה מקסים בעיני! 
איך גיליתי את זה? הייתי באמצע פרק ממש מצחיק וישבתי באוטובוס ופשוט נקרעתי עם עצמי אז חייכתי כל הדרך בעודי בוהה בטלפון-טלוויזיה-שלי, ואז כשאני צריכה כבר לצאת ,לחצתי לי על פעמון וקמתי מהכיסא. פתאום באמצע שום מקום צץ בחור ואומר לי "את ממש יפה, אפשר להכיר אותך?"
ברור שזה מחמיא, אבל אז האוטובוס עצר ונאלצתי לרדת ממנו כדי להמשיך לעבודה... Well, אמרתי לו שאם זה נועד לקרות אז הוא יראה אותי שוב 
ושימהר להתחיל לדבר להבא ..חחח
ויום אחר ראיתי בחורה שפשוט חייכה בלי סוף בזמן שמבטה התביית על אחד הבחורים שנרדם באוטובוס, אבל אז במקרה התפנה מקום לידו והיא התישבה. העירה אותו, והם התחילו לדבר!! לא יודעת איך נגמר הסיפור, כי שוב הגעתי לנקודת יעד והמשכתי לדרכי. אבל קו 1 מאוד כיפי, ללא ספק.
והכי הצחיק אותי היום הילדון שנסע איתי באוטובוס. יש לו אוזניות גדולות, טלפון והרבה כוח רצון. הוא בערך בן 10. AND HE WAS RAPPING !! ממש בקול רם ובאנגלית שבורה אבל יצא לו נהדר! הסובבים לא הבינו בהתחלה מאיפה נובעים הצלילים אבל אז ראו את הילד הזה והוא שר עם רגש בלי בושה!
עד שאיזו קצינה הסתובבה אליו במבט מאיים אז הוא הפסיק. לי זה ממש לא הפריע, וזה גרם לי לחייך! כי סוףסוף לא שומעים מזרחית בFULL VOLUME אלא קול נינוח של ילד ששר על משהו שאני בספק אם הוא בעצמו מבין...
אז חייכתי והקשבתי לו כי הוא שוב התחיל לשיר ואז אמרתי לו " אתה שר מעולה, כל הכבוד!!" הוא הוריד את האוזניות, אמר "תודה" ואז הסתכל על בחור שישב לידו, נראה בערך בן גילי שנדמה היה כי הוא עסוק בקריאת הספר שבידיו. אז הוא פונה אליו ואומר לו "שלא תבין לא נכון, כל הזמן אומרים לי כל הכבוד" חחחח בשלב הזה כבר פרצנו בצחוק כולנו.
לילה טוב,
תודה על הקריאה 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: