לא יודעת ממה להתחיל אפילו.עבר הרבה מאוד זמן מאז שכתבתי כאן בפעם האחרונה.
אולי זה חוסר ההשראה אולי העצלנות המודגשת בתקופה הזו,אבל בכל זאת- החלטתי לשנות
עיצוב ולהתחיל לכתוב כאן,למען השקט הנפשי שלי. שאדע וידעו האחרים שפעם היה לי בלוג
וכתבתי שם כל מיני דברים ושינסו לפענח אותם..
בכל אופן אתחיל מההתחלה,
לפני 3 חודשים סיימתי 12 שנות לימוד שטכנית היו 11 שנים אבל למי אכפת. כיתה
י"ב הייתה השנה הכי לא מובנת מכל הבחינות. הכל היה עמום. אפילו לא קלטתי
שסיימתי את כל הבגרויות באמצע יולי.
כנראה בגלל שהשנה נתתי לחיים שלי לזרום,הכל בהחלט זרם,אבל לא תמיד הספקתי
לעקוב לאן.
אז בשלהי תקופת הבגרויות החלטתי שלא תזיק הכנסה כלשהי לכיסי,ובספוטניות
התחלתי לעבוד בסקרים. כן,עבודה זמנית שהייתה מעניינת בתחילתה.סביבת עבודה מצוינת
ואפילו התקדמתי יותר מאחרים בתפקיד.
אבל לשבת על טלפון 7 שעות ברציפות דיכא אותי. לעצבן אנשים,לשבת להם על
הוריד,ובמלוא מובן המילה להתחנן למספר סקרים מוצלחים בלי שינתקו לך בדקה ה28 בשאלה
לפני האחרונה.
עזבתי את זה,התפטרתי.
מאז עברו להם 3 חודשים.בזמן הזה פספסתי כל כך הרבה הזדמנויות לעבוד. לא
הקשבתי לאף אחד,רציתי רק להתבטל ו"לנוח". עכשיו שאני חושבת,הכל היה יכול
להיות אחרת,אבל לחשוב "מה אם" לא יעזור לאף אחד להתקדם בחיים.
בחודש האחרון לבטלה החלטתי שאני צריכה לנצל את הזמן,שמספיק לשבת בבית
ולחכות שיקרה לי נס.
ואז הלכתי למקומות שתמיד שמעתי עליהם ולא יצא לי ללכת מיוזמתי. אז יזמתי,והלכתי,ונהנתי!
החלטתי להתחדש,לשנות אפילו קצת את השגרה שלי ואת האינטרסים שלי,והחלטתי
לנסות דברים.
הבנתי אפילו איפה אני אוהבת לבלות את זמני ואיפה לבזבז את הכסף שלי ואיפה
לאכול את האוכל שהכי טעים לי. אפילו הלכתי ללמוד לנגן על פסנתר.אלוהים,זה עורר בי
תחושות מעורבות כל כך. הפסנתר הזה,הקלידים האלה,הצלילים האלה..נזכרתי בילדות.
ניסיתי,ואהבתי,והמשכתי.
כל מנגינה שמראים לי,כל תו שאני רואה ולומדת,כל כך כיף לי ללמוד את זה! אני
נהנית מזה.
ולא רק מהנגינה עצמה אני נהנית, אני נהנית מהרגשה שאני מנצלת את הזמן,שאני
מנסה דברים שאני לא מכירה מקרוב,שאני לומדת,אני לומדת להקשיב לצלילים(לפי הצלילים
חיברתי מנגינה שזכרתי בילדותי,ההורים אישרו שזו היא אכן המנגינה מסרט רוסי
ישן.לאחר כמה זמן אפילו מצאתי איך מנגנים את המנון ארץ ישראל!), אני נהנית מזה
שאני מגלה לעצמי מה אני אוהבת,אני לומדת על עצמי הרבה בתקופה הזו.
קניתי אורגן. תענוג לכל המשפחה, אפילו ההורים מתיישבים מדי פעם ומנגנים כל
מיני מנגינות. מצאתי את המוזיקה כטיפול מרגיע. איזה כיף זה.
אני מלכת האמונות התפלות. המצאתי כל כך הרבה שטויות שאני כבר לא במודע
מבצעת את מה שהיה נהוג בזמן שהאמנתי בזה באובססיה..
אז פעם גם האמנתי בכ-ל מה שהיה כתוב בכל האתרים של האסטרולוגיה. מכיתה ז'
הייתי יושבת על מחשב ובונה את המצב רוח שלי לפי מה שיגידו על טלה. עשיתי גם כל
מיני מחשבוני אהבה כאלה של האם טלה מתאים למזל אחר וכמה אחוזים זה יהיה
מוצלח..טיפשה הייתי..
אבל כבר מאז קבעתי לעצמי תכונות ומאפיינים בדיוק כמו שהיה כתוב,אמרתי לעצמי
כאלה שטויות שאני פשוט מתביישת להזכר בהם. אחד הדברים היה שטלאים מאוד ספציפיים
לגבי הרצונות שלהם,ולא מסיימים שומדבר עד הסוף ברגע שזה מפסיק לעניין אותם. ותמיד
צריכים תחומי עניין חדשים כדי לחיות בהרמוניה של עצמם.
מה אני אגיד,זה תקף לגבי כולם,לא משנה אם אתה טלה או נחש כי נולדת בשנה הזו
לפי הלוח הסיני.
כולם אותו הדבר,ברגע שיש עניין,כולם שמחים לבצע את זה,ברגע העניין עובר אין
יותר לאן לשאוף,מחפשים כיוון אחר. מה שנקרא,"מיצינו".
ובכל זאת,לא ניצלתי את כל הזמן שהיה לי.לא טסתי לחו"ל,לא עשיתי
רשיון,לא בלטתי במסיבות נוצצות[תודה לאל] והדבר הכי חשוב שאני מצטערת עליו,הוא שלא
נפגשתי עם כל האנשים שרציתי.
סליחה,שאכזבתי אתכם..סליחה שאני חרא של בנאדם.
שוב,מצטערת ומתנצלת על היותי מטומטמת מספיק כדי לקרוע קשרים חשובים,וסליחה
שאני אגואיסטית מדי שלא מתקשרת כשצריך ): אני באמת רוצה לתקן את זה.
אז זהו,השבוע האחרון שלי בבית.[אני חייבת להתחיל לקנות ולארוז,אף אחד
במשפחה עוד לא היה בצבא ישירות אז לא יודעים למה להתכונן ואיך להתכונן,אבל כדור
המחשבים הגדול,קראתי רבות והשכלתי].
ואז אני חיילת. שנתיים שלמות,שלהפתעתי הגדולה ולתקוותי הגדולה יועברו בשמחה
מרובה. אין,אני מרגישה שזה יעשה לי טוב כל הצבא הזה. מצחיק,נשמע גם ציני. אבל משהו
טוב יצא מזה,אני יודעת. אולי גם יהיה לי מסלול מתאים. אני גם רוצה ובטוח אלמד על
עצמי רבות. אני מחכה לזה.
אז יום ראשון,כלל צהלי,עם ראש מורם ותיק כחול אלך אל הלא נודע. ואשרוד.
ואתאקלם. ואתמצא. ואהנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: